בליל פברואר קר בשנת 2013, מצאתי את עצמי עומד על אוטובוס בפורט בנינג בדרום ג'ורג'יה בוהה בפניהם של עשרות מתגייסים לצבא ארה"ב. צללית הכובע הנוקשה של סמל המקדחה על רקע פנים האוטובוס האפלולי סימנה את תחילתו של פרויקט צילום דוקומנטרי חדש.
כשישה חודשים לפני כן עברתי לאטלנטה מניו יורק ועדיין ניסיתי למצוא את מקומי בדרום העמוק. ברגע שדרכה רגלי על פורט בנינג, הייתי מרותק. לא היה לי ניסיון צבאי אישי, אבל הופתעתי מהגודל העצום של הבסיס. זו הייתה עיר משלה עם חוקים, שפה, קודים וקהילה ייחודיים.
נואשתי לראות עוד, ניווטתי בביורוקרטיה הצבאית ובסופו של דבר קיבלתי אישור להמשיך ברעיון שלי כמעט ללא הגבלות והקצתה לי חברה "להטמיע" איתה.
במשך עשרה שבועות צילמתי את אותם 162 מתגייסים כשהם פסעו את דרכם באימוני קרב בסיסיים. המטרה שלי הייתה לקחת משפט פשוט, "להפוך אזרחים לחיילים", ולחקור איך זה נראה ברמה אינטימית. הצבא, מלבד המטען הפוליטי והמוסרי המורכב שלו, מורכב מאנשים אמיתיים עם סיפורים אמיתיים מכל שכבות החיים השונות שמקריבים קורבנות אמיתיים כדי לעשות את עבודתם.
התמונות אינן מדריך כיצד להפוך לחייל, אלא משמשות כתמונת מצב של מסעה של קבוצה אחת בשטחי ההוכחה הצבאיים של האימונים הבסיסיים.
