מה שלימד אותי להיות דיילת על סחר בבני אדם

לפני כמה שנים, על סיפון טיסה מלוס אנג'לס לניו יורק, קבוצה של נערות צעירות לבשה רק ג'ינס וחולצות טי - באמצע החורף. הם לא דיברו אנגלית, והם לא דיברו ביניהם כל הטיסה. אני זוכר שחשבתי שזה מוזר, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה.

לאמי, דיילת בדימוס, היה פעם גבר על סיפון טיסה שנסע עם נערה מתבגרת. הם לא נראו כאילו הם קרובי משפחה, והם גם לא היו ידידותיים זה עם זה.

"כששאלתי את הילדה מה היא רוצה לשתות, הוא ענה לה", אמרה אמי. "חשבתי שזה מוזר כי הם לא דיברו אחד עם השני. אם הייתי יודע יותר על סחר בבני אדם, יכול להיות שהייתי מעסיק אותם בשיחה כדי להרגיש את המצב, אבל באותו זמן לא ידענו על זה כלום".

אז סחר בבני אדם מעולם לא עבר לנו בראש. אבל זה השתנה.

בטקס הלוויה. תראה מה מצאתי בספסל. אות מאלוהים?pic.twitter.com/XZu7ufIyRz— הת'ר פול (@Heather_Poole)5 בינואר 2016

לפני כמה שנים, חברת התעופה שלי התחילה להכשיר אותנו באיתור סימנים מעידים על סחר בבני אדם במטוס. האם הנוסע יכול לדבר בשם עצמו, או שמישהו איתו שולט במה שהוא אומר? האם הנוסע נמנע מקשר עין? האם הם נראים מפחדים, חרדים, מתוחים, מדוכאים, עצבניים, כנועים? האם הם לבושים בצורה לא הולמת, או שיש להם מעט רכוש - אפילו בטיסה ארוכה? האם הנוסע יכול לנוע באופן עצמאי, או שהם מלווה במישהו שלכאורה שולט בכל תנועה שלו?

ראה גם:

הקולגות שלי ואני למדנו את זה בגלל דיילת אמריקן איירליינס בשם סנדרה פיוריני. הִיאהעיד בפני הקונגרסעל מה שראתה באחת הטיסות שלה, ואיך היא לא ידעה מה לעשות בנידון.

כשראתה ילד בן 18 בטיסה של שש שעות כשהוא נושא יילוד - כשחבל הטבור שלו עדיין מחובר - עם בקבוק חלב יחיד ושני חיתולים בכיס המעיל שלו, היא ניסתה לדווח על כך, אבל היא לא מצאה מישהו שיעזור. אז היא הבינה שצריך לעשות משהו.

פיוריני איחדה כוחות עם דבורה זיגמונד, מייסדת ארגון ללא מטרות רווחנלחם בניצול ילדים וסחר בבני אדם, לחנך את עובדי חברת התעופה וליצור מוקד סחר בבני אדם. עובדי חברות התעופה הם קו ההגנה הראשון להגנה על אינספור ילדים שנסחרים בהם בטיסות גדולות מדי יום.

מחלקת המדינה מעריכה ש-2 מיליון נשים וילדים הם קורבנות של סחר בבני אדם מדי שנה. יש היום יותר עבדים מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית: סחר בבני אדם הוא אחד הפשעים הצומחים ביותר בעולם, שני רק לסחר בסמים. ובעוד סמים אפשר למכור פעם אחת, אדם יכול להימכר כמה פעמים ביום. זה עסק שמביאמוערך ב-150 מיליארד דולרכל שנה.

הודות לדיילת יש לנו כעת מוקד סחר בבני אדם. 1-888-373-7888. בדוק@InnocentsatRisk https://t.co/hHKG8V691c- הת'ר פול (@Heather_Poole)5 בינואר 2016

האם ידעת שהסופרבול, כמו אירועים גדולים רבים, רואה עלייה בסחר בבני אדם? שקורבנות יובאו לאזור המפרץ, שם יתקיים האירוע השנה, כדי להימכר שוב ושוב לגברים במשחק? מכיוון שהדיילים הוכשרו כיצד לזהות את זה, אנו מתבקשים להתנדב לעזור למשטרה בסופרבול מדי שנה, ובכל שנה אנשים נעצרים על סחר בבני אדם. לא רק זנות, אלא סחר בבני אדם. תחשוב על זה בזמן שאתה אוכל צ'יפס ומטבל, נהנה מהזמן העבר האהוב על אמריקה עם החברים שלך.

ראה גם:

למרות שעברתי הכשרה על מה להבחין במטוס, מעולם לא חשבתי על מה שקרה לאנשים האלה על הקרקע. אצלי זה נגמר כשהנוסעים ירדו מהמטוס. כי לא חשבתי שהלכתי למקומות שבהם קורים דברים כאלה. כי לא חשבתי שאני גר במקום שבו, אתה יודע, אנשים מוכרים אנשים אחרים.

אבל כפי שמתברר, טעיתי. זה קורה בכל מקום, בקניוני סטריפ ברחבי אמריקה

אני גר ברדונדו ביץ', שם רוב האנשים בפגישות העיר דואגים לייפות החוף יותר מכל דבר אחר. רק לפני כמה שנים, כשפגשתי אישה בשיעור השחייה של הבן שלי, התחילו עיניי להיפתח.

כשהיא שמעה שאני דיילת, היא שאלה על תוכנית הסחר בבני אדם שלנו. היא השתייכה לקבוצה מקומית ללא מטרות רווח שעוסקת בסיוע לקורבנות סחר בבני אדם, ובמפגש המקרי הזה בזמן שבנינו שחו סיבובים היא סיפרה לי על מכון עיסוי במרחק רחוב אחד שהקבוצה שלה צופה בו. רחוב מהבריכה -- ובערך חמישה רחובות מהבית שלי. שנה לאחר מכן המשטרה פרצה את המקום בגלל זנות והיא סגרה חנות, רק כדי שהוחלפו בכמה מקומות חדשים בהמשך הרחוב. צעד אחד קדימה, שלושה צעדים אחורה.

אתמול הצבעתי על כל מכוני העיסוי בשדרות ארטסיה בפני חמותי. היא אמרה שאני נותן לה צליפת שוט.#RedondoBeach— הת'ר פול (@Heather_Poole)12 בינואר 2016

Redondo Beach היא עיירה נחמדה מאוד -- עיירה נחמדה מאוד עם יותר מדי מכוני עיסוי. חיפוש ב-Yelp לעיסוי מעלה 88 תוצאות בעיירה המשתרעת על פני שישה קילומטרים רבועים.

"אחד בכל קניון סטריפ", היא אמרה באותו יום בבריכה. אז התחלתי לעשות מחקר משלי, ואיך מצאתי את עצמי עומד בפני מועצת העיר בנובמבר.

ראה גם:

אני לא דובר פומבי -- אלא אם כן אתה שוקל להגיד ל-165 אנשים איך להשתמש במסכות החמצן שלהם כדי לדבר בפני קהל -- אבל הייתי שם עם שלוש דקות לספר להם את כל מה שידעתי, לנסות לפקוח את עיניהם בְּעָיָה.

באותו לילה זה היה בית עמוס. רוב האנשים שם לבשו חולצות טריקו תואמות כדי להראות לחברי המועצה שהם מתכוונים לעסקים: הם היו שם כדי לדון בייפוי החוף. אני מניח שכשאתה גר בעיירת חוף ומבלה את רוב זמנך מול האוקיינוס, מקשיב לגלים מתנפצים וצפייה בשקיעות יפהפיות, קל לפספס את מה שקורה ממש מאחוריך. רק שניים מאיתנו היינו שם כדי להתבטא נגד מכוני העיסוי.

"קליפורניה ביץ' סיטי מגייסת שותף פרטי כדי להצעיר את המזח" מאת LAUREN HERSTIK דרך N…https://t.co/EbNHSpNar6 pic.twitter.com/fknKXHG562— Money Channel NY (@moneychannelnyc)12 בינואר 2016

אחרי שהצגתי את עצמי אמרתי לכולם שאני דיילת בחברת מוביל אמריקאית גדולה. האמת, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהעבודה שלי באמת גרמה לי להרגיש שאני יודע משהו חשוב. זה הרגיש כמו פרק של פארקים ונופש. הנה אני, הבלונדינית הזו שבאה משום מקום כדי לדון במשהו שנשמע שערורייתי.

התחלתי עם הסימנים של מכון עיסוי מזויף: מצלמות אבטחה בחוץ, לקוחות נכנסים פנימה. חלונות מכוסים בסורגים, לוחות או וילונות כהים, עובדים שממעטים לעזוב את המקום.

שיתפתי עובדות, אמרתי להם שהאזהרה שרה, אפילו שיתפתי סיפור על שכן שהתקשר לאחד מהמקומות האלה כדי לקבוע עיסוי. האישה שענתה לטלפון שאלה אם העיסוי מיועד לבעלה. כשהיא אמרה לא, האישה מהצד השני של הטלפון צחקה. בפעם אחרת, שכנה שלי שאלה את המניקוריסטית שלה במכון הציפורניים האהוב עליה לגבי מקום עיסוי כף הרגל הסמוך. היא אמרה לה לא ללכת לשם - כי רק גברים הולכים לשם.

אחרי שנגמרו שלוש הדקות שלי, מועצת העיר אמרה שהם יבדקו את זה. אולי הם יעשו... אחרי שיסיימו לייפות את קו המים.

כשאני מדבר עם חברים על מספר מקומות העיסוי בעיר, הם נראים מבולבלים. "איזה מכוני עיסוי?" שואלים אותי. כשאני מזכיר סחר בבני אדם מסתכלים עליי כאילו אני משוגע. "איך זה יכול לקרות כאן?"

קַל. זה מתחיל במכוני עיסוי.

כמה מחבריי מסיעים את ילדיהם לבית הספר ברחוב שבו יש 13 מכוני עיסוי בטווח של שני מיילים. באותו רחוב, המכולת יצאה מעסק, רופא השיניים סגר את החנות, אבל כל מכוני העיסוי שנדמה שאיש לא שם לב משגשגים. זנות היא דבר אחד - אחרי הכל, זה קורה תיאורטית בין שני מבוגרים שהסכימו - אבל יכול להיות שמשהו אפל יותר קורה כאן. לא אכפת לי אם מישהו רוצה סוף טוב. אבל אכפת לי אם מישהו שנכפה בשבי הוא האדם שנותן לך את זה.

.@flySFOמקיים הדרכה למודעות לסחר בבני אדם לקראת#SuperBowl50 https://t.co/dwLewSK5Yl @jackie_wardדוחות - KPIX 5 (@CBSSF)11 בינואר 2016

אנחנו מדברים על עיירת חוף לא רחוק מנמל התעופה של לוס אנג'לס, שבה ההכנסה החציונית של משק הבית היא כמעט 100,000 דולר ושווי משק הבית החציוני הוא קצת יותר מ-700,000 דולר. בשנת 2012, העיר שלי הוכתרה לאחד מהמקומות הטובים ביותר עבור העשירים והרווקים על ידי מגזין Money. זה לא סוג המקומות שבהם אפשר לדמיין סחר בבני אדם - אבל אולי זו בדיוק הסיבה שהוא נמשך.

המקומות האלה הקימו חנות באמצע קניון סטריפ, ממש מול העיניים של כולם, מה שמקל על ההנחה שמשהו כזה לא יקרה. זה גלוי לעין. איך יכול לקרות דבר כזה בקניון חשפנות ליד סטודיו לריקוד לילדים? אני יכול להראות לך מקום. ממש ליד חנות גלידה.

הו, אני בטוח שרוב 88 מקומות העיסוי בעיר שלי נמצאים במגמת עלייה, אבל אתה לא יכול להגיד לי שכולם כן. אתה לא יכול להגיד לי שאנחנו לא צריכים להסתכל מקרוב. אבל אם הקהילה לא יודעת מה לחפש או לא מאמינה שזה יכול לקרות "כאן", שום דבר לא ישתנה. לדעת מה לחפש הוא הצעד הראשון להפסקת העבדות המודרנית.

בפעם הבאה שאתם רואים מקום עיסוי מוצל, שימו לב אם הכניסה לא מזמינה, או שמצלמות אבטחה מצביעות על הדלת. אם החלונות מכוסים בסורגי מתכת, שאלו את עצמכם אם הסורגים נועדו להרחיק אנשים -- או כדי לשמור אותם בפנים?

עדיין איתי? הנה אחד מההמאמרים הטובים ביותרקראתי על סחר בבני אדם. הוא מתמקד במכוני עיסוי ומסביר מה לחפש ולמה כל כך קשה להפסיק. בבקשה, אני מתחנן, קרא את זה. לעולם לא תסתכל שוב על קניון סטריפ באותה צורה.