אַשׁרַאי:
קשה עד לאן להתחיל בניתוחנשור מה"גילוי" של אתמולשחברי קונגרס מסוימים לא ממש מרגישים בנוח עם חברי קונגרס אחרים שישוחחו ישירות עם הציבור באמצעים אלקטרוניים. עבור רוב האנשים שקוראים את המכתב, זה די ברור לראות שהדמוקרט בבית הנבחרים, מייקל קאפואנו, אינו מעוניין בביטול הרגולציה של התהליכים שבהם הקונגרס מתקשר עם המחוז שלהם.
יש אנשים, ובעיקר מספר מומחי Web 2.0 וטכנולוגיה אחרים, אומרים שהבנתי לחלוטין את תמצית המכתב. בדרך כלל זה לא מצדיק אזכור שני, למעט דעותיהם של הרבה אנשים שאני מכבד בתור מבינים כאן, כל כך חלוקות איתי.אריק אלדון,מייק מסניקוטים אורייליכולם הצהירו כאן או במקום אחר שאני לגמרי לא קוראת את המכתב, וארין קוטצקי ווסט אפילו הרחיקה לכת ואמרההרפובליקנים "הכיפו אותי"..
עם זאת, האמת בעניין היא שנציג קפואנו ידוע כמעט לודיט. בראיון לוושינגטון פוסט,הוא תיאר את האינטרנטכ"רע הכרחי" ושהוא "לא עושה על זה עצמות. אני לא יודע כלום על הדברים האלה".
אל מול הציטוטים האלה ומה שמשתמע מהבקשות של קפואנו להחזיר את התקשורת הזו מרצון לשליטה של ועדה פנימית בקונגרס, ברור לי שבמקום להגיד "היי, זה משהו שמעודד עקרונות של דמוקרטיה - בואו נשנה את הכללים כדי להפוך את זה לסביר יותר", אמר במקום זאת, "בואו נעסוק בתהליך ארוך ומעורב של 'הפיכת סוג זה של תקשורת זמין' תחת איזושהי מדינה ממשלתית כלי מבוקר."
אַשׁרַאי:
זה אומר להטיל הגבלות על האופן שבו חברי קונגרס משתמשים בטוויטר, למלא חצי מכל ציוץ שלהם בכתבי ויתור וכאלה, או להמתין למחלקת ה-IT של הקונגרס לפתח טוויטר יציב משלהם, ולעודד את כל אמריקה ללכת ולהירשם לזה . שני המהלכים הללו פירושם להעביר את התקשורת לאפלולית או לשכחה, וכל מי שמבין איך עובדת הבירוקרטיה השלטונית יודע זאת.
זה תמיד מסוכן להניח ולהקצות מניע כשזה לא נאמר במפורש, אבל יש כמה תשובות ברורות שקופצות עליי: זה ממניעים פוליטיים להשתיק את הנציג קולברסון, המהלך של מישהו שלא מבין את ההשלכות שלהם. מילים, או שזה מהלך של לודיט למנוע מהטכנולוגיה החדשה הזו להדביק את האולמות המקודשים של גבעת הקפיטול (או אולי קצת הכל?).
אפילו ההצהרה פומבית מהנציג קפואנומבלבל עוד יותר את הנושא. מצד אחד, הוא קובע כי "הסעיף היחיד שאנו מבקשים להתייחס אליו הוא שחרור הכללים הקיימים כדי לאפשר לחברים לפרסם סרטונים", ומצד שני אומר "הדאגה היחידה שלנו היא מסחור" וממשיך הלאה:
"כנראה שהרפובליקנים שמפיצים את השקרים האלה יעדיפו לפעול ללא חוקים ולפתוח את הבית למסחריות. אולי לא אכפת להם אם סרטון רשמי יופיע ליד פרסומת פוליטית של ברק אובמה או ג'ון מקיין, ויוצר מראית עין של אישור. ו אני מניח שלא אכפת להם אם בוחרים שילחצו על הסרטונים שלהם יזכו לפרסומות לכל מה שאתה יכול לדמיין, משובר הקופות ההוליוודי האחרון ועד ויאגרה".
הצהרותיו מציגות את מה שניתן לתאר רק כבורות מזעזעת לגבי אופן פעולת האינטרנט ומהי התנהגות משתמשים מקוונים. הפרסום נמצא בכל מקום. ההצהרות שלו מניחות שכל מי שגולש באינטרנט הוא גולגלת חושים מרעישה שלא יכול להבחין בין חבר הקונגרס שלהם לבין גלולה להפרעות זיקפה. הדרישה שלו להסיר מסחור מכל כלי התקשורת בהם משתמשים חברי קונגרס מצחיקה (במיוחד לנו שיודעים בדיוק כמה מהרשת מסתמכת, מסתמכת יתר על המידה, יש שיגידו, על מודל עסקי מבוסס פרסום - זה והעובדה שטוויטר ול-Qik אין כרגע מודעות המופעלות עליהם).
