אַשׁרַאי:
שימוש באתר כמופייסבוקיכול לעשות הרבה טוב לסטודנט. זה יכול לעזור לאדם לנהל עשרות חברויות. זה יכול לעזור בארגון מפגשים ואירועים. זה אפילו יכול לעזור למישהו לחפש טוב יותר אפשרויות מתנות ליום הולדת או לחג עבור עמיתים. נכון, המעגל החברתי של האדם צריך להיות מהפס שנהנה מחדשות מפוצצות על רכישות שונות שבוצעו באמצעות המערכת הידועה לשמצה כיום בשם Beacon. אבל, בכל זאת, אפשר לעשות שימוש בתכונות השונות של הרשת, שנויות במחלוקת או אחרת, לטובת האדם.
שימוש בפייסבוק יכול גם לגרום לך לצאת מהקולג'.
זה מה שקרה לטי היידן בארנס, שלפימאמר שפורסם לאחרונה על ידי InsideHigherEd.com, הוצא "אדמיניסטרטיבית" מג'ורג'יהאוניברסיטת ולדוסטה. סטודנט בשנה השנייה שלו, בארנס, כנראה הצליח להרגיז את רונלד זקארי, נשיא האוניברסיטה, מספיק במאי האחרון כדי להראות לו את הדלת הפתגמית. הפשע שלו: התנגדות לתוכנית של ולדוסטה "להקים שני חניונים גדולים עם 30 מיליון דולר מתשלום חובה של סטודנטים".
לבארנס לא היו יחסים לבביים עם האוניברסיטה לפני עזיבתו הכפויה. באביב 2007 הוא פרסם עלונים ביקורתיים על הפיתוח המתוכנן; שלח מכתבים למנהלי בתי הספר וכן לעיתון הקמפוס; וכתב מיילים המוניים לגוף הסטודנטים. הוא היה בחור עסוק ודי קולני לפני גירושו, ללא ספק.
עם זאת, הגורם הבולט לפרישתו של בארנס היה ככל הנראה תמונה שפורסמה בפרופיל הפייסבוק שלו ובה הוא מציג קולאז' של תמונות המציגות את הנשיא זקארי, דחפור בצד החניון המוצע, ואת המשפטים "אין דם לשמן" ו"SAVE -חניון זכרון זכארי."
אַשׁרַאי:
הסיפור לא נגמר שם. בארנס המשיך להשיג "אישורים" הן מפסיכיאטר והן מפרופסור וערער על החלטת הנשיא בעזרתהקרן לזכויות הפרט בחינוך. אבל המועצת יורש העצר של ג'ורג'יה, הערוץ שבאמצעותו נדרש בארנס לטפל בבעיה שהייתה לו עם מנהלי המכללות, בחר שלא לבטל את הגירוש. הנושא עדיין תלוי ועומד.
כעת, אם נסתכל על הסיפור הזה בצורה אובייקטיבית, אפשר אולי לראות מדוע זאקרי נאלץ לנקוט בפעולה בתגובה לבארנס שפרסם את התמונה האמורה. עם זאת, נראה שהנסיגה מהאוניברסיטה הייתה מוגזמת למדי. הדרך הנכונה לטפל במצב הייתה להציע לבארנס ולכל בני המשפחה הקרובים לדון בהפגנות שהושמעו.
