האחרון בחקירת זירת פשע בהייטק הוא "תג ניאון" שיכול לעזור לזהות טביעות אצבע על כדורים, סכינים ומשטחי מתכת אחרים על ידי יצירת תמונות המדויקות בקנה מידה ננו.

חלק ניכר מחקירת זירת הפשע כרוך בחיפוש אחר מה שנקרא "טביעות אצבע סמויות", או משקעים של זיעה מופרשת ושמנים טבעיים המועברים במגע על משטח שטוח, שלרוב אינם נראים לעין בלתי מזוינת.

הרכסים על קצות האצבעות של האדם, הנקראים גם רכסי אפידרמיס או רכסי חיכוך, יוצרים את הקווים, הסיבובים והמערבולות בטביעות האצבע הסמויות הללו. דפוסים אלה הם למעשה ייחודיים לכל אדם בודד (הסיכוי שלשני אנשים יש את אותן טביעות הוא 64 מיליארד לאחד), מה שהופך טביעות אצבעות לדרך מצוינת לזהות מי נכח בזירת פשע.

אחת השיטות הנפוצות ביותר כיום להדמיה וניתוח טביעות אצבע אלו נקראת אבק. בטח ראיתם את זה בסרטים או בטלוויזיה - החוקרים מברישים אבקה עדינה על טביעת האצבע, ואז "מרימים" את ההדפס על ידי מריחת הסרט ואז קילוף אותו. טביעת האבקה, בצורת טביעת האצבע, נשמרת על הסרט וניתן לקחת אותה למעבדה לניתוח נוסף.

מדענים מאוניברסיטת לסטר, לעומת זאת, אומרים שרק 10% מתמונות טביעות אצבע סמויות שצולמו מזירות פשע מלאות מספיק כדי לשמש בבית המשפט.

הסיבה לכך היא בין השאר שטביעות אצבע סמויות לרוב אינן שלמות או כתומות. הטכניקות העדכניות להדמיית טביעות אצבע סמויות, כגון ניקוי אבק, מסתכנות אף הן בפגיעה בטביעת האצבע לפני שניתן יהיה לרשום אותה במדויק.

לשם כך, המדענים פיתחו שיטה חדשה להדמיית טביעות אצבע סמויות המשתמשת בסרט העשוי מפולימרים אלקטרואקטיביים- מולקולות ארוכות ומורכבות שמשנות צורה בתגובה לזרמים חשמליים שמסביב.

ממצאי החוקרים פורסמו ב-2 ביולי בכתב העת Faraday Discussions של החברה המלכותית לכימיה.

בשל התכונות האלקטרואקטיביות של הפולימרים, הסרט הזה יכול להיות מיושם באמצעות זרם חשמלי, מה שמפחית באופן דרסטי את הסיכון לפגיעה בטביעת האצבע לפני שניתן לצייר תמונה מדויקת, אומרים החוקרים.

כאשר הזרם החשמלי מכוון לטביעת אצבע סמויה, הסרט נצמד למרווחים בין מערבולות המשקעים המרכיבים טביעות אצבע סמויות, ולא למשקעים עצמם. הסיבה לכך היא שמרבצים אלה הם מבודדים, כלומר אינם מוליכים חשמל.

הפולימריםהמרכיבים את הסרט הם גם אלקטרוכרומים; כלומר, כשהם נחשפים למטען חשמלי, הם משנים את צבעם.

התוצאה היא תמונה הפוכה, או שלילי, של טביעת האצבע שהיא מאוד מפורטת וגלויה, מה שמקל על הצילום והניתוח, על פי צוות אוניברסיטת לסטר.

טכניקה זו מדויקת בקנה מידה הננוסקופי; אפילו כמה מולקולות של זיעה ושמן מספיקות כדי למנוע את העברת הסרט הפולימרי.

יתר על כן, המדענים שיפרו את הטכניקה הזו על ידי הוספת fluorophores, מולקולות זוהרות כאשר הם נחשפים לסוג מסוים של אור, לסרט. זה יאפשר לחוקרי זירת פשע לכוונן את הצבע של תמונת טביעת האצבע על מנת להשיג את הניגודיות הטובה ביותר עם משטח הרקע.

"[תגיות פלורסנט] נשמעות כמו גישה מעניינת מאוד", אמר כריסטופר הופקינס, מנהל התוכנית למדעי הזיהוי הפלילי באוניברסיטת קליפורניה, דייויס וחוקר FBI לשעבר, שאינו קשור למחקר של אוניברסיטת לסטר.

עם זאת, הוא הוסיף, "במהלך הקריירה שלי, אנחנו רואים הרבה אנשים מפתחים טכניקות חדשות [לחקירת זירת פשע], ולפעמים אנחנו מאמצים אותן, והרבה פעמים לא, מכמה סיבות ."

לדברי הופקינס, האם החוקרים מאמצים את תג הפלורסנט או לא תלוי כמה התהליך הוא יקר, כמה זמן הוא לוקח ואם ניתן להראות שהוא מספק תוצאות מדויקות יותר מהשיטות הנוכחיות.

הטכניקה היא "בהחלט גישה מעבדתית", אמר. "זה לא אומר שאי אפשר להשתמש בזה. זה פשוט חייב לשמש במסגרת מעבדה, מה שאנחנו עושים לעתים קרובות למדי עם הרבה מהראיות שאנחנו אוספים בזירות פשע".

הופקינס גם היה סקפטי לגבי היישום של הטכניקה על כלי נשק.

"באופן מסורתי, יש לנו הצלחה נמוכה מאוד במציאת טביעות אצבע על כלי נשק", אמר על 25 שנות הקריירה שלו ב-FBI. "עם כלי נשק במיוחד. אנחנו לא יודעים למה זה".