לונדון -- מאז שכתבתי את השיר הגרוע הראשון שלי בגיל 18, רציתי לכתוב רומן.

בהיותי המעריץ האובססיבי של סטיבן קינג שאני, דמיינתי את עצמי ככותב אימה. הכל הסתדר לי בראש.

הנה פירוט שלב אחר שלב של איך אני בן 18 ראיתי את הדברים מתקדמים:

שלב 1:קבלו כמה סיפורים קצרים שפורסמו במגזינים שונים.

שלב 2:זכה בתחרות או שתיים וקבל תשומת לב מסוכנים.

שלב 3:פרסם רב מכר שיוצר את האיזון המתוק בין הערכת ביקורת ופופולריות מיידית עולמית.

שלב 4:המבקרים מתחילים לקרוא לי "סטיבן קינג הבריטי".

שלב 5:סטיבן קינג מתקשר אליי ומזמין אותי לבוא לבקר אותו בארצות הברית, לוקח אותי לדוג במיין ומספר לי באופן סבא עד כמה הוא מתרשם מהכתיבה שלי ואיך הוא רואה דברים גדולים בעתיד שלי.

אז בכל מקרה, אני בן 26 ואף אחד מהדברים האלה לא קרה. עדיין לא פרסמתי רומנים כלשהם (רבי מכר או אחרים), ואם לסטיבן יש איזשהו ידיעה עליי זה רק כהתראה שצצה מדי פעם בפיד הטוויטר שלו (בכל פעם שאני מצייץ בהתרגשות על אחד מספריו החדשים ומזכיר אותו ב התקווה המעורפלת שהוא יראה את זה).

כתבתי כמה סיפורים קצרים (זכיתי בתחרות חודשית עם אחד באתר שנקראSpinetinglersעוד ב-2012) וכתבתי רומן לפני כמה שנים, אבל אחרי ששלחתי אותו ל-35 סוכנים ספרותיים וקיבלתי אפס תגובות חיוביות, לא עשיתי איתו הרבה מאז.

ואז, באוקטובר, שמעתי עלחודש כתיבת רומנים לאומי. לא ידעתי על זה הרבה בזמנו, אבל בחיפוש אחר דרך חזרה לכתיבה יצירתית ובניסיון אחרון להגשים את החלום שלי להיות BFFs עם סטיבן קינג החלטתי לנסות.

מהו חודש כתיבת רומנים לאומי?

זה אירוע חובק עולם שמתקיים מדי נובמבר. הרעיון מאחורי חודש כתיבת הרומנים הלאומי (או NaNoWriMo) הוא לכתוב 50,000 מילים ב-30 יום. אתה נרשם לאתר, מעלה את ספירת המילים שלך, מרוויח תגים בדרך ומקבל הזדמנות להשתתף באירועים מקומיים או להתחבר לכותבים אחרים.

ברמה הבסיסית ביותר שלה, זו דרך להניע סופרים להגיע לנתח גדול של כתיבה בפרק זמן קצר יחסית; אבל זו גם פלטפורמה לנטוורקינג ומקור לעצות ועידוד.

מתכנן את הרומן שלי

כשהתחלתי לכתוב רומן בעוד חודש, ידעתי שהדבר הראשון שאני צריך זה רעיון מעורפל על מה לעזאזל אני הולך לכתוב. כשכתבתי את הרומן הראשון שלי היו לי כמה רעיונות לאן אני רוצה שהוא יגיע ומה יהיה משחק הסיום, אבל לרוב הרגשתי את הפרטים תוך כדי. זה התחיל כרובלה, שהייתה כמעט סיפור מוכל בפני עצמו, ואז החלטתי להוסיף לה חלק שני ולהאריך אותו. אני לא זוכר בדיוק כמה זמן לקח לכתוב, אבל עברתי בערך 500-600 מילים ביום בממוצע וכל העניין לקח כנראה את החלק הכי טוב של שנה.

ברור שזה לא יעבוד הפעם. כדי לכתוב 50,000 מילים ב-30 יום הייתי צריך להקדיש ממוצע של 1,667 מילים ליום, לא מבוטל בכלל, כלומר באמת אצטרך לשלוף את האצבע ולנסות להקדיש פחות זמן למאבק על פרטי עלילה קטנים ושתיית שרשרת. כוסות תה ולמעשה לעשות כתיבה ארורה.

היה לי רעיון לרומן המתרחש על גרסה בדיונית של Dartmoor (פארק לאומי בדרום מערב אנגליה), שבו עשיתי קצת טיולים כשהייתי בבית הספר -- סוג של אימה, התבגרות להתמודד עם קאסט קטן של דמויות ושני קווי זמן שונים העוברים בסיפור (אני מבין עכשיו כמה זה נשמע קרוב מאוד לקומץ של רומנים שונים של קינג, אבל אני מבטיח שלא הייתי יותר מדי כבד מושפע מהרעיונות שלו -- אני מניח שכולם כנראה קיבלו השראה מהדברים שהם הכי אוהבים לקרוא במידה מסוימת, וזה תמיד יהיה דבר מסובך להימנע ממנו).

הנה רעיון הסיפור שאיתו יצאתי לדרך: חמישה נערים בני 12 ואדם מבוגר יוצאים לסוף שבוע הליכה דרך גרסת הפנטזיה של Dartmoor ב-2002, ודברים רעים מתחילים לקרות. הסיפורים האינדיבידואליים שלהם מפוררים על ידי חוט סיפורי נוסף שנקבע ב-2015, המסופר מנקודת המבט של הגרסה הבוגרת של אחד הנערים. הוא זוכר את אירועי הקיץ ההוא ב-2002, וחוזר לערימה כדי לטפל בעניינים לא גמורים.

אז ביום האחרון של אוקטובר, תכננתי את הרומן. כתבתי כמה הערות על שש הדמויות הראשיות שלי, ואז תכננתי את קטעי המפתח עם מתאר גס של מה שיקרה בכל קטע. בחרתי לחלק את הנרטיב של 2002 לחמישה חלקים (כל אחד מנקודת מבט של דמות אחרת, שלדעתי יאפשר לי לכתוב בטונים שונים ולהפוך את כל העניין לקצת יותר כיף), והחלטתי לשזור את אלה עם 2015 נרטיב.

יומן הכתיבה שלי: העליות והשפל

אני לא מתכוון להיכנס לפירוט מפורט מדי יום של איך הכל התפתח (אף אחד לא רוצה את זה), אבל בזמן שעבדתי במהלך החודש, רשמתי כמה מה"עליות ו ירידות".

יום 1

1 בנובמבר היה יום ראשון, אז עשיתי כמיטב יכולתי לדחוס כמה שיותר מילים. חשבתי שאם אתחיל היום בסדר, אני יכול להרגיש פחות אשמה כשאני בהכרח לא אעשה כל כך הרבה כמו שצריך בשבוע הקרוב. נכתבו לי קצת יותר מ-5,000 מילים בסופו של דבר, ואני מרגיש טוב עם כל העניין כרגע.

יום 4

מסתבר שנגסתי יותר ממה שאני יכול ללעוס. כל האופטימיות הזו מיום ראשון התחלפה בהבנה המגעילה והשחרת שבעצם אני צריך לכתוב עוד 43,700 מילים בפחות מארבעה שבועות עקובים מדם. העניין הוא שזה קל מספיק לעשות את הממוצע של 1667 מילים ביום סוף שבוע (או אפילו לעלות עליו), אבל זה הרבה יותר קשה לתופף את אותה ההתלהבות ב-5:30 בבוקר לפני העבודה ביום חול. או ב-19:30 אחרי העבודה (שם אני מבלה את רוב היום בכתיבה). בשלושת הימים שחלפו מאז יום ראשון הצלחתי 1176 מילים עלובות, ואני מתחיל לדאוג שאולי אפספס את היעד של 50,000.

יום 7

שבוע אחד לתוך#NaNoWriMoואני כמעט בדרך. אבל לא בדיוק הייתי עקבי.pic.twitter.com/FZf2XTooLV- סם הייסום (@samhaysom)7 בנובמבר 2015

אחרי שבוע שבו החמצתי באופן קבוע את ספירת המילים, הצלחתי למשוך את הדברים קצת אחורה. אני מתחיל להבין שאולי זה חייב להיות הטקטיקה שלי לשאר החודש: לכתוב כמה שיותר סביב העבודה במהלך השבוע, ואז ללכת על הכל בסופי השבוע כדי להתעדכן. לאחר שביליתי את השבוע בהרגשה שלילית למדי לגבי כל העניין, אני למעשה מרגיש בסדר שוב. כתבתי יותר מ-6000 מילים אחר הצהריים, שלדעתי זה הכי הרבה שכתבתי אי פעם ביום. אפילו סטיבן קינג, שלפי ספרו On Writing מוציא לפחות 2000 מילים ביום, אולי לא ירחרח בזה.

יום 11

הצוות שמאחורי NaNoWriMo ממשיך לשלוח לי מיילים מעודדים ומצפצפים. בדרך כלל הודעות דוא"ל אוטומטיות יכולות לעצבן לאחר זמן מה, אבל במקרה הזה הן למעשה די נחמדות. היום, הם שלחו לי ציטוט מסופרסטפני פרקינס, שהוא אחד מהמספר הלא מבוטל של סופרים שהפכו את הרומנים שלהם NaNoWriMo ליצירות שפורסמו.

יום 12

12 ימים לאחר מכן ואני מרגישה טוב באופן מפתיע. סוף השבוע האחרון שלי בכתיבה הקדים אותי מעט מהעקומה, והצלחתי לשמור על קצב קבוע לאורך כל השבוע. היום הגעתי לסימן של 25,000 מילים, עברתי את חצי הדרך והקניתי אותי בתג NaNoWriMo השלישי שלי. זה טיפשי, אבל אפילו מעגל קטן של פיקסלים כתומים שעליו כתוב "25,000" - תג וירטואלי שנשלח במייל אוטומטי מקבוצת זרים - יש בכוחו לגרום לך להרגיש טוב בצורה מפתיעה.

יום 22

קצת יותר מ-3 שבועות#NaNoWriMoואני על 35,000 מילים בערך. צריך להגביר את הקצב בשבוע האחרון..pic.twitter.com/ZLnU9pDEQr- סם הייסום (@samhaysom)22 בנובמבר 2015

אני מתחיל להחליק מאחור. גרף הכתיבה שלי התחיל להיות שטוח, והאופטימיות שלי חוזרת לרדוף אותי. העניין בניסיון לדבוק בספירת מילים ממוצעת, אני מתחיל להבין, הוא שככל שזה יכול להיות קל לירות קדימה כשיש לך יום טוב, קל באותה מידה לפגר אם אתה בסופו של דבר מפספס יום או שיש לך כמה איטיים ברצף. זה זוחל לך, ולפני שאתה יודע את זה אתה שוב מאחורי העקומה. אם אני מסתכל על הצד החיובי, נותרו לי רק כ-15,000 מילים. לא יכול לוותר עכשיו.

יום 25

נותרו חמישה ימים והצלחתי לקבל הצטננות בלתי מועילה. בקושי הצלחתי לכתוב השבוע, והגרף שלי נראה עצוב מאוד כתוצאה מכך. אבל אני עם 37,000 מילים עכשיו, ויש לי תוכנית. יש לי עוד סוף שבוע אחד לפני שהחודש מסתיים, ושמרתי אותו די פנוי. אני יודע מהסוף השבוע הטוב ביותר שלי שאני יכול לכתוב יותר מ-12,000 מילים ביומיים אם אני באמת מתכוון לזה, אז בתנאי שאוכל לצלול עד לפחות 38,000 מילים עד שבת, אני אמור להיות מסוגל לעשות את זה עם הדחיפה האחרונה שלי.

יום 29

29 ימים ו-50,211 מילים מאוחר יותר והכנתי את#NaNoWriMoספירת מילים. מרגיש מעט סחוט, אבל שמח.pic.twitter.com/301EEKaXbk- סם הייסום (@samhaysom)29 בנובמבר 2015

עשיתי את זה! עד שגררתי את עצמי מעל 50,000 המילים היום הייתי ממש ממש מוכן להפסיק. לכתוב 6000 מילים מוזרות ביום זה בר השגה, אבל זה גם מעייף, והדבר העיקרי שהרגשתי כשסיפרתי את המילים האחרון אחר הצהריים היה הקלה. זו גם תחושה מוזרה, כי למרות שקיבלתי את התג הכתום הקטן האחרון כדי לומר שזכיתי, עדיין לא סיימתי את הרומן שלי. למרות שאני בקטעים האחרונים ומביא את שני קווי הזמן לסיום, אני חושב שאצטרך עוד 10,000 מילים כדי באמת לקשר הכל ביחד. ובכל זאת, בינתיים אני לא רוצה לחשוב על זה. עשיתי את ספירת מילות המטרה.

עכשיו מה?

סיום NaNoWriMo הזכיר לי קצת את התחושה שהייתה לי כשסיימתי את האוניברסיטה: שמח אבל גם אבוד במעורפל, בידיעה שיש עוד דברים שאני צריך לעשות אבל לא בטוח ב-100% מאיפה להתחיל. לפחות הצעד הראשון ברור מאליו - סיים לכתוב את הרומן. אין יותר עידוד בצורת תגים או גרף ספירת מילים עכשיו, אבל אני בטוח שבכל זאת אסיים את הדבר. הגעתי רחוק מדי בשביל לא להמשיך עד הסוף, וחוץ מזה - כשסטיבן קינג יקרא את זה ולבסוף ישיר לי שורה, אני אצטרך משהו להראות לו, לא?

אני שואף ללטש את 10,000 המילים האחרונות בערך במחצית הראשונה של דצמבר, ואז אני הולך לשכוח מהרומן לפחות חודש לפני שאסתכל עליו שוב. אחרי זה אקרא אותו מחדש ואעבוד על כמה עריכות בלתי נמנעות (בטח יהיו יותר מכמה כאלה, ואולי אצטרך לכתוב מחדש גם פה ושם) -- ואחרי זה, מי יודע ? כשאהיה מרוצה ממנו אולי אנסה לפרסם אותו באינטרנט, או אולי אפילו אנסה את מזלי עם כמה סוכנים ספרותיים (אני לא עוצרת את הנשימה, אבל היי, זה תמיד שווה לנסות).

עם זאת, לעת עתה, אני הולך לקחת כמה ימי חופש ולהתחמם בזוהר העליז של תעודת NaNoWriMo שלי.

5 דברים שלמדתי

אני מודע לכך שכל העניין הזה הפך לחשבון מטומטם למדי, אבל חשבתי שכדאי לסיים על ידי מספר דברים שכל החוויה של ניסיון לכתוב רומן תוך חודש לימדה אותי...

הכנת תוכנית עוזרת

אני לא חושב שהייתי מגיע ל-50,000 מילים אם לא הייתי מבלה את חצי היום הזה בסוף אוקטובר בתכנון הרומן מראש. אנשים מסוימים עשויים להעדיף סגנון חופשי עם הסיפור או פרטי העלילה שלהם תוך כדי תנועה, אבל - עבורי, לפחות - הייתי צריך שיהיה לי מבנה כדי שאוכל להתמקד בהורדת המילים ולעבוד לקראת סִיוּם. יצאתי מעט לשטח עם התוכנית שלי כמה פעמים (במיוחד כשזה הגיע לספירת המילים שחזיתי לכל קטע), אבל עדיין מצאתי את זה הכרחי בטווח הארוך.

נסה להוריד משהו כל יום

גם אם זה רק כמה מאות מילים, אתה תרגיש טוב יותר אם אתה מתקדם כל הזמן לקראת המטרה הסופית (וכתיבה כל יום עוזרת לסיפור להישאר רענן בראש שלך). פספסתי כמה ימים פה ושם, וכשזה הגיע לכתיבה בטירוף בסופי שבוע כדי לפצות את הזמן התחרטתי על כך. מצד שני, אל תדאג יותר מדי אם אתה לא קולע 1667 מילים בכל יום. אם אתה נכשל או מוצא את עצמך מפגר, אתה תמיד יכול להמציא את המילים ביום אחר.

להיכנס לשגרה

בין אם זה לקום מוקדם ולכתוב בכל בוקר באותה שעה, כתיבה בהפסקת הצהריים או כתיבה בסופי שבוע, אני חושב שסוג של שגרה עוזרת בדברים כאלה. לא היה לי אחד מתוכנן בהתחלה, אבל אחרי שבוע בערך גיליתי שכתיבת נתחים גדולים בסוף השבוע (ופשוט לתקתק את הדברים במהלך השבוע) זה מה שעבד הכי טוב בשבילי.

אל תדאג אם דברים ישתבשו

אם אתם פוגעים בקיר ולא מצליחים להבין לאן הסיפור שלכם הולך, קל מדי להרגיש חוסר מוטיבציה ו/או לקבל את הדחף לבטל את כל העניין. לעזאזל, אפילו סטיבן קינג זרק את כתב היד שלו עבור קארי לפח בשלב מסוים (אשתו טבאטה כנראה דגה אותו בשבילו, ואם היא לא עשתה את זה והוא לא היה דבק בזה אז מי יודע איפה היינו תהיה עכשיו). אם הרומן שלך משתבש מכל סיבה שהיא, התרחק ממנו לזמן מה. קח את הזמן שלך לחשוב על זה או אפילו לנהל את זה על ידי מישהו אחר כדי לקבל חוות דעת נוספת. ואם אתה מפגר אחרי ספירת המילים, פשוט תמשיך בכל מקרה בקצב שלך; בין אם תסיימו את נובמבר עם 50,000 או 20,000 מילים בבנק, זה עדיין עדיף על בלי מילים בכלל.

נסה את זה, לפחות פעם אחת

עד כמה שכל העניין יכול להיות מעייף ומתסכל לפעמים, זו גם דרך מצוינת להתחיל רומן ולהניע את עצמך לכתוב את עיקר הטיוטה שלך. היו יותר מכמה מדי פעם בחודש נובמבר, כאשר רציתי שלא הצלחתי לעבור את זה, אבל התחושה מעולם לא נמשכה. ועכשיו אני ממש ממש שמחה שעשיתי את זה.