"אני חושב שאני מבין, הרבה אנשים תוהים, 'האם זה סוג של חלקלק, לעוף בלילה, דבר סלקטיביסטי?' כשלמעשה זה בכלל לא זה באמת - זה קשור לקמפיין ממש עמוק, מאוד מתחשב, מאוד מכוון ואסטרטגי", אומר קיזי.

בסרטון, קיזי מבהירה שהמשימה המשולשת של ילדים בלתי נראים מורכבת מ-1) מדיה; 2) הסברה ו-3) פיתוח. הוא מפרט כיצד הארגון מחלק את הוצאותיו ומצדיק את ההוצאות הללו על ידי הגדרת האופן שבו ילדים בלתי נראים מפרשים אותן. הוצאות התוכנית, למשל, הן "כסף שהוצא שתורם ישירות למשימה". זה כולל השקעת הכסף הזה "ישירות בשטח", גיוס קהילות בינלאומיות ו"קמפיינים למודעות המונים" כמו סרטון קוני 2012.

בינתיים, "הוצאות נסיעות ותחבורה" מקיפות את הכסף שהארגון צריך כדי להציג את הסרטון פנים אל פנים עם תלמידים בבתי ספר תיכוניים ובמכללות ברחבי הארץ - כדי לשלם עבור דברים כמו כבישים, טנדרים, אחזקת רכב, דלק והבאת ניצולים של קוני. צבא ההתנגדות של לורד (LRA) לקמפוסים אלה כדי לספר את סיפוריהם באופן אישי. "עלויות ייצור", הוצאה נוספת, היא "העלות הקשה", אומר קיזי, שנכנסת לסחורה שאנשים התומכים בילדים בלתי נראים יכולים לקנות, כמו חולצות, DVD וצמידים.

הסרטון ממשיך ומציג את התקציבים של ילדים בלתי נראים עבור שנות הכספים האחרונות, הזמינים באינטרנט באתר האינטרנט שלו. קיזי גם מתייחס ישירות לאחת הביקורות המרכזיות של הארגון: "כל טענה שאין לנו שקיפות פיננסית, או שאנחנו לא מבוקרים כל שנה על ידי חברה עצמאית, או שאין לנו יושרה פיננסית, פשוט הן" לא נכון."

כשהמטרה של מסע הפרסום של קוני 2012 היא לעצור את ג'וזף קוני, קיזי לא מתנצלת על התקציב הזה. "זה מכוון. זו האסטרטגיה שלנו. זה מה שאנחנו עושים, ואנחנו עומדים מאחוריה", הוא אומר.

בהתאם למשימה של ילדים בלתי נראים, הסרטון של קוני 2012 בהחלט הפך את ג'וזף קוני לשם דבר. עם זאת, סרטון התגובה הזה - שכותרתו באופן אירוני "תודה לכם, תומכי קוני 2012" למרות שהוא מכוון יותר למבקרים של ילדים בלתי נראים - אינו מתייחס בהכרח לחלק מהנושאים יותר שנויים במחלוקתשעלו מתוך הקמפיין. כיצד רכישת פריטים כמו חולצות טריקו וצמידים למעשה יציתו את תומכי הקמפיין לדבר עם מנהיגיהם וממשלותיהם על עצירת ה-LRA, למשל, לא נידונה. יתרה מכך, הרעיון של "הנטל של האדם הלבן", והתפיסה שמערביים חייבים ללכת לאפריקה כדי להציל אותה מעצמה, נראה למעשה מופץ על ידי העובדה שקיזי מתחיל ומסיים את הסרטון בסיפור האישי שלו על כך שהוא מושפע מה- המצב באוגנדה.

בעוד סרטון התגובה הזה מציג אוגנדים מקומיים בשטח שעובדים בשיתוף עם ילדים בלתי נראים, אוגנדה בולטת נוספת, העיתונאית רוזבל קגומיר, פרסמה

"איך אתה מספר את הסיפורים של אפריקאים זה הרבה יותר חשוב ממה שהסיפור הוא בעצם", אומרת קגומיר בסרטון שלה. "כי אם אתה מראה אותי כחסר קול, כחסר תקווה, אין לך מקום לספר את הסיפור שלי."