תשכחו מקניה, בואו נדבר סקובל-שער!

אז הוצאתי את Google Reader ו-TechMeme בכרטיסיות נפרדות, ובדקתי את הבלוגים של החברים הקרובים שלי לפני שיצאתי לרשת. ככזה, הסיפור של סקובל ו"קרב הפרטיות וחופש הביטוי" שלו עם פייסבוק פגע במעגלים הקוגניטיביים שלי בערך באותו זמןפוסט בבלוגמהחבר הטוב שלירוב רוקר. רוב הוא בחור שהסתובבתי איתו לקראת סוף התיכון וקצת אחר כך, לפני ששנינו פגענו ועזבנו את עיר הולדתנו. נסעתי בכל רחבי ארה"ב בחיפוש אחר תהילה ותהילה בעולם הטכנולוגיה. רוב נסע לקניה כדי להיות עובד סעד.

למקרה שאינך מודע למצב הנוכחי בקניה, אנסה לתאר אותו באמצעות מונחי תרבות פוליטית אמריקאית (ותסבול איתי, יש סיבה שאתה צריך את הסיפור האחורי). הם רק עברו שם בחירות לנשיאות, ואפשר לתאר את הבחירות שזה עתה התרחשו כדומה לתחרות בוש-קרי ב-2004. כמו התוצאות בארה"ב, גם בקניה ניצח המכהן. וכמו באמריקה, תומכיו של המתמודד זועמים.

ההבדל היחיד הוא שבאמריקה, אלו הכועסים על הנשיא בוש ניתבו את שנאתם לבלוגים ולערעור על תוצאות הבחירות בבית המשפט. בקניה יצאו לרחובות והחלו להרוג אנשים. זה נמשך עד היום, שם זה רק עכשיו בוקר בקניה.

הנה הסיבה שזה רלוונטי:ממש חצי מ-TechMeme היוםהיה מוקדש לעובדה שאדם אחד, רוברט סקובל, איבד את חשבון הפייסבוק שלו בזמן ששיחק עם תוכנה שנועדה להפר את תנאי השירות של פייסבוק. טענות של בעלות על נתונים היו בוכים. הועלו טענות לבעיות פרטיות. בשלב מסוים, סקובלהשוו עַצמוֹלגנדי. טאלו הם הרשמיםשפוגעים במוח שלי כמו המידע הזה:

התעורר ב-4:30 בבוקר מהתראה ב-SMS בטלפון שלי. קיבלתי שתי הודעות מ-Cetel או מהממשלה, לא בדיוק בטוח, הממליצות לי לא לשלוח הודעות שנאה המסיתות לאלימות הנתונות לתביעה ולא לקחת חלק באסיפה בלתי חוקית שעלולה לגרום לאלימות. לא תכננתי לעשות גם, אבל תודה על המידע.

דיברתי עם אחד השומרים שעובדים באחוזה שלנו. הוא גר בקיבה ולא זכה לנוח בשבוע האחרון [...] הוא לא מאוד בטוח שהוא רוצה לחזור הביתה הערב, או שבכלל יהיה לו בית ללכת אליו.

אני חושב שהקונצנזוס הכללי הוא שהיום לא יגמר בטוב.

שלחתי מייל לחבר שלי, כי הרחתי זווית טכנולוגית לסיפור, ורציתי להביא קצת יותר אור למצוקת הקנייתים (והייתי צריך לדעת שאם אני מקשר לבלוג שלו בסיפור, הוא לא היה לא הולך להוציא סמים לרחוב ולירות, מכיוון שמשטרת קניה פועלת כעת תחת פקודות "לירות כדי להרוג"). הוא כתב לי בחזרה לפני כמה שעות:

הבעיה הכי גדולה שאנחנו מתמודדים איתה כאן כרגע מבחינת מידע היא שהממשלה השפילה לכל דבר ועניין את תחנות המדיה. אין שידורים חיים, אין הצגת תמונות "מסיתות". מקשה על הוצאת חדשות על מה שקורה... מוזר אבל כי אני חושב שהנאומים של הנשיא יכולים להיות גם קצת מסיתים.

לפי איך שהממשלה מקבלת גישה ל-SMS - לא בטוח איך זה עובד, אבל המון חברות עושות פרסום באמצעות SMS. יש רק שתי חברות טלפון בארץ. אני חושב שיש להם איזושהי מערכת לשדר הודעות לכל המספרים ברשתות שלהם...

אני לא חושב שהממשלה נמצאת בעמדה לפקח על הודעות הטקסט הנשלחות. אולי הם כן, אבל אני לא ממש יודע.

שמתי לב שהיו נקודות, ויום שלם אחד, שבהם זה נראה בלתי אפשרי להשתמש בחיבור האינטרנט האיטי מאוד שאני משתמש בו מהבית. כמה בלוגרים אחרים ציינו את זה גם כן... הייתה מחשבה שאולי הממשלה "סגרה את הזרם", זה לא היה מנותק, אבל זה פשוט ממש לא יצא לפועל... לא בטוח אם זה הגיוני.

בכל מקרה, מקווה שהכל בסדר לצידך. אנחנו לא בטוחים איך היום הולך להתנהל. נראה שמתוכנן עצרת נוספת וזה עלול לעורר שוב כמה בעיות... נצפה ונחכה.

מיד נדהמתי מהדיכוטומיה כאן של שני העולמות שלנו, וקצת התביישתי שהבלוגוספירה הטכנולוגית מקדישה כל כך הרבה דיו דיגיטלי לעניין הטריוויאלי של סגירת חשבון פייסבוק. כאן אנו עומדים בפני סוגיות של פרטיות, ניטרליות רשת, התערבות ממשלתית, עיצוב מנות, חופש ביטוי ועיתונאות אזרחית; כל הנושאים החמים של הבלוגוספירה הטכנולוגית, אבל הפעם עם חיים אמיתיים על כף המאזניים.

במקום להתמקד בקניה (אוסִין, או אפילו אתאַרצוֹת הַבְּרִית) בכל זאת במונחים של דברים שכדאי להתעמת עליהם, כולנו לוהטים ומוטרדים בגלל חשבון הפייסבוק של רוברט סקובל.

זו דרך צורמת להתעורר בבוקר, ואני בטוח שלסדרת האירועים המתרחשת בקניה יש להם נגיעה הרבה יותר אישית עבורי מאשר לרוב כולם, אבל אני חושב שעלינו לצעוד אחורה ולעזוב דברים בפרספקטיבה. כולנו ידענו שפייסבוק לא בדיוק ידידותית לפרטיות מפיאסקו Project Bacn. כולנו יודעים שרוברט סקובל דוחף את הקצוות של מה שפייסבוק מאפשרת. העובדה שזה זוכה ליותר מאזכור קצר בסיקור של מישהו היא מעבר לי.

היה לי כל היום לתת לזה להתגלגל במוחי בזמן שחיכיתי שרוב יחזור אליי. אלה שקוראים אותי בקביעות יודעים שאני לא בראנג'לינה כאן, שיוצאת להציל את העולם. אני, לעומת זאת,חובב עיתונות טובה. ישנם מאה סיפורים המסופרים בזמן שהאירועים הללו מתגלגלים, ומיליון שימושים נהדרים בטכנולוגיית תקשורת כללית וב-Web 2.0 כדילעקוף את הניסיונות של ממשלת קניהלשים אשחרור תקשורתמה קורה שם, כמו גםחיבור מחדש של משפחותשנקרעו על ידי האלימות.

אם אתה מעוניין לעקוב אחר הבעיות כשהן מתרחשות, לבלוגר הטכנולוגיה האפריקאי White African יש ארשימה של בלוגרים שמסקרים את האירועים.