בקר טיסה עובד מול מחשבים במגדל הפיקוח בנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס, ב-4 בספטמבר 2013. קרדיט: ריד סקסון
וושינגטון - לוחות הזמנים של העבודה של בקרי התנועה האווירית מובילים לעתים קרובות לעייפות כרונית, מה שהופך אותם לפחות ערניים ומסכנים את בטיחות מערכת התעבורה האווירית הלאומית, לפי מחקר שהממשלה שמרה בסוד במשך כמעט ארבע שנים.
פקידי מינהל התעופה הפדרלי סירבו לספק עותק של הדו"ח למרות בקשות חוזרות ונשנות ובקשה לחוק חופש המידע מאת סוכנות הידיעות AP. עם זאת, AP הצליחה להשיג טיוטה של הדו"ח הסופי מיום 1 בדצמבר 2011.
ראה גם:
הדחף למחקר היה המלצה של מועצת הבטיחות הלאומית לתחבורה ל-FAA ולאיגוד בקרי התנועה הלאומית לתקן את לוחות הזמנים של הבקרים כדי לספק תקופות מנוחה ארוכות מספיק "כדי להשיג שינה משקמת מספקת".
המחקר מצא שכמעט 2 מתוך 10 בקרים ביצעו שגיאות משמעותיות בשנה הקודמת - כמו קירוב מטוסים זה לזה מדי - ויותר ממחציתם ייחסו את השגיאות לעייפות. שליש מהבקרים אמרו שהם תופסים עייפות כסיכון בטיחותי "גבוה" או "קיצוני". כ-6 מתוך 10 בקרים ציינו שבשנה הקודמת הם נרדמו או חוו חוסר תשומת לב בזמן נהיגה למשמרות חצות או ממנה, שמתחילות בדרך כלל בסביבות 22:00 ומסתיימות בסביבות 6 בבוקר.
בסך הכל, הבקרים דיווחו שהם עברו ממוצע של 5.8 שעות שינה ביום במהלך שבוע עבודה. הם עמדו בממוצע רק 3.25 שעות לפני כמה משמרות.
לוחות הזמנים המעייפים ביותר דרשו מהבקרים לעבוד חמש משמרות חצות רצופות, או לעבוד שישה ימים בשבוע מספר שבועות ברציפות, לרוב עם משמרת חצות אחת לפחות בשבוע. המקצבים הצירקדיים של גוף האדם מקשים במיוחד על שינה בשעות האור לפני משמרת חצות.
המחקר מורכב מסקר של 3,268 בקרים על לוחות הזמנים של העבודה והרגלי השינה שלהם, ומחקר שטח שניקר את השינה ואת הערנות הנפשית של יותר מ-200 בקרים ב-30 מתקני תעבורה אווירית.
נאס"א הפיקה את המחקר לבקשת ה-FAA.
ג'יי.די הרינגטון, דובר נאס"א, סירב גם הוא לפרסם את המחקר, ואמר באימייל שמאז שה-FAA ביקשה זאת, "הם בעלי הזכויות להחליט על שחרורו". נאס"א העניקה למדענים שביצעו את המחקר פרס על הצטיינות הפרויקט ב-2013.
במחקר השטח, החוקרים התרכזו בבקרים שעבדו בלוח זמנים המכונה "הרעשן", שבו בקרים סוחטים חמש משמרות של שמונה שעות לארבע פרקי זמן של 24 שעות על ידי קיצוץ זמן האספקה בין משמרות לשמונה שעות. חלק מהבקרים אוהבים את לוח הזמנים מכיוון שהוא נותן להם סוף שבוע של שלושה ימים.
בקרים שהשתתפו במחקר לבשו מכשיר פרק כף היד שתיעד מתי הם ישנים. הם גם ניהלו יומנים של השינה שלהם, ובוצעו להם מבחני ערנות מספר פעמים בכל משמרת עבודה.
לוחות הזמנים שעבדו על ידי 76% מהבקרים במחקר השטח הובילו לעייפות כרונית, ויצרה לחץ להירדם. "אפילו עם 8 עד 10 שעות של שנת התאוששות, הערנות עשויה שלא להתאושש לרמת הבסיס המלאה במנוחה, אך עלולה להתאפס ברמת תפקוד נמוכה יותר", נכתב בדו"ח.
"עייפות כרונית עשויה להיחשב כמהוות סיכון משמעותי לערנות הבקר, ומכאן לבטיחות מערכת ה-ATC (בקרת תעבורה אווירית)", סיכם המחקר, במיוחד בשילוב עם גירוי מועט בתקופות של תעבורה אווירית נמוכה והאדם. הלחץ הטבעי של הגוף לישון בשעות מסוימות ביום.
המחקר בן 270 העמודים נותן 17 המלצות ל-FAA, כולל שהסוכנות תפסיק את לוחות הזמנים החובה של שישה ימים "בהקדם האפשרי". באותה עת, כ-4% מהבקרים קיבלו "לוח זמנים קבוע של שישה ימים", נכתב במחקר, אך חלקם של הבקרים שעבדו בפועל בלוח של שישה ימים בשבוע העבודה הקודם שלהם היה 15%.
יותר מ-30% מהבקרים שעבדו בלוחות זמנים של שישה ימים אמרו שהם ביצעו טעות משמעותית בשנה הקודמת. שלוש שנים מאוחר יותר, בקרים במספר מתקני תעבורה אוויריים אמרו ל-AP ששבועות עבודה של שישה ימים עדיין נפוצים.
פקידי FAA לא השיבו לשאלות מסוכנות הידיעות AP בנוגע לצעדים שהסוכנות נקטה כדי להפחית את עייפות הבקר ואת השכיחות של שבועות עבודה של שישה ימים.
פקידי FAA גם סירבו לחלוק את הדו"ח עם חוקרים מהאקדמיות הלאומיות, המייעצות לקונגרס בנושאי מדע.
המחקר הושלם מספר חודשים לאחר שסדרת תקריות שבהן היו מעורבים בקרים שנרדמו בעבודה הביכה את פקידי ה-FAA והובילה להתפטרותו של ראש ארגון התעבורה האווירית של הסוכנות. בתקרית אחת מ-2011, שני מטוסי נוסעים נחתו בנמל התעופה הלאומי רייגן בוושינגטון בשעת לילה מאוחרת ללא סיוע ממגדל הפיקוח של נמל התעופה, שם נרדם הבקר הבודד בתפקיד.
באירוע אחר, בקר אוויר שנרדם במהלך משמרתוהושעה.
לאחר התקריות, ה-FAA ואיגוד הבקרים הודיעו על מספר שינויים כדי לטפל בעייפות, כולל דרישות שיהיו לפחות שני בקרים במשמרת לאחר חצות, ושהבקרים יינתנו לפחות תשע שעות בין המשמרות למנוחה.
אבל מועצת הבטיחות בתחבורה אמרה ל-FAA בשנת 2013: "אנו מודאגים שבהתחשב במציאות הזמן הנדרש לעובד לנסוע הביתה ולחזור לעבודה, ולדאוג לצרכים האישיים והמשפחתיים, הפסקה של תשע שעות עשויה להיות לא מאפשר לעובד מספיק זמן להשיג שמונה שעות שינה רצופות".
המלצות הדירקטוריון נבעו מתאונה משנת 2006 שבה התרסק מטוס נוסעים אזורי בעת שהמריא ממסלול קצר מדי בלקסינגטון, קנטקי. 49 מתוך 50 האנשים שהיו על הסיפון נהרגו. בקר התנועה שפינה את המטוס להמראה לא הבחין שהוא פונה למסלול הלא נכון. הבקר עבד כל הלילה וישנה רק שעתיים ב-24 השעות הקודמות.
הפסקות קצרות מהוות בעיה גם עבור צוותי תעופה אחרים, כולל דיילות שלעיתים ניתנות רק שמונה שעות בין משמרת.
דיווח נוסף של Mashable
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
