משהו מדהים באמת קרה בסן פרנסיסקו ביום רביעי. וזה לא היה קשור לאייפון 5לְהַשִׁיק.

בכחול שמעל העיר, שלושה מטוסי גולש שנשכרו על ידי אמן וחברת עיצוב כתבו את 10,000 המספרים הראשונים של Pi - כן, 3,14159 ועוד 9,994 - בספרות נקודות בגובה רבע מייל.

תוך תיאום קפדני של כל מטוס לכתוב כל תו שלישי, הם הקיפו את מחרוזת המספרים בלולאה 150 מייל סביב אזור המפרץ, הישג שגרם לגיקים בכל מקום להתנשף ולחשוב על עוד שלוש דמויות: O, M ו-G.

בינתיים, למטה על הקרקע, חברת טכנולוגיה שחררה טלפון שהיה קצת יותר גבוה.

אני לא מתכוון להתנשאתַפּוּחַהיום הגדול של. אירוע ההשקה היה מהנה מאוד. ה-iPhone 5 הוא גאדג'ט מעולה עם שפע של חידושים מצטברים מתחת למכסה המנוע, ונראה בטוח שהוא יהפוך לסמארטפון הנמכר ביותר בעולם. עניין חיי הסוללה של LTE הוא הישג מגניב. אנחנו מבינים את זה. אם הייתי במחזור השדרוג של אייפון 4 לשנתיים, במקום להיות באמצע חוזה ה-4S שלי, כנראה שהייתי עומד בתור לאחד ב-21 בספטמבר.

אבל פרויקט "Pi in the Sky" שימש כתזכורת בזמן לכמה טכנולוגיה יכולה להערים ולעורר השראה, ושחברות טכנולוגיה צריכות להשתדל ליצור דברים חדשים שדוחפים את הגבולות של זה. למעשה, זה הכניס אותי לזכרון הפנטסטי של סרגיי בריןתצוגת אוויר ב-Google I/O.

באותו אירוע השקה, המייסד השותף של גוגל עלה לבמה, ברגע ללא תסריט שיגרום לטים קוק להתבלבל, ושאל אותנו אם נרצה לראות הדגמה של משקפי הניסוי המסתוריים שלו-עם-מסך-קטנטן. פּרוֹיֶקט,גוגל גלאס. למה כן, סרגיי, כן היינו.

זכינו בזרימה חיה שומטת לסתות מכוסות הרחפנים בצפלין, אחד משלושת הצפלינים היחידים בעולם, שבמקרה עפו ממש מעל לראשינו. הצנחנים צנחו על הגג שלנו, קפצו על אופניים, עשו טריקים, ואז התקרבו לאולם כדי להעביר את המשקפיים. והקהל השתולל.

פעלול? בְּהֶחלֵט. אבל זה דיבר על הסיכון הנועז שגוגל לוקחת עם Project Glass, סוג חדש לגמרי של ממשק משתמש. סוג ההטלה של קוביות החדשנות שלמרבה הצער קשה לדמיין שאפל עושה בהנהגתה הנוכחית.

החברה היקרה ביותר בעולם בחרה לשחק אותה בטוחה מאוד, תוך שהיא משליכה את כל הידע ההנדסי שלה לרמות מיקרוסקופיות של חדשנות בקומץ מוצרי חומרה. מהו הגאדג'ט החדש היחיד של אפל בוודאות באופק כרגע? אייפד קטן יותר.

וזה נהדר. יותר כוח להם. אני גם לא יכול לחכות לראות את האייפד מיני. אבל בשלב מסוים בקרוב, ייתכן שאפל תצטרך להסתכל מסביב ולהודות שהיא ויתרה לגוגל את התואר של החברה החדשנית ומעוררת ההשראה של עמק הסיליקון.

בתור משתמש אפל נאמן שלא יכול לשאת לדמיין מעריצי אנדרואיד מקבלים את זה זחוחים, אני מפצירטים קוק: בבקשה אל תתנו לזה לקרות.

רגע וולטר ווייט של טים קוק

אם אתה מעריץ של Breaking Bad, אתה מכיר את הסצנה האחרונה והמהדהדת הזו (התראת ספוילר) שבה Skylar White גוררת את בעלה ללוקר אחסון. הנה היא שמרה את המזומנים העודפים שלו, ריססה אותם לדג כסף, בלי יכולת לספור אותם כי כל צרור ממולא ביותר מדי ערכים. סקיילר פונה לוולט ושואל: האם זה, סוף סוף, מספיק?

(לא ממש התראת ספוילר:) זה עושה את העבודה.

הייתי רוצה לחשוב שבשלב מסוים טים קוק יילקח ללוקר אחסון, או יותר נכון להאנגר מטוסים, ויראה את כל ערימת המזומנים של אפל בהישג יד. לחברה היו 100 מיליארד דולר רק בתחילת 2012, וזה יכול לגדול ל-200 מיליארד דולר ב-2013.

אפל הודיעה בחוסר רצון שהיא תתחיל לתת 45 מיליארד דולר מתוכם לבעלי המניות, בצורה של דיבידנדים ורכישות חוזרות של מניות (האחרונה היא יותר השקעה עבור אפל מאשר מתנה). לגבי השאר, זה לא ייחשב.

אתה יכול להסתכל על זה בכל מיני דרכים, אבל כלכלנים נוטים להיות מאוד מתוסכלים מהעובדה שאפל פשוט מסרבת להשקיע מחדש את הכסף הזה בכלכלה -- לקחת סיכונים, להצמיח את החברה, לעצב הרבה דברים חדשים, לשכור המון המון המון של אנשים לייצר ולמכור אותם.

ככה הכסף אמור לעבוד. כך זה עבד, היסטורית, באמריקה. וכאשר התאגידים היקרים ביותר בעולם בוחרים לשבת על המטמון שלהם כמו אדונים פיאודליים - במיוחד בתקופה של אבטלה גבוהה - הכלכלה סובלת. אנשים סובלים. ואפל עצמה סובלת, כי היא משאירה צמיחה גדולה עוד יותר על השולחן.

הגיוני שטים קוק ירצה לשמור על גידור בריא מפני העתיד, קרן של יום גשום. כמו וולטר ווייט, הוא נשרף. הצלקות של 1997 ו-98', כשהחברה התנודדה על סף יציאה מהעסק, עדיין שם.

קוק היה איש המלאי שסטיב ג'ובס שכר כדי לתקן את הבעיה, והוא הפך למאסטר של אספקת רק כמה מוצרים בכמויות אדירות במהירות רבה. זה היה החלק ממה שלקח את אפל מאפס ל-100 מיליארד דולר ב-14 שנים.

אבל החצי השני היה חדשנות. ספציפית, מנהיג שסגד לזה. מי המציא קטגוריות מוצרים חדשות לגמרי. מי יפלפל כל הזמן את ג'ונתן אייב, ראש העיצוב של אפל, עם הצעות מוצרים שהתחילו: "היי ג'וני, הנה רעיון מטופש".

ג'ובס היה חדשן חסר מנוחה. לקראת סוף חייו, הוא לא רק הגה רעיונות פורצי דרך כביכול לטלוויזיה - ה-iTV שעדיין ידועות על שמועות - הוא שרטט עיצובים למטוסים וסירות שהעלו על אלו של חברו המיליארדר לארי אליסון.

המגבלה של "רק כמה מוצרים" הייתה משהו שג'ובס כפה על החברה בעל כורחו, כדרך לגרום לה להתמקד, לצאת מהתלולית שלה. אבל הוא תמיד רצה למתוח את הגבולות של מה שהטכנולוגיה יכולה לעשות - כמו להציל את תעשיית המוזיקה מעצמה.

קוק הרוויח את הזכות לנהל את החברה איך שהוא רוצה. ולכל מה שידוע לנו, חידושים דמויי ג'ובס ברמת המאקרו ממשיכים בשקט במעיים הסודיים ביותר של אפל. (הם צריכים להיות הרבה יותר סודיים מתכונות האייפון 5.)

אבל הסימנים לא מצביעים על כך. הם מצביעים על חברה שמוציאה רק 2% מהכנסותיה על מו"פ, מתמקדת בפרטים זעירים מעולים (השוליים המבריקים בחיתוך יהלומים האלה!) על חשבון רעיונות גדולים, ומסתפקת בכך שהיא דומיננטית יותר ויותר בכמה בודדים. קטגוריות עם מוצרים חוזרים.

הקאמבק של ג'ובס היה המערכה השנייה של אפל. עכשיו מגיע השלישי שלו, שבו הכללים הישנים והאילוצים הזהירים אינם חלים. מעשה שבו החברה צריכה להחליט באיזו דרך להתרחב, עכשיו כשיש לה כל כך הרבה מזומנים שהיא יכולה לבנות יותר מ-50 מעבורות חלל.

אז אנחנו מקווים שנראה כמה השקות של מוצרי moonshot, כאלה שמפתיעות ואפילו מסתכנות בהצחקה (זוכרים איך התבדחנו על השם אייפד?). אנו מקווים שאפל תקבל את מה שאמר לי פעם בונה SpaceShipOne, ברט רוטן. "אם אין לך קונצנזוס שזה שטויות, אין לך פריצת דרך".

הנה התקווה, למרות - במיוחד כאשר - זה עוגה בשמיים.

בונוס: מבט על האייפון 5

[nggallery id=7603]