סדרת סרטונים פשוטה יכולה לשנות לנצח את הדרך בה אתה צופה בסרטים.
השחקן והסופר דילן מארון מצלם סרטים וממצה אותם להראות רק כל מילה שנאמרה על ידי אדם צבעוני, ואז מפרסם את הקליפים ליוטיוב. הסדרה, שנקראת "כל מילה אחת", היא גםשיתף בעמוד הטאמבלר שלו.
רוב הקליפים הערוכים שלו בסופו של דבר באורך של פחות מדקה, מה שמדגיש עד כמה נדירים תפקידי הדיבור עבור שחקנים ושחקניות צבעוניות.
[seealso slug="Hollywood-white-male-directors"]
מארון עצמו הוא שחקן, שמופיע בקבוצת התיאטרון "ניו יורק ניאו-פוטוריסטים". מעריצי פודקאסט עשויים גם לזהות את הקול שלו -- הוא מגלם את קרלוס ב" Welcome to Night Vale " המפחיד.
"כל מילה אחת" התחיל במקור כמחזה שהציג לפני כשנה עבור המופע של קבוצת התיאטרון שלו "יותר מדי אור גורם לתינוק להתעוור". הוא ביצע כל מילה שאמרה השחקנית אנג'לה ג'ונסון-רייס בסרט די אמר. רייס מגלמת משרתת והיא האדם הצבעוני היחיד בסרט.
"צפיתי בזה בשנה שעברה במטוס והייתי כמו 'וואו, הכותב של זה לא מודע לחלוטין לאופן שבו אנשים צבעוניים קיימים מעבר לתפקידי שירות'", אומר מארון ל-Mashable.
השחקן התמודד עם מחסומים בקריירה שלו, כשישב בפגישות עם סוכנים שאמרו לו ש"לא היו הרבה תפקידים ל'טיפוס' שלי".
"כשאתה צעיר ושומעת שאתה פשוט מקבל את זה כאמת", הוא אומר. "אני חושב שהרבה אנשים התייאשו בגלל זה".
למרות שמרון היה מודע לחוסר הגיוון בקולנוע מאז שהיה צעיר, הוא אומר שהעבודה על סדרת הסרטונים הזו עדיין הפתיעה אותו. זה העמיד אותו פנים אל פנים עם האמת הלא נוחה על המחסור בתפקידי דיבור עבור אנשים צבעוניים.
וזה לא מוגבל רק לסרטים שהוא מנתח. אמחקר USC אננברגמצא שמתוך 500 סרטים שיצאו מ-2007 עד 2010 ובנפרד ב-2012, שלושה רבעים מכל הדמויות המדברות היו לבנות.
"צפיתי בכל כך הרבה מהסרטים האלה ואפילו לא שמתי לב לזה. אני חושב שזה מה שכל כך מסוכן", אומר מארון.
סרט אחד שלא חמק מתחת לרדאר שלו, לעומת זאת, היה המחזמר האגדתי Into the Woods. הקליפ שיצר לסרט ההוא נמשך רק שבע שניות. לא היו אנשים צבעוניים שדיברו על המסך.
"ז'אנר הפנטזיה הוא אחד הז'אנר הכי לא מקובל עליי", הוא אומר. "אתה מבקש ממני להאמין בקסם, אתה מבקש ממני להאמין באגדות... אתה לא מחויב לשום דיוק היסטורי."
דבר אחד שמרון רוצה להבהיר הוא שהוא לא מייחד סרטים כי הוא לא אוהב אותם. להפך, למעשה. היא והאשמת הכוכבים שלנו היו שני סרטים שהוא אהב ונהנה.
האחרון, למשל, התבסס על ספר של ג'ון גרין שבו גזע הדמויות לא מוזכר במפורש. עם זאת, לעיבוד הקולנועי יש רק אדם צבעוני אחד, השחקנית אנה דלה קרוז. כל חלקי הדיבור שלה ביחד מהווים פחות מדקה מהסרט.
בסופו של יום, הסרט מספר סיפור אוניברסלי על אהבה ואובדן, אבל אז משתמש ב"לבנה כגזע ברירת המחדל", כאילו כדי להציע לאנשים צבעוניים "לא יכולים לקחת חלק" גם בסיפורים האוניברסליים האלה, אומר מרון. שם טמון הנזק האמיתי.
המטרה הסופית שלו עם סדרת הסרטונים היא להראות לאנשים עד כמה הנושא הזה נפוץ.
"כל עוד זה מתחיל שיחה, זה מה שחשוב", הוא אומר. "זה השורש האמיתי של השינוי".
