לליזה לונג יש מצב עמוק על הידיים. בנה בן ה-13 מפחיד אותה. לדבריה, יש לו בעיות נפשיות חמורות, והיא כותבת על המאבק שלה והשלכותיו הגדולות במאמר שאחז באינטרנט בדיון הגלוי שלו על התמודדות עם בעיות נפשיות אצל ילדים.
בעקבות הטרגדיה של ניוטאון, בבלוגים ובמדיה החברתית, אנחנו דנים בנושאי אלימות, שליטה בנשק ובבעיות נפשיות. אנחנו מחפשים סיבות למה משהו כזה יכול לקרות. בפוסט שלה, ליזה כותבת שקל לדבר על רובים. אבל היא חושבת שהגיע הזמן לדבר על מחלות נפש.
במאמרה המרגש היא כותבת בהרחבה על מחלתו של בנה:
"לפני כמה שבועות, מייקל שלף סכין ואיים להרוג אותי ולאחר מכן את עצמו לאחר שביקשתי ממנו להחזיר את ספרי הספרייה שלו באיחור. אחיו בני ה-7 וה-9 ידעו את תוכנית הבטיחות - הם רצו לרכב ונעלו את הדלתות. עוד לפני שביקשתי מהם, הצלחתי להשיג את הסכין ממייקל, ואז אספתי בשיטתיות את כל החפצים החדים בבית לתוך מיכל אחד של טאפרוור שנוסע איתי דרכו בסך הכל, הוא המשיך לצרוח עלי עלבונות ולאיים להרוג אותי או לפגוע בי".
לפי החשבון האישי שלה, המצב החמיר בהרבה:
"מייקל היה אז בהתקף מלא, צורח ומכה. חיבקתי אותו קרוב כדי שלא יוכל לברוח מהמכונית. הוא נשך אותי כמה פעמים ודחק שוב ושוב את המרפקים שלו בכלוב הצלעות שלי. אני עדיין חזק יותר. ממנו, אבל אני לא אהיה עוד הרבה זמן."
היא נותנת לנו את הסיבות שלה לכתיבת הפוסט מלכתחילה:
"אני משתפת את הסיפור הזה כי אני אמו של אדם לנזה. אני אמו של דילן קלבולד ושל אריק האריס. אני אמו של ג'ייסון הולמס. אני אמו של ג'ארד לוגנר. אני אמו של סונג-הוי צ'ו. והבנים האלה - והאמהות שלהם - צריך עזרה בעקבות טרגדיה לאומית מחרידה, קל לדבר על רובים אבל הגיע הזמן לדבר על נפש מחלה."
קרא את שאר החיבור העוצמתי שלה בבלוג האישי שלה,אמא הכדורגל האנרכיסטית, או באתר אחר שפרסם אותו מחדש,הביקורת הכחולה.
