GamerGate גדל מקרב בתוך המשחקים למלחמת תרבות גדולה יותר.

למקרה שאתה אחד מהמיליונים שלא יודעים מה משמעות המונח הזה -- קודם כל, אל תרגיש רע, כי זו תנועה מורכבת עם מטרות משתנות. אבל הנה פריימר מהיר.

GamerGate יצאה לדרך כאשר החבר לשעבר של מפתחת משחקים עצמאית כתב כתבה בת 9,000 מילים על מערכת היחסים שלהם, והאשימה אותה במסחר במין תמורת סיקור עיתונאי חיובי ובקידום קריירה אחרים. זה היה שקר. אבל הזעם סביבו התאחד לכדי האשטאג, שנוצר על ידי השחקן והפרשן השמרני אדם בולדווין. האשטאג הזה משך חטיבה שחשה - לדבריהם - שהתקשורת משתמשת בכוחה כדי לקדם אג'נדות מתקדמות בסיקור משחקי וידאו.

ראה גם:

אבל כאן הבעיה. למבקרים שמתבטאים נגד התנועה, במיוחד אם הם נשים, יש הרבה מה לדאוג. ביום רביעי, השחקנית, אייקון הגיק והגיימר הנלהב פליסיה דיי כתבה בבלוג האישי שלה ואמרה שהתנועה פוגעת בקהילת המשחקים. היא גם אמרה שהיא פחדה לדבר בעבר בגלל ביטחונה שלה, ולא רצתה שהפרטים האישיים שלה יודלפו לאינטרנט. כעבור שעה,היום היה "דוקס"-- סלנג באינטרנט לפרסום מידע אישי כגון כתובת או מספר טלפון -- בהערות שלה.

"הרשיתי לקומץ אנשים אנונימיים לצנזר אותי", כתב דיי. "הם הכריחו אותי, מתוך פחד, לראות את עצמי כקורבן פוטנציאלי".

סוג זה של אינטראקציה מראה מדוע GamerGate, במתכונתה הנוכחית, עומדת בפני מכשולים בלתי עבירים. תנועה המורכבת מבריונים מקוונים אינה יכולה להתקבל כקול לגיטימי ליד השולחן. אם חבריה המתונים כל כך נלהבים מהרפורמה, הם יצטרכו למצוא דגל אחר לצעוד תחתיו. הנה הסיבה.

1. המון אנונימי, חסר ראש, לא טוב בלדחוף סדר יום.

GamerGate סובל ממנטליות של אספסוף. חברים מצטופפים בלוחות מודעות כגון8chanואת הסוברדיטKotakuInAction, שני המקומות שבהם אנשים יכולים להפוך לאנונימיים. רבים משתמשים בחשבונות טוויטר שאינם משויכים לזהות אמיתית.

זה אומר שיד שמאל כמעט שאינה יודעת מה יד ימין עושה, שלא לדבר על מה שעושים כפות הרגליים, המרפקים והברכיים.

קל לתנועה להתעצבן מההצעות שהיא אחראית לעצור את מבקר המשחקים הפמיניסטיההרצאה של אניטה סרקזיאן בשבוע שעבר, לאחר שאוניברסיטת יוטה קיבלה איום על חייה ועל חיי הקהל. חברי GamerGate מציינים כי לא היה שום קשר לאיום הזה על התנועה - כאילו מישהו יחתום על מכתב המבטיח "הירי הקטלני ביותר בבית הספר בהיסטוריה האמריקאית" עם האשטאג.

התקשורת יכולה בקלות לצייר תמונה של GamerGate בהתבסס על פעולות אלימות שיצרה השראה, מכיוון שלרוב חבריה אין אישיות ציבורית אמיתית. יריביו יכולים בקלות להפוך את ההאשטאג לכינוי שלילי:

נכנסתי לחצר האחורית כדי לאסוף את כל ה-GamerGate, ונכנסתי לתוך ערימה ענקית של GamerGate ועכשיו הנעל שלי מריחה כמו GamerGate.— Wil SCREAMton (@wilw)23 באוקטובר 2014

אנונימיות גם מובילה, למרבה האירוניה, ליותר מאבקים בין החברים. פוסטרים אנונימיים נקראים "שילים" (או גרוע מכך) שתומכים בסתר בצד השני אם השקפתם אינה תואמת את השקפתם הנתפסת של ההמון. נראה שאף אחד בתוך GamerGate לא מסכים בנושאים מרכזיים רבים, מה שהופך אותוכתבים חסרי פחד מתוסכליםכאשר מנסים לטעון את דרישות התנועה.

2. ההאשטאג קשור לאיומי מוות, ומפתחות שנמלטות מבתיהן.

באמת, זה לא משנה אם רק אדם אחד שפועל בעצמו איים במוות. הוגשו איומי מוות, נקודה. תנועת GamerGate השקיעה יותר אנרגיה בהכחשת קשר מאשר בגינוי האיומים.

שפע של כלי חדשות ממוקדי משחקים כתבו מאמרי מערכת בימים האחרונים בגנות GamerGate. חלק, כמופצצה ענקיתוGame Informerכמה מחברי GamerGate הניחו להיות ניטרליים בנושא כי הם שתקו בעבר.

זה מצער למעטים שבאמת רוצים לדבר על אתיקה עיתונאית, אבל הם יצטרכו למצוא דרך אחרת לעשות זאת. ההאשטאג רעיל.

3. "אתיקה" היא לרוב קוד ל"דברים שאנחנו לא מסכימים איתם".

בהחלט יש בעיות אתיות בעיתונאות - אבל היחידים שנראה כאילו מציתים את זעם GamerGate קשורים לנקודות מבט פרו-פמיניסטיות פרוגרסיביות. השבוע האחרון סיפק לנו דוגמה מושלמת.

כותר משחקי הפלטינום Bayonetta 2 מגיע ל-Wii U שישי; הביקורות על המשחק עלו ב-13 באוקטובר. הדמות הטיולרית Bayonetta היא מכשפה שמשתמשת במגוון התקפות כדי להפיל את אויביה. חלק מההתקפות המיוחדות הללו מחייבות את השחקן להסיר את בגדיה, מכיוון שהבגדים שלה עשויים משיערה, והשיער שלה הוא הדבר שעושה את התקיפה. הנה סרטון שעשוי להסביר טוב יותר:

הקונצנזוס בין חנויות שסקרו את Bayonetta 2: המשחק מדהים. הוא קיבל שלל ציונים מושלמים מאתרים כולל GameSpot, Giant Bomb, Destructoid ו-Joystiq. אבל Polygon, זרוע המשחקים של Vox Media, נתנה למשחק א7.5 מתוך 10, נקודות עגינה לדמות הראשית המינית.

"בצד אחד של הסכין נמצא משחק פעולה דמויות שמעדן את יסודות הלחימה המדהימים של הביונטה המקורית ומונע את חוסר הגיוון שגרר אותו מטה בשליש האחרון", כתב המבקר ארתור גיס. "מצד שני, הסקסואליזציה והאובייקטיביזציה המכוונת המוצגות משמשות הסחת דעת צורמת מהיצירתיות והחכמות העיצוביות במקומות אחרים".

GamerGaters הודלקו מהצהרות Gies. הם טענו שהטרמינולוגיה הפמיניסטית הוכנסה לסקירה כדרך להוריד את הציון.

"דבר מהסוג הזה לא צריך להיות בסקירה אובייקטיבית", אמרה ג'מה מורגן, תומכת GamerGate.ב-HuffPost Live. "אם אתה רוצה לדבר על פמיניזם במשחקים, אתה צריך לעשות את זה בפלטפורמה אחרת. אם אתה מתכוון לתת ביקורת על משחק, אתה צריך להיות אובייקטיבי. אנחנו לא רוצים לדעת מה האידיאולוגיה האישית שלך אנחנו רק רוצים לדעת אם המשחק טוב".

נקודה הוגנת. אבל הבעיה היא שלא כל הביקורות שמדברות על דמות מבעד לעדשת הפמיניזם מעוררות את זעמה של GamerGate. ל-kill Screen, אתר קטן בהרבה מ-Polygon, אבל כזה שעדיין מדורג ב-Metacritic, היה לא מעט מה לומר על הנושא - אם כי נתן לו סיבוב חיובי יותר.

"המיניות של יצירה כמו בייונטה 2 היא חלק בלתי נפרד מההצהרה היצירתית שלה, וראויה לאותה קריאה מדוקדקת כמו מכניקת הסמים המאסיבית שלה, לא פיטורים", כתב המבקר זאק בודג'ור, שהעניק למשחק 86. "אולי בפעם הראשונה, יש לנו דמות נשית שמסכימה, ומשרטטת את הגבולות של הסקסואליזציה שלה פטישיסטית אותנטית... מתקדמת לעבר הפשטה מובהקת של מיניות."

למה הביקורת הזאת לא דירגה מתנגדים כמו מורגן? הסקירה לא התבססה כולה על מכניקה או גרפיקה. זה לא היה אובייקטיבי. עם זאת, זה היה חיובי לגבי האופי המיני המפורש של הדמות.

GamerGate, בקיצור, אוהב לבחור את הטיעונים שלה.

כל הביקורות הן סובייקטיביות מטבען, ויש להתייחס אליהן ככאלה. דאגה אתית גדולה יותר תהיה אם משחקים יבדקו בצורה חיובית או גרועה, פשוט כדי לתגמל או להעניש צד שלישי - או בגלל שחברות פיתוח משחקים גדולות זכו וסעדו את העיתונאים שמסקרים אותם, כפי שקורה לעתים קרובות. אבל בנושא זה, GamerGate שותקת.

4. הוויטריול פוגע בדבר שאתה אוהב.

בתחילת שנות ה-2000, עורך דין בשם ג'ק תומפסון הפך את עצירת האלימות במשחקי הווידאו לנקמה האישית שלו. הוא היה חושש לחלוטין ברעיון שמשחקים גורמים להתנהגות אגרסיבית, והוא הצליח להגיע למספיק תכניות חדשות ששחקנים רבים חששו שהוא יכול לגרום נזק אמיתי למשהו שהם אוהבים.

אפילו עכשיו, כשמתרחש ירי המוני, משחקי וידאו נתפסים לעתים קרובות כאשם. לאחר הטרגדיה בסנדי הוק, כשכמה רשתות זיהו את היורה בטעות, אלו שהלכו לעמוד הפייסבוק של האיש השגוי ראו שהוא מעריץ של סדרת Mass Effect.אזרחים מודאגים התמקדו בעמוד הפייסבוק של Mass Effect, אפילו שעות לאחר תיקון השגיאה.

אני מזכיר את הדוגמאות האלה כי גיימרים רגילים להיות מאופיינים לא נכון על ידי התקשורת. זה עוזר להסביר מדוע האיומים על סרקזיאן נתפסו כהמשך של מגמה זו. גיימרים רגילים לחפור בעקבים. התקשורת מציירת אותם בצורה שגויה במשך כל כך הרבה זמן, עד שכמה מתונים בצד של GamerGate מוכנים לכתוב סיפור איום ירי לתקשורת שלא מבינה אותם.

רבות מהתלונות על אתרי משחקים, על סדרת "טרופס נגד נשים במשחקי וידאו" של Sarkeesian, או כל דבר אחר ש-GamerGate עשוי לעמוד בו, קיימות כבר שנים. זה פשוט הצליח להתלכד בבת אחת אחרי קיץ של עימות סביב נושאים שונים.

אבל הרטוריקה התחממה עד כדי כך שקשה לזכור שהצד שאתה לא נמצא בו עשוי מבני אדם. הגרוע ביותר שיכול להגיע מכל זה הוא שאנשים שאולי התעניינו במשחקים בעבר - במיוחד נשים או מיעוטים - עלולים להיבהל כעת על ידי קהילה לכאורה רעילה. לכל מי שבנה את חייו סביב הקהילה הזו, לראות אותה עומדת תהיה טרגדיה.

כפי שאמר דיי באותו פוסט בבלוג: "משחקים הם יפים, הם יצירתיים, הם עולמות לשקוע בהם. הם אמנות. ושווה להילחם עליהם, גם אם האווירה מכוערת כרגע. אז לעצמי ולמען כל השאר שפועלים מתוך אהבה ולא נקמה: אל תנטוש משחקים צריך אותך כדי ליצור, לשחק, להתחבר.

יש לקוות שהמסקנה לכל כאבי הגדילה הללו תהיה יותר משחקים, יותר אנשים שמשחקים בהם, ועוד משחקים שניתן לצפות בהם דרך מגוון עדשות. אנחנו רוצים משחקים מהנים וגם משחקים שהם אומנות, משחקים שמסיחים את דעתנו וגם משחקים שגורמים לנו לחשוב.

יש, בתקווה, מקום לכל האמור לעיל בקהילת המשחקים. אבל בדיוק כמו בתקווה, אין מקום לאיומים באלימות בעולם האמיתי, לבורות, לשנאת נשים ולהאשטאג שכבר מזמן הפך מורעל מכל האמור לעיל.