אַשׁרַאי:
הליום מנסה לדחוף את Zones כקונספט חדש, אבל זה נראה מוכר באופן מוזר. זהו "יעד אינטרנט עשיר המוקדש לכל מה שתרצה שיהיה" עם אפשרות של מספר כותבים לתרום לאותו אזור.
בואו נקרא לספייד: זה אתר אינטרנט. עם מילים ותמונות. בעיקרו של דבר, Blogger, Wordpress או כל שירות בלוגים אחר של גוגל יכולים לשרת את אותה מטרה; הליום מנסה לעשות הבחנה בין סופרים מקצועיים לכותבים אחרים, אבל הקו הזה כבר היטשטש. צור בלוג, פרסם בו כמה מודעות, ובום: אתה כותב מקצועי. אם אתה טוב זה לא לעניין; כל מה שקובע ברשת הוא כמה אנשים קוראים את הדברים שלך וכמה כסף אתה מרוויח.
אַשׁרַאי:
מבחינת המצגת, אזורי הליום נראים יותר כמו עיתונים מקוונים מאשר בלוגים; ניתן לסדר תוכן לקופסאות בגדלים שונים המכילים טקסט, קישורים, סרטונים ותמונות. אתה יכול גם להוסיף מידע חי כגון מידע מזג אוויר, או לתת לחברים אחרים של Helium את האפשרות להוסיף תוכן בעצמם. וכמובן, אתה יכול להוסיף מודעות גוגל, אמזון או איביי ולחלוק הכנסות עם הליום. לרוע המזל, העיצוב של Zones (וכולם נראים די דומים) מעט תפל ומשאיר הרבה מה לרצוי.
אפשר להתווכח אם זה יעבוד טוב יותר מצורת בלוג "רגילה"; אני חושב שלרוב, זה לא יקרה. עם זאת, זה עדיף לסוגים מסוימים של תוכן; למשל, להציע ארכיון סטטי יחסית של מאמרים על נושא מסוים. במובן הזה, אזורים מתחריםKnol של גוגל, שזה כנראה לא מקום טוב במיוחד להיות בו, במיוחד מכיוון ש-Knol עצמה לא המריא כמו שגוגל רצתה.
מצד שני, להליום יש קהילה גדולה יחסית (מעל100,000 חברים), בתוספת כמה הטבות נוספות: חברים מקבלים גישה לשוק של Helium עבור פרילנסרים, תשלומים מובטחים עבור מאמרים מתאימים שמגיעים ל- Helium.com, ו"אישורי כותב מקצועי" ו"תג סטטוס" שמוכיח שאתה כותב מקצוען, שאתה כנראה יכול להסתדר בלעדיו. יתר על כן, בניגוד ל-Knol שרק מפרט כמה Knols מוצגים בעמוד הראשון, Helium מנסה יותר לדחוף תוכן בעמוד הראשון, כולל מאמרים נוספים ומחלק אותם לקטגוריות הנקראות "ערוצים".
