בשנת 1914, נשיא ארה"ב וודרו וילסון הכיר רשמיתיום האםכחג לאומי. מאה שנים מאוחר יותר, החג הפך לחגיגה עולמית לכבוד האמהות שהקריבו קורבנות לגידול דורות של ילדים ולתמוך בהם במהלך הבגרות.

אמנם פרחים או שוקולדים הם דרך מתאימה להודות, אבל המילים המיוחדות שאתה כותב בכרטיס או הדברים שאתה אומר לה הם החשובים ביותר.

ראה גם:

לכבוד יום האם, ביקשנו מקהילת Mashable ברחבי העולם לשתף זיכרונות מתי היו הכי הרבהבהשראת האמהות שלהם. הסיפורים היו מדהימים, ושיתפנו למטה מבחר מההגשות.

אבל השיחה לא מסתיימת כאן. אם עדיין לא שיתפת את הסיפור שלך, צייץ לנו את הזיכרון הכי מעורר השראה שלך מאמך באמצעות ההאשטאג#InspiredByMom.

Ruswinar Nawangsari ואמה Rusmijati Nawangsari

"אני אוהבת איך אמא שלי החזיקה לי את היד כשהייתי קטנה. אני אוהבת איך שהיא טיפלה בי. תמיד היא, אף פעם לא בייביסיטר. היא גם תמיד טיפלה היטב במראה החיצוני שלה. היופי שלה הולך לאן שהיא הולכת". -- Ruswinar Nawangsari, אינדונזיה

אוליביה אפהוף ואמה לינדה אפהוף

"אמא המדהימה שלי ניצחה את הסרטן בגיל שנתיים; ולמרות שנאמר לה על ידי אינספור רופאים היא בוודאי לא יכולה להיות בהריון, הנה אני, בת 23 ובריאה!

הריון לגופה לא היה קל, אבל אמי המדהימה מעולם לא התלוננה. היא תמיד לקחה את החיים עם כל כך הרבה שמחה ואמונה. למרות בעיות בריאות בלתי נתפסות, אמא שלי היא הרבה יותר היום: היא בריאה, חזקה, עצמאית, יפה, נאמנה, מצחיקה, בשלנית מדהימה, חובבת כלבים, אישה נפלאה והאדם שאני הכי שואף לחקות.

היא התגלמות החוסן, וכשאני מתחילה לבנות את חיי משלי, אני בטוחה בעצמי בידיעה שהיא, ותמיד תהיה, חלק ממני." - אוליביה אפהוף, סן דייגו

ג'ים בונד ואמו קתלין בונד

"התשוקה והמחויבות של אמא שלי לעזור לאחרים תמיד העניקו לי השראה ושמרו על שאר המשפחה שלנו מבוססת על מה שבאמת חשוב בחיים.

היא עמדה בראש גיוס הכספים כדי לפרוץ דרך לאפשרות הדיור הראשונה ללא עלות עבור חולי סרטן ומטפליהם באוהיו, שנתנה תקווה לאלפים במהלך 18 השנים האחרונות.

כמי שגדל להוליד ילדים משלו, אני צנועה לחלוטין מהשפעת האהבה והכוח שבה היא לוקחת על עצמה כל אתגר. היא באמת הבסיס למשפחה שלנו ולעתים קרובות אני אומר לילדים שלי שסבתא שלהם היא 'גיבורת העל' האמיתית במלוא מובן המילה." - ג'ים בונד, שיקגו

קורטני לייבמן ואמה קריסטי סמית'

"כשאמא שלי אובחנה כחולה בסרטן [בשנת 2007], היא הייתה בהלם מוחלט. היא עשתה כל מה שהרופאים שלה אמרו לה לעשות: כימותרפיה, כריתת שד כפולה והקרנות, ובסופו של דבר נכנסה להפוגה. היינו כל כך אסירי תודה וחשבנו הסיוט נגמר.

בנובמבר 2009, בדיוק שנתיים לאחר האבחנה הראשונית שלה, התגלה שהסרטן חזר ושלח גרורות בכל בלוטות הלימפה, העצמות, הריאות ובהמשך לכבד ולנקודה במוחה.

זה נראה כמו קרב בלתי אפשרי, אבל היא נלחמה יותר ממה שידעתי שאפשר. היא ערכה אינספור שעות של מחקר על סרטן ואיך זה עובד ברמה התאית. היא שינתה את התזונה שלה באופן דרמטי, והפכה מדיאטת "בשר ותפוחי אדמה" במערב התיכון המלאה במזון מעובד וסוכר לתזונה טבעונית ואורגנית בעיקרה. היא למדה יוגה והתעמלה עם מאמן אישי. היא הפכה בכושר וחזקה פיזית בפעם הראשונה בחייה הבוגרים.

בערך בזמן הזה התחלתי להבין שאמא שלי היא הרבה יותר מ'סתם' אמא שלי -- היא הייתה אדם חזק במיוחד, חכם ועקשן שלא רצה יותר מאשר להיות עם המשפחה והחברים שלה כל עוד היא יכלה.

אמא שלי עשתה כל שביכולתה מבחינה רפואית, הוליסטית, נפשית, רוחנית ופיזית כדי להישאר כאן איתנו. לעולם לא אשכח זאת. זה מעביר אותי ברגעים האלה שבהם אני הכי מתגעגע אליה ושואל 'למה היא לא כאן?'

היא רצתה להיות כל כך, כל כך. היא הזיזה הרים כדי להישאר. היא הסתכלה למוות בעיניים ואמרה, 'עדיין לא'. וכשהגיע הזמן שהיא הודתה שאינה יכולה לנצח בקרב הזה, לא היה לה פחד. היא אמרה לנו שהיא אוהבת אותנו, וכל הזמן אמרה לנו שהיא אוהבת אותנו עד שהקול שלה נעלם.

אמא שלי הייתה האדם החזק והאמיץ ביותר שפגשתי אי פעם, ואני יכול לומר בוודאות שאף אחד לעולם לא יעורר בי השראה כמו שהיא עשתה." - קורטני לייבמן, שוני, קנזס

עמר טריוודי ואמו פרנה טריוודי

"שמה של אמא שלי הוא פראנה. זה אומר 'השראה' בשפות הודיות רבות. היא אמרה שהיא תיסע לניו זילנד (בפעם הראשונה לבדה, בגיל 73) כדי לבקר את אשתי די ואני.

כשהיא הגיעה בדצמבר 2011, אני זוכר שקפצתי מעל המתרס של שדה התעופה ורצתי לתת לה חיבוק. על הביקור בן 50 הימים הזה, אני מודה לאלוהים על כל יום... טיילנו ואכלנו ודיברנו וצחקנו ועשינו כל כך הרבה זיכרונות נעימים - הם מספיקים כדי להחזיק מעמד לכל החיים." - עמר טריוודי, ניו זילנד

אן קארן ואמה קתרין מיטשל

"ב-10 במאי 2002 נולדה בתי מדיסון. היא הייתה הנכד הראשון של ההורים שלי... כמה ימים לאחר מכן, אבי הודיע ​​לי שהוא חולה. חולה מאוד. הסרטן שלו חזר והמחזור שלו היה כל כך חבל שהרופא לא יעשה טיפול הוא עמד למות לא מהסרטן או מהלב שלו ההורים שלי שמרו על זה בסוד במהלך החלק האחרון של ההריון שלי כדי לא להרגיז אותי.

שבועיים אחרי שהבת שלי נולדה, אבי מת... אני רק יכול לדמיין את שברון הלב שחוותה אמי. עם זאת, זה היה גם יום בחירות בעיר הולדתי, ובמקרה, אמי כבר זרקה את כובעה בזירה לתפקיד נציב, עוד לפני התממשות הקשה של עתידה הקרוב.

היא רצתה להיות חלק ממשהו גדול ממנה. היא רצתה לעזור לעיר הקטנה שלה. היא רצתה לעשות שינוי. אז בין ההלוויה, קבלת אבלים בביתה והקשר עם נכדתה החדשה, היא לא רק הצביעה עבורה בבחירות, אלא היא ניצחה!!!!!

אמי תמיד לימדה אותי להיות האדם הגדול יותר, לחוש חמלה כלפי כל אדם, להתעלות מעל הכל ולהיות מקור הכוח שלי. אמא שלי מעולם לא התחתנה מחדש, מעולם לא יצאה, אפילו לא גילתה עניין. היא הפכה את הקהילה שלה, לחבריה ולמשפחתה לחיים שלה." -- אן קארן, קנסאו, ג'ורג'יה

אנדריאה דומינגז ואמה

"מאז שהייתי ילדה קטנה, ליום ההולדת שלי הייתי מקבלת מתנה אחת מיוחדת מאמא שלי. היא הייתה נותנת לי לבחור את האחת הזו, וזה יכול להיות כל דבר, החל מממתקים ועד סרט או ארוחה במקדונלד'ס.

כשמלאו לי 15 (למסיבת Quinceañera שלי), בחרתי צעצוע ממולא בצורת מלפפון לבוש מקסיקני (מבית VeggieTales) ששר שיר מצחיק. כשהמשפחה שלי ראתה את המתנה המיוחדת שלי, כולם התהפכו, והיא קמה לצידי ואמרה, 'היא יכולה לבחור מה שהיא רוצה, ואם היא בוחרת עדיין להיות ילדה, היא תמיד תהיה הילדה שלי!'

אני בן 25 עכשיו והיא עדיין מביאה לי ממתקים, ממולאים, ספרי מדבקות, סרטי דיסני ואופה עוגה סגולה גדולה עם סקיטלס.

לא רק שהיא מעוררת בי השראה... האישה הזו מטלטלת את עולמי!" - אנדריאה דומינגז, גואטמלה

ג'יימי וויליאמס ואמו ליסה וויליאמס

"כשהייתי ילדה אמא ​​שלי הכינה את ארוחת הצהריים שלי יום אחד כשפרצה שריפה על הכיריים. אמא האמיצה שלי רצה למטבח, תפסה את הסיר הבוער ורצה איתו החוצה. כאילו זה לא היה הירואי מספיק. .. אחרי שהלהבות נעלמו, אמא שלי ישבה על כיסא במרפסת שלנו ואמרה לי להישאר בפנים ואל לדאוג.

ההבעה שלה נראתה קצת מוזרה והגוף שלה פנה ממני, אבל חוץ מזה היא הייתה לגמרי רגועה ואסודה. מאוחר יותר גיליתי שהיא סבלה מכוויות מדרגה שלישית מהמרפק ועד קצות האצבעות על זרועה הימנית.

היא השתמשה בכל פיסת כוח וכוח רצון שהיה לה כדי לעצור את הדמעות והצרחות כדי שלא אפחד או אדאג." - ג'יימי וויליאמס, פורט מאיירס, פלורידה

אורורה בוליבר ואמה אלאוטריה בוליבר

"עכשיו אני בן 32, בוגר א.ב תקשורת. יש לי שני אחים וארבע אחיות. במהלך שנות הלימודים שלנו, המדים שלנו מעולם לא נקנו בקניונים או בחנויות כלשהן. 'נאני', כפי שאנו קוראים לאמא שלנו, קנו בד ותפרו היא עשתה מדידה של כתפיים, אורך זרועות וכו'. אני זוכרת את המטפלת שלי ישנה עד מאוחר וראיתי אותה תופרת את המדים שלנו.

כעת, אין לה חזון ברור, שומעת גרוע והיא אישה מבוגרת. אולי אין לי את ההזדמנות להגיד לה את זה כל יום, אבל הפעם רציתי שהיא תדע שאני גאה להיות ה'אנאק' שלה (הבת) ואני אוהב אותה מאוד!" - אורורה בוליבר, פיליפינים

בונוס: ציוצים #InspiredByMom

[nggallery id=16369]