"שמור על קור רוח והמשך" היא כעת אחת הססמאות המוכרות ביותר בהיסטוריה הבריטית. המסר הגמיש שלה הפך לנפוץ בצורה יוצאת דופן, עם הביטוי המשמש למכירת כל דבר, החל מספלים ועד תיקי טיסה ובגדי תינוקות. חנות חריטה בנסיעות היומיומיות שלי אפילו קוראת ללקוחותיה "לשמור על קור רוח ולהזמין שילוט". הנוסחה שלו ניתנת לזיהוי מיידי, בין אם מתייחסים לזומבים אוסְרִיגָה.
התפשטות זו שימשה לחיזוק ההשקפה הפופולרית על החיים בעורף במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא גם מטשטש את ההיסטוריה המסובכת של כרזה שעוצבה ביום זה לפני 75 שנה, אך באופן מפתיע לא נראתה בציבור עד ממש לאחרונה, ב-2001.
אבוד ומצא
הסיסמה הוטבעה בעקבות פגישה בין פקידי משרד ההסברה לאוצר ב-27 ביוני 1939. היא נועדה להוביל סדרה של שלוש כרזות "פרסום ביתי" שיונפקו במקרה של מלחמה ויודפסו 2.45 מיליון עותקים בימים שלפני הוכרזה מלחמת העולם השנייה. אבל התצוגה שלו מעולם לא אושרה רשמית, ולכן מעולם לא התקדמה.
רק קומץ מהמסמכים המקוריים שרדו כאשר מלאי הושק במהלך מסע מיחזור נרחב בזמן המלחמה. חלק מהכרזות הופצו לתחנות משטרה לשמירה ובטעות התעלמו, אך גם אלה נותרו סמויים מהעין במשך יותר מ-60 שנה.
כל זה ישתנה כאשר עותק מאובק של הכרזה "שמור על קור רוח" יתגלה מחדש בתחילת המאה ה-21. הוא נמצא בשנת 2000 בתוך קופסת ספרים שנקנתה במכירה פומבית על ידי סטיוארט ומרי מנלי, הבעלים של חנות ספרים יד שנייה באלנוויק, נורת'מברלנד. בני הזוג מנלי החליטו להציג את הכרזה בחנות שלהם והחלו למכור רפרודוקציות ב-2001.
חברות אחרות הלכו בעקבותיהם וגרסאות של הודעת "שמור על קור רוח" צורפו במהרה למערך מבלבל של מוצרים. זה אפילו הוביל לאסדרה של מאבקים משפטייםעל זכויות יוצרים בין 2011 ל-2013 (כאשר בתי המשפט בבריטניה הגיעו למסקנה שהעיצוב מכוסה על ידי כללי זכויות היוצרים של כתר וכעת הוא נחלת הכלל).
אז הנה יש לנו פוסטר שאפילו לא שימש למטרה המקורית שלו במהלך המלחמה ועדיין זכה לפופולריות המונית עם גילויו מחדש. האופי הנצחי של העיצוב הסגנוני ובעיקר הטקסטואלי מוכיח זאת במידה מסוימת. סיבה נוספת עשויה להיות קשורה למסר של איפוק מפוכח, שמציף את הציפיות לגבי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ונוכס על ידי פרשנים רבים במהלך השפל הכלכלי האחרון.
ואז הבסיס לכך הוא ההתקדמות הטכנולוגית שהפכה את השעתוק והמניפולציה של הסיסמה לקלה כל כך. קשה לדמיין כזה שמסחור מהיר יכול היה לתפוס אחיזה בעידן שלפני האינטרנט. עצם העובדה שהפוסטר הוסתר עד 2001 היא שאפשרה לו להפוך לוויראלי.
שאלה של טון
פרויקט מחקר בן ארבע שניםעל משרד המידע שמתבצע על ידי המכון ללימודי אנגלית של אוניברסיטת לונדון וקינגס קולג' בלונדון שופך אור חדש על החלקים שהוסתרו בעבר בהיסטוריה של הכרזה. הוכח שההיסטוריה המוקדמת של "שמור על קור רוח והמשך" מסקרנת במיוחד, מכיוון שהיא לא ממש מאששת את המושגים וההנחות המבוססים של זמננו.
כעת ברור שהפוסטר היה תוצאה של אפשרה שנועדה לחסוך כסף עבור האוצר, וכי ההחלטה להשאיר את הכרזה "במילואים" התקבלה רק לאחר תחילת המלחמה. אז זו קצת אירוניה שההחלטה הזו הושפעה מאמונה שהביטוי היה "שגרתי מכדי להיות מעורר השראה" וחששות רשמיים ש"זה עלול אפילו לעצבן אנשים שנראה שאנחנו מפקפקים ביציבות העצבים שלהם". האוצר עמד בתוקף על כך שהציבור "יתמרמר על כך שדוחס את [המסר] בגרונו בכל צעד".
אי אפשר שלא לתהות מה יעשו מי שקיבלו את ההחלטה הזו על המסחור האחרון של הפוסטר. הם אולי יתנחמו מהעובדה שיחסי ציבור יעילים חייבים הרבה לתזמון. אז "הישאר רגוע ותמשיך הלאה" הוא חלק מההיסטוריה שלנו לא פחות, אם לא יותר, חלק מההיסטוריה שלנו כמו שלהם.
הנרי אירווינג מקבל מימון מהמועצה לחקר האמנויות והרוח.
[img src="https://counter.theconversation.edu.au/content/28519/count.gif" caption="" credit="" ]
