חלק אחד חרש. שלוש וחצי יריות שנינות. 13 שניות של אוויר מת. חצי חיוך עקום. מערבבים היטב ומגישים טרי בדיוק בשעה 15:03

לְפִיבארטונד ת'רסטון, הקומיקאי, היזם ומחבר רב המכר של הניו יורק טיימסאיך להיות שחור, זה המתכון הסודי לסאטירה מוצלחת.

[seealso slug="mary-huang-continuum"]

עם עוקבים נכבדים באבני דרך חברתיות ואבני דרך בקריירה הכוללות קדנציה של חמש שנים באתר חדשות סאטיריהבצלבין אינספור הישגים, ת'רסטון יודע ממקור ראשון על כוחם של האינטרנט והמדיה החברתית, במיוחד כיצד קהילות דיגיטליות מצטלבות (ומתקשרות) עם קומדיה.

הפוטנציאל של צומת דרכים זה, אומר ת'רסטון, מסקרן: קומדיה, אשר נוטה באופן טבעי להנמיך את ההגנות, יכולה לחולל קסם בשילוב עם ההזדמנויות העצומות של האינטרנט לטוב חברתי, להבנה אנושית ולחיבור גלובלי. החברה של ת'רסטון,שנינות תרבותית, שאותה הקים ב-2012, מעורב במספר יוזמות העומדות בקנה אחד עם התיוג של החברה: "אנחנו עושים כיף".

איפשהו בין ניהול העסק שלו, שותף להנחיית תוכנית טלוויזיה ארבעה לילות בשבוע, לתתהרצאות TED, ארגון אירועים כגוןיום האק קומדיה, כותב עבור פרסומים מקוונים שונים ומתעדכן בחדשות האחרונותלְצַפְצֵףמגמות, ת'רסטון איכשהו מצא את הזמן לדבר עם Mashable על הקריירה שלו ועל פרויקטי התשוקה הקרובים.

שאלות ותשובות עם Baratunde Thurston

יש לך רזומה די מרשים וכל כך הרבה הישגים בקריירה. איך אתה מתעדף את כל הפרויקטים האלה? יש לך עצה קסומה לניהול זמן?

עצה ראשונה: השתמש בקסם אם יש לך גישה אליו. שום דבר לא יכול לנצח קסם, ולכולנו יש מעט ממנו.

אני לא מנהל ומתעדף את כל הפרויקטים שלי. חלק מהדברים נופלים בין הסדקים, חלק מהבקשות לא נענות, חלק מהשאלונים מקבלים מענה מעבר לתאריכים המוצעים. יש לי אדם די הכרחי בחיי שמתנהג כסוג של קונסילייר, בסגנון הסנדק:ג'וליה לינטון בולטה, הרמטכ"ל שלי. היא עוזרת לי לנהל את זרימת הפרויקטים במקומות רבים בעולם שלי. אנחנו משתמשיםאסאנהוהרבה הודעות טקסט (וקסם).

שנית, אמירת לא היא כלי רב ערך. ו-time-boxing -- מונח שלמדתי ממנומורלי מקברייד, איתה עבדתי בקיץ ב-Cultivated Wit -- כלומר לנסות להקדיש פרק זמן קבוע לעבודה על משהו לפני מעבר למשהו אחר, ממש מועיל.

מה היו כמה מהתפקידים או הפרויקטים שהכי נהנית מהם במהלך הקריירה האקלקטית שלך?

נסיבות התעסוקה הטובות ביותר שהייתה לי אי פעם הייתה ב-The Onion -- חמש שנים שם, בערך, כמנהלת הדיגיטל, כעורכת פוליטיקה במשך הרבה מאותן שנים... זה היה כמו ללכת לבית ספר לקומדיה ומדיה דיגיטלית, ומקבלים קצבה. זו הייתה סביבה ממש פנטסטית; אנשים ממש מצחיקים נהיה לי כהה יותר (לא מבחינת עור הפנים.) הקול שלי נעשה קצת יותר כהה, בגלל הציניות בחלק מהתוכן הזה. אבל הייתי אומר שמאוד מאוד נהניתי מזה.

כמו כן, גולת הכותרת בקריירה: יצא לי לדבר ולהנחות אירוע בבית הלבן לשילוב טכנולוגי. יצא לי לחגוג ארגונים כמוקוד בנות שחורותואתהמרכז הלאומי לנשים וטכנולוגיית מידעועוד קבוצות כאלה. זה היה ממש מטומטם. נהניתי כל הקריירה שלי, אבל אפסיק עם השניים האלה.

איך הסתבכת עם קומדיה וסאטירה, ואיך היית מתאר את הגישה הייחודית שלך? מי/מה הכי השפיע עליך? מי מצחיק אותך?

איך אתאר את הגישה הייחודית שלי? הייתי קורא לזה: "הגישה הייחודית שלי".

גדלתי וצורכת הרבה הומור; רק עד לקולג' התחלתי ליצור הומור, בצורה של עלון דוא"ל סאטירי שאפשר לי להתרשם ללא רחמים על אירועים אקטואליים בקמפוס המכללה שלי, בארץ ובעולם. אז זו הייתה ההתחלה. בסופו של דבר נכנסתי לסטנדאפ אחרי שסיימתי את הלימודים, וברור שמצאתי את הבצל מאוחר יותר. מאז אני כותב ומופיע.

בשלב מוקדם, הרבה סוגי סיפורים השפיעו עליי --וופי גולדברג,גריסון קיילור-- והרבה סיטקומים בריטיים ב-PBS, כי לא היה לנו כבלים בבית שלי. הייתי 'ללא כבלים' לפני ש'ללא כבלים' היה חם. מאז, הרבה מבני גילי השפיעו עליי: אנשים שהגעתי אליהם בסטנדאפ -- כמומיק קפלן, שאני אוהב במיוחד, וחברה של -- אני חבר אוהב. אני כפף.

מי מצחיק אותי? רק הזכרתי את Myq; גַםחניבעל בורסו -- אלוהים אדירים, כל כך הרבה אנשים.עיישה טיילרמצחיק אותי.קומאייל ננג'יאנימצחיק אותי.איימי פוהלרמצחיק אותי.עיסא ריימצחיק אותי... יש רשימה ארוכה של אנשים שמצחיקים אותי. רשימת האנשים שלא מצחיקים אותי כנראה קצרה יותר.

איך אתה מטפל באנשים שלוקחים את הסאטירה ברצינות רבה מדי - במיוחד בכל הקשור לנושאים רגישים? האם אתה מחשיב קומדיה כדרך לשבור מחסומים?

לגבי החלק הראשון של השאלה הזו, אני לא מאשים אותם על הסף על כך שלא "הבנתם את הבדיחה". אני חושב שלעתים קרובות יש מקרים שבהם קומדיה משמשת מעין תירוץ לאחר האירוע כשמשהו השתבש להחריד. הם יהיו כמו, "אוי לא, לא, לא, סתם צחקתי!"

אני מנסה להבין מאיפה אנשים מגיעים. אם אני מרגיש כאילו טעיתי עובדתית, אשנה ואולי אפילו אתנצל, אבל אם זה עניין של "אנחנו פשוט מרגישים אחרת לגבי זה", אז זה רק רישיון ופרשנות אמנותית. הנקודה ביצירת אמנות היא לא שכולם רואים אותה כמוך. זה הקסם של החושים שלנו; אנו מפרשים את העולם בצורה שונה, כולל עניינים אמנותיים כמו סאטירה.

מבחינת קומדיה לשבור מחסומים, בהחלט. בדרך כלל התגובה שלנו לקומדיה אינה מומצאת, היא לא מחושבת או מבוססת ניתוח. זה עוקף את המוח, זה פוגע בלב. זה מאוד מגיב ויכול לעקוף הרבה מההטיות שלנו, או לחשוף אותן במקרים מסוימים. אבל אני חושב שלקומדיה יש כוח לתת לנו לשמוע מסרים שאולי לא נרצה לשמוע אחרת.

נראה ש"סיפור סיפורים" הוא מילת הבאזז du jour (או לפחות אחת מהן). ככותב, מה דעתך על זה?

אנא עיין במאמר המחשבה שלי בן 5,000 המילים על סיפור סיפורים. סתם בצחוק.

זו מילה שתדעך משימוש, אבל האמנות האמיתית שמתחתיה נשמעת לי הגיונית. אני לא בהכרח קורא לעצמי לעתים קרובות מספר סיפורים. אני חושב שאנחנו מתחברים למילות הבאז כי אנחנו נמצאים בנוף המדיה המהיר הזה, המפוצל מאוד, המשתנה ללא הרף. אנחנו מנסים להחזיק במשהו, למצוא את המהות שמאחורי המהות. לא הכל קשור לפלטפורמה, כי הפלטפורמות משתנות. זה לא קשור למשפיעים הספציפיים, כי התהילה עולה ויורדת, וכך גם משפיעה.

זה המשמעות והעומק שאנחנו מחפשים, אז אנחנו אומרים, "הו, התוכן הוא המלך." אבל "תוכן" היא המילה המעורפלת הזו שנשמעת סופר-עסקית. אז אנחנו אומרים "סיפור סיפורים". אני כן חושב שהסיפור הזה חשוב מאוד: לאנשים שיש להם נרטיב ויכולת לשלוט בסיפור שלהם, ולא שהסיפור שלהם סופר ומוגדר על ידי אחרים, זה אחד הדברים היותר קסומים - לעשות קריאה חזרה לקסם - - שאנחנו מתרחשים בתקשורת שלנו היום. אני כן חושב שהמונח יפסיק לשמש בכנסים עסקיים בחמש השנים הקרובות.

מהו ההיבט האהוב עליך - והפחות אהוב - במדיה החברתית, במיוחד כסופר/איש ציבור? מה דעתך על המחשבות שלך על התלות ההולכת וגוברת של החברה שלנו בטכנולוגיה (יש לךנכתב לפניעל 'ניתוק')? אתה חושב שיש נקודה שהכל הולך רחוק מדי?

ההיבט האהוב עלי במדיה החברתית - ברגע זה - הואאינסטגרם. אנשים שקראו (או לפחות נגעו פיזית) בספר שלי, והחליטו לצלם את עצמם או אחרים -- ברכבת התחתית, בספרייה, בחנות הספרים, על החוף. זה מצחיק, לא משנה מה הגזע של האדם שמחזיק את הספר. אם אתה מחזיק ספר בשם How To Be Black, זה מצחיק וניתן ליצירת אינסטגרם.

במונחים של ההיבט הפחות אהוב עלי במדיה החברתית, במיוחד כסופר, זה השפעת הנחיל של שנאה ואיומים. אתה רואה את זה מתרחש עכשיו עםGamerGate. ניצול פחדני זה של כוח ומידע אסימטריים, ורמת האלימות הפסיכולוגית - במיוחד ממוקדת לנשים באינטרנט - שיוצרות יותר תרבות של פחד. זה פלילי במקרים רבים, וזה עצוב. זה מזכיר לנו שלחרב שעליה נחשל הכוח הגדול הזה יש שני קצוות.

העמדה ה"אנפלאגדית" שלי היא שמתינות היא המפתח בכל הדברים. אהבתי לכתוב את הקטע הזה -- הייתי צריך לעשות את חווית הגמילה הזו של 25 יום. (אני כבר לא מכריז על יציאותי מהמדיה החברתית ברעש כזה.) ניסיתי למצוא מדיום מאושר יותר בין חיבור דיגיטלי יתר על המידה המוביל לחיבור רגשי/פיזי חסר לאנשים ולמקומות ולכוכבים סביבי.

מבחינת ההסתמכות שלנו על טכנולוגיה, כל עוד קורים לפחות שני דברים, יש לנו סיכוי לעבור את זה די טוב: האחד הוא שאנחנו כוללים את מי שלא רק צורך אלא מייצר את הטכנולוגיה הזו - מי מגדיר את הכללים ממנו. ושנית היא שאנחנו גם מביאים רמה של יצירתיות - אמנות, שירה, הומור - לסביבה הזו, שכרגע נשלטת על ידי חשיבה אנליטית כבדה ותעדוף הנדסי כבד. אם נוכל להביא את האנושות איתנו, ואם נוכל להביא אליה את המגוון המרבי של הגיוון האנושי, אז לא נסתמך על טכנולוגיה. אנחנו נסתמך, כמו תמיד, על כושר ההמצאה האנושי - וטכנולוגיה כדרך להקל על זה אינו חדש: חפירה היא חתיכת טכנולוגיה.

מהם כמה מפרויקטי התשוקה שלך -- הדברים שאתה עובד עליהם או שעבדת עליהם שהיו הכי חשובים לך ברמה האישית והמקצועית? (לא מזמן העלת פרויקט ממוקד STEM ש-Cultivated Wit עובד עליו - האם זה נושא שמהדהד אותך במיוחד?)

חומרי ה-STEM, בהחלט - מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, עם קצת אמנות מפוזרת - זה היה תשוקה ארוכת טווח שלי. מעולם לא קראתי לזה STEM, כי אני עדיין לא חושב שזה מונח מצוין, אבל הוא תופס על בסיס עובדתי הרבה מסוגי ההשקעות שאנחנו צריכים לעשות בעתיד שלנו.

תרבות נבונה עבדה לאחרונה על פרויקט בשםBlow Minds(blowminds.org) לנסות ולגייס עוד מורים ל-STEM בארה"ב - 100,000 ליתר דיוק - ולהבטיח שהאומה שלנו תהיה תחרותית ושהעתיד שלנו מזהיר יותר (ובתקווה לא חם בהרבה). אנו זקוקים להרבה יותר כושר המצאה וחדשנות באופן שבו אנו ניגשים לצמצום שינויי אקלים והשקעה בעבודות העתידיות והירקות שלנו, ולכל מיני קסמים, בין אם זה להילחם במחלות או יצירת הזדמנויות כלכליות.

בהשראת קריאתו של הנשיא ל-100,000 מורים חדשים #STEM (מתמטיקה של הנדסת מדעים טכנולוגית), החברה שלי @cultivatedwit השיקה זה עתה את https://blowminds.org בשיתוף עם מאות שותפים. התזה: מי שמלמד STEM גם #blowminds. לקחנו דפים ממספר ספרי משחק, כולל חידוני אינטרנט, סרטוני מוזיקה וכל כך הרבה קובצי GIF. תודה מיוחדת ל-@foxadhd על קידום דרך חדשה לתקשרסרטון שפורסם על ידי Baratunde Thurston (@baratunde) ב-9 בספטמבר 2014 בשעה 11:32 PDT

זו התשוקה שלי, כי הייתי תוצר של אמא לתכנות מחשבים. הייתה לי גישה לטכנולוגיה מגיל צעיר. זה היה כמו קוד רמאות בחיים; עליתי די מוקדם בגלל הגישה המתמשכת הזו -- לא רק צרכת, אלא היכולת ליצור.

פרויקטים אחרים של תשוקה: בתוך Cultivated Wit, העבודה שעשינו עם Comedy Hack Day - השילוב הזה של קומיקאים ומפתחים לסוף שבוע של יצירה מהנה - הייתה ממש מעוררת השראה להיות חלק ממנה, להיות עדה ולעזור לגדול . יש לנו את השישי שלנו בלוס אנג'לס, בסוף השבוע של ה-5 בדצמבר. זה קורה בשעהיוטיובהמרחב של, ואנחנו גאים בשותפות הזו; זה הגדול ביותר שלנו עד כה. אתה צריך רק לראות את היצירתיות שיכולה לקרות כאשר משלבים את שני הצדדים: הטכני והאמנותי; הקומי וה-GitHub-אייק. זה ממש מעורר השראה.

האם אתה יכול לספר לי קצת על מה נתן השראה לשנינות תרבותית? כמייסד שותף, מה הגדיר את הניסיון שלך בבניית החברה - אתגרים ותגמולים וכו'?

מה שהעניק השראה ל-Cultivated Wit היה סיום התקופה שלי ב-The Onion ב-2012 והאמונה הגוברת שיש יותר מה לעשות עם הומור וההצטלבות הזו עם טכנולוגיה. ה- Onion סיפק פלטפורמה וקהילה מדהימות כל כך להתנסות בהומור ומדיה חברתית, עם אפליקציות. המייסדים השותפים שלי,בריאן [ג'אנוש]וקרייג [תותח], ואני -- ועכשיו יש לנו עוד שותפים בעסק,מייק [ג'טר]ואדם [פיטרסון]-- האמנתי שנוכל לעשות כמה דברים.

בלב של זה, יש כוח גדול בשילוב של טכנולוגיה עם הומור, ויותר ויותר עם עיצוב. אתה לוקח את האמת בתוך הומור (בלי הגיריות); אתה לוקח את ההעצמה וההגברה ואת קנה המידה שיכולים להגיע מהטכנולוגיה; אתה לוקח את האמפתיה שמגיעה מעיצוב, ומגלגל את הדברים האלה, ויש לך שילוב עוצמתי באמת. אז זה מה שנתן לנו השראה וממשיך לתת לנו השראה.

#newwebsite #cultivatedwit #joytestit #clickeverywhere https://cultivatedwit.comתמונה שפורסמה על ידי Baratunde Thurston (@baratunde) ב-9 בספטמבר 2013 בשעה 13:13 PDT

הניסיון שלי בבניית החברה לא היה אלא מושלם! אפרסקים וסוכריות על מקל ומטבעות זהב, כל היום כל יום!

לא, זה היה קשה. זה היה כיף. זה כבר מעצבן. (אני לא אוהב לעשות QuickBooks.) זה היה ממש מאתגר לנהל שותפים ואישים, ותפוקות של לקוחות, וגדל מהר מדי ברגעים מסוימים ואיטי מדי באחרים. וזה לא גרם מדרגות קריסטל, אבל זה טיפוס ראוי. ואני גאה במה שהצלחנו להשיג ללא כסף מבחוץ - הרבה אתחול - ואני גאה במערכות היחסים שהצלחנו ליצור, וביצירתיות שהגיעה ישירות מאיתנו וגם מהקהילה שסביבנו עם דברים כמו Comedy Hack Day.

מהם כמה פרויקטים קרובים שאתה הכי מתרגש מהם?

מלבד Comedy Hack Day LA, בעולם שלי, אני מתגורר עכשיו בעיקר בלוס אנג'לס כי אני מנחה תוכנית טלוויזיה חיה ארבעה לילות בשבוע ברשת חדשה בשם Pivot, חלק מ-Participant Media. המופע נקראקח חלק בשידור חי; אני מארח במשותף עםיעקב סובורוףומייגן מקיין. אז אני נרגש לקבל במה עקבית ולנסות אפילו יותר כמה מהרעיונות שהצלחתי לשחק איתם בזירות אחרות, ולהעלות את הפרופיל של שנינות תרבותית ולגבש את הקול שלי בסגנון מכריח אותי לחוות דעות ודעות כל יום ועדיין להביא את הכיף.

שאלה אחרונה: האם כתבת בעצמךעמוד ויקיפדיה? זה די מצחיק.