ככל הנראה, היום מלאו עשר שנים לבלוגים, או לפחות המונח בלוגים. אני יודע שאני כותב בלוג לפחות כל כך הרבה זמן, למרות שאני לא חושב שהתחלתי לקרוא לזה בלוג עד שהגדרתי את החשבון שלי ב-Blogger.com. כמי שראה את זה מתקדם, אני יכול להגיד לך שזה השתנה באופן משמעותי מאז שהתחלתי לשחק איתו.
התחלתי לראשונה לכתוב בלוג זמן קצר לאחר שלמדתי את היסודות של HTML בסביבות שנת 1996 בערך. כמה ספקי אינטרנט הגיעו לבסוף לעיר, ובסופו של דבר עזבתי את שליחיוג ב-BBSלפלאי ה-World Wide Web. לאחר שליטתי ביסודות ה-HTML מהורדת עבודות של אחרים ורימיתי קצת עם HoTMetaL Pro, הוצאתי את מגזין GUI של מגזין הסצנות של BBS המקומי משורת הפקודה לתוך HTML. עדכנו פעם בחודש ביד, וזה היה יותר תרגום אחד לאחד של מגזין באינטרנט (עם מספרי עמודים והכל) מאשר בלוג.
לאחר שסצינת ה-BBS התאיידה לחלוטין אל האתר (קשה לחייג אל ה-BBS כשכולם עמוסים כל הקווים שלהם בזמן שהם מחוברים לאינטרנט), התחלתי לעבוד במשרה מלאה כמעצב אתרים ב-ספק אינטרנט מקומי, והחל להתנסות בפורמטים חדשים של פרסום.
אַשׁרַאי:
לרוע המזל, פרסום ללא כלי ניהול תוכן לקח זמן רב, אז סיימתי לפתוח חשבון בארץ היומן. פרסמתי שם עד סוף 2002. עקב מספר בעיות אישיות ושחיקה כללית, לקחתי הפסקה משמירה על פרסונה מקוונת לזמן מה (ומילאתי שני כתבי עת מלאים בהגיגים אקראיים - אני פשוט לא יכול שלא לכתוב, זה נראה). במהלך היעדרותי נכתבה פלטפורמת Blogger, אותה גיליתי אז בקיץ 2003. סיימתי לייבא את כל הפוסטים הישנים שלי מהפלטפורמות הקודמות שלי למערכת.
עם זאת, כשחזרתי לשידור, נוף הבלוגים השתנה באופן דרמטי. זה היה פחות על חוויות אישיות, והתחיל להיראות קצת יותר כמו פורקן למכורים לחדשות. הבלוג האישי שלי התחיל לקבל מראה ששיקף את ממי השינוי בבלוגוספירה, חלק אחד בלוג על העבודה שלי, חלק אחד בלוג על חיים אישיים וחלק אחד על פוליטיקה.
אַשׁרַאי:
זה כנראה גם לא יותר מאשר צירוף מקרים שכאשר הבלוגוספירה התחילה להפוך למקור עיקרי למידע, במיוחד במקרה של אנשים כמו סלאם פאקס ובלוגרים נשיאותיים, גם לי היו יותר הזדמנויות לכתוב בלוג על דברים כמשאב עיקרי מלבד העבודה הפנימית של החברה והחיים האישיים שלי. כשגרתי במיאמי באותה תקופה, הצלחתי לכתוב בלוג לקהלים גדולים למדי את שלל ההוריקנים שקיבלה דרום פלורידה, כמו גם את שלל מסיבות פריס הילטון, ויכוחים נשיאותיים,יריות בכוכבי ראפ.
עד שנת 2005, הבלוג שלי לא באמת השיג מסה קריטית מבחינת תעבורה, והתקשורת המרכזית גילתה גם בלוגים וגם פודקאסטים. מעניין לציין שרוב הכרוניקות של היסטוריית הבלוגים הן די משורטטות בפרטים של 2005 ועד היום לגבי האופן שבו התפתח בלוגים. אני חושב שאפשר לייחס את זה בעיקר לעובדה שהבלוגים, בשלב זה, הגיעו למיינסטרים, והקצה המדמם נדחק החוצה לפורמטים אחרים, כמו פודקאסט, וידאו מקוון, ועכשיו סטטוס מיקרובלוג וסטרימינג מהחיים (מעניין איך הכל מסתובב במעגל?). בלוגים צוותים עם סיפור חיים אישי מוגבל שולט בבלוגים הפופולריים ביותר של כמעט כל פס, ובלוגרים אישיים נדחקו לגבולות החיצוניים בהגדרת בלוגים, כמו פייסבוק ומייספייס.
אַשׁרַאי:
סביר להניח שאתם קוראי Mashable כבר מודעים לכך, שכן ההתעניינות שלכם בנושאים ובאתרים שאנו מכסים מובילה אתכם באופן טבעי להיות בקצה המוביל של מידע ותקשורת. אבל היכן שאתה נמצא היום הוא המקום שבו ההמונים לא ירחק מעכשיו; אם יש משהו שלמדנו על ידי צפייה בהתפתחות המדיה החברתית של בלוגים עד כה, זה זה.
