אתה יודע שאתה דייל כשאתה יכול להגיד בקלות את המילה "להתראות" בשש שפות שונות.

להגיד שאנחנו פוגשים הרבה אנשים זה אנדרסטייטמנט -- אני מברך לפחות 200 נוסעים ביום. אם יש לנו ארבע טיסות ביום אחד, זה בערך 500 נוסעים, מה שמשתווה ל-500 שלום שאחריהם מגיעים 500 בוחנים - או au revoir, או sayanaras.

הפרידה היא טקס: היא מסמנת פרידה מתקרבת. להיות ביחד עובר להיות בנפרד.

בגלל העבודה שלי כל כך הרבה אנשים באים והולכים בחיים שלי. אני מדבר עם כל כך הרבה אנשים בכל יום מכל תחומי החיים, צעירים מבוגרים ומכל רחבי העולם. אפילו עבורי זה נדיר לפגוש מישהו שהייתי רוצה להמשיך איתו בשיחה במקום אחר. כשזה אכן קורה, זה משנה - זה חשוב.

מה שמביא אותנו לרוחות רפאים. סגירה - או היעדרה.

אני רק רוצה פרידה כנה ודחייה.#רוח רפאיםזה כואב ופחדן.- Hilary Dare (@HilaryDare)15 ביולי 2015

רוחות רפאים, אם אינכם מכירים, זה לסיים מערכת יחסים בלי להיפרד - בלי להגיד כלום. פשוט נעלמת משום מקום. בלי שיחת טלפון, בלי טקסט: כלום.

הופיעו בי רוח רפאים - פעמיים עכשיו.

מה שהכי הפתיע אותי זה כמה זה הפריע לי. זה עדיין מפריע לי, חודשים ושנים מאוחר יותר, ואני אישה בוגרת - דיילת שחייה מלאים בסופים פתאומיים ופרידות מהירות. אם קשה לי עם רוחות רפאים, אני לא יכול לדמיין איך מישהו שלא כל כך מכיר את פרידה עלול להרגיש. ואפילו אני לא תמיד הייתי כל כך מגניב עם פרידות מהירות.

אחד הדברים הכי מוזרים בתחילת הקריירה שלי היה באמת להתחבר ולעבוד טוב עם דיילת אחרת, רק כדי להיפרד כל כך מהר, כל כך קר, כאילו דמיינתי את כל העניין.

עוד לפני שטיסה הגיעה למסלול ההמראה, כל מה שחלקנו הוסתר ונכנס כמו מגזין רכילות של נוסע בתוך תיק של דיילת לטיסה הבאה. אני לא יודע כמה מהרגעים האלה הצטברו לפני שאני המראתי עם "להתראות!" בידיעה מלאה שאולי לא אראה שוב את עמית לעבודה במשך חודשים, או אפילו שנים.

אז אני רגיל לפרידות. אני מסוג האנשים שלא צריכים פרידה ארוכה וממושכת.

בפעם הראשונה שרוחים אותי המילה "רוח רפאים" עדיין לא הייתה קיימת: זה היה לפני 20 שנה. נקשרתי לאישה - שהייתה גם שותפה לדירה ודיילת עמית - דרך ד"ר פפר במרכז ההדרכה של חברת התעופה שלי, והפכנו מיד לחברים. לא הייתי מסתדר בלעדיה.

לעולם לא אשכח את היום שבו חזרתי הביתה מטיול ומצאתי אותה יושבת בחוץ ומחכה להגיד לי שהיא תפסיק. נקודת השבירה שלה הגיעה ברף של חמישה חודשים. היא הייתה הדיילת המושלמת - אבל העבודה לא מתאימה לכולם. זו אפילו לא עבודה, זה אורח חיים, ורוב האנשים לא יכולים - או לא רוצים - להתמודד עם זה. חברת התעופה שלי חתכה את המסלול מעיר הבסיס שלנו לשדה התעופה שבו גר החבר שלה, מה שהיה מקשה עליה מאוד לבקר אותו בימי חופש. היא פרשה כדי לעבור הביתה.

הייתי עצוב כשהיא פרשה, אבל חשבתי שעדיין נישאר חברים אחרי כל מה שעברנו. היינו שתי בנות דרומיות שעברו לניו יורק כדי לגור עם עוד 60 דיילות בבית עם חמישה חדרי שינה בקווינס. העובדה שהיינו רעבים ועניים ונאלצנו להיאבק כדי להגדיל את מחיר האוטובוס בזמן שאנחנו לובשים מדי חברת תעופה אופנתיים הייתה צריכה להספיק כדי לחבר שני אנשים יחד לנצח.

יום אחד, כמה חודשים אחרי שהיא התפטרה, חייגתי את המספר שלה רק כדי לקבל את פניי בקול ממוחשב שהודיע ​​לי שהמספר נותק. בהתחלה לא חשבתי על זה הרבה. הנחתי שהיא עברה שוב ובסופו של דבר תהיה בקשר. טָעוּת. לא שמעתי ממנה שוב.

יש כל כך הרבה BS בעולם הזה ואני כאן כדי להזכיר לך את זה.- הת'ר פול (@Heather_Poole)5 באוקטובר 2015

ההיעלמות שלה לא רק הפריעה לי, זה הפריע כמעט לכל מילקרוא את הספר שלי, שבו סיפרתי את הסיפור. שלוש שנים אחרי שהספר שלי יצא לאור אני עדיין מקבל מכתבים מקוראים שרוצים לדעת אם אי פעם שמעתי ממנה שוב. התשובה? לֹא.

הרבה זמן תהיתי אם עשיתי משהו לא בסדר. אולי דיברתי על לטוס יותר מדי? האם הזכרתי לה על מה היא ויתרה? או שפשוט היא הייתה כל כך עסוקה בתכנון חתונת חלומותיה שהיא שכחה ממני. הייתי צריך להגיד לעצמי משהו -- אחרת הייתי משתגע ותוהה מה קרה.

בפעם השנייה שזה קרה, הייתי בהלם. זה היה חבר שלעולם לא ציפיתי להיעלם, מישהו שהערצתי והערצתי בעולם הכתיבה. אז מה אם הייתי קוראת לו שושן? היינו חברים. חברים אומרים אחד לשני כשהם מתנהגים מגוחך, נכון?

מגוחך או לא, התנצלתי מיליון פעמים, מיליון דרכים שונות - אבל המיילים לא נענו. התעצבנתי שזה נגמר ככה; שאלתי את עצמי ואת בחירת המילים שלי. שאלתי את הידידות שלנו... האם אי פעם באמת היינו חברים מלכתחילה? אולי טעיתי, ולא היינו חברים, רק סופרים שדיברו על כתיבה ועל ספרים וסרטים. שני אנשים שהפסיקו לדבר על כתיבה וספרים וסרטים.

זה היה קל יותר אם הוא היה קורא לי בשם -- כמו מילת "ב" אחרת, וממשיך הלאה. לפחות ככה היה לי קצת סגירה. במקום זאת התנצלתי על שנה.

לא הייתי בטוח מתי להפסיק להתנצל, כי חשבתי שאולי, רק אולי, ההתנצלות הבאה תעבוד.

ובין התנצלויות הייתי חולמת שאתקל בו רק כדי שאוכל להתעלם ממנו. יותר מכל רציתי שהוא ילך בטיסה שלי כדי שאוכל להגיש לו פחית דיאט קולה, להסתכל עליו במבט ריק ולהזיז את העגלה.

טיפשי, אני יודע. אבל זה מה שקורה כשאתה רוח רפאים. אתה מאבד את דעתך. אתה חושב דברים מטורפים.

בשתי הפעמים, ביליתי הרבה זמן בניתוח מה לעזאזל קרה. מנסה להבין אם זה הייתי אני או הרוח, ולמען האמת אני עדיין לא יודע.

עבדתי עם מישהו לאחרונה שהיה לו דייט עם טייס. הטייס ביטל את הדייט שלהם בגלל שהיה לו חבר בעיר - חבר שהתברר שהוא דייל נוסף שעמיתי לעבודה עקב אחרי באינסטגרם. ראינו את כל העניין בזמן אמת. עמיתי לעבודה לא שמע מהטייס שוב. כששאלתי אותו אם הוא חושב שרוח רפאים, הוא אמר שהוא לא חושב כך - אבל אז הוא המשיך והמשיך על כמה גס רוח שהטייס נעלם ככה.

אבל אתה לא צריך לצאת עם מישהו כדי שהוא ייעלם, או שזה יפריע לך. עמית לעבודה אחרת סיפרה לי סיפור על חברה שלה שאהבה לשחק Scrabble באינטרנט. במשך שנים, האישה הזו שיחקה Scrabble עם אדם שמעולם לא פגשה בחיים האמיתיים, אדם שהיא למדה להכיר באמצעות מילים. במהלך השנים, הם שיתפו דברים על חייהם, על משפחותיהם - ואז יום אחד היה ירי בחדשות והאישה החלה לשלוט בנשק. בן זוגה לסקראבל, צייד, נעלם. אף מילה. אחרי שנים של מילים, הוא עזב בלי "להתראות". אולי אם היא הייתה מקבלת את המילה האחת הזו היא לא הייתה מבלה שנים בחיפוש אחריו בחדרי Scrabble מקוונים אחרים.

אם מעולם לא נפלו בך רוחות רפאים לפני כן, אולי תחשוב, "למי אכפת? זה רק שבץ". אבל זה יותר ממשחק: זה חיבור, מערכת יחסים. ברגע שספגו רוחות רפאים, סיפורים כאלה שוברי לב.

צעירים כיום חיים בעולם של חיבור מקוון. יש היצע בלתי פוסק של החלקות ימינה בחוץ. אם דברים מתקשים, כל מה שאתה צריך לעשות הוא להתחיל הכל מחדש. וכשזה מגיע לרוחות רפאים, אני חייב להניח שיש הרבה אנשים בחוץ שנותרו עם רגשות שהם לא יכולים לעבד, פשוט כי הם לא חושבים שמותר להם לקבל אותם. אם יש להם אותם, הם ירגישו שהם מתנהגים בטירוף.

אבל אתה יודע מה? אתה לא משוגע.

אני כאן כדי להגיד לך שזה נורמלי להרגיש מבולבל, זה נורמלי שיש שאלות. זה נורמלי לגרום לעצמך לתהות מטורף לחלוטין.

יום אחד אתה תתגבר על זה. אבל גם אז, מפעם לפעם, משהו יזכיר לך את האדם הזה ושוב תתפלא. זה מה שהופך רוחות רפאים לגרועות כל כך -- החלק שתמיד תוהה.

ולכל רוחות הרפאים שעתידים להיות שם בחוץ: אם אתה יכול להגיד שלום, אתה יכול להיפרד. חזור אחרי: Adios, au revoir, sayanara.