'ג'סיקה ג'ונס' של נטפליקס רודף, מרגש ובוגר באופן מפתיע

ג'סיקה ג'ונס של מארוול היא לא מופע "גיבורי על" הסטנדרטי שלך. לאורך שבעת הפרקים הראשונים שלו, זה פשע נואר לבן-מפרק, שנון לעתים קרובות, מלא בסצנות סקס שוברות מיטות וקטעים רודפים להפליא. ולמרות שזה עשוי להיות תוצר של חברת קומיקס שהפכה לקונגלומרט מספרי סיפורים, ג'סיקה ג'ונס לא מרגישה כמו סיפור קומיקס בכלל.

ראה גם:

ג'סיקה ג'ונס קיימת באותו עולם שלאחר הנוקמים כמו "דרדוויל" של מארוול ונטפליקס - אבל זה לא נוהל מאבק בפשע של גלימה ותחפושת. למעשה, זה כמעט ההפך. אין נבלים צוחקי בטן שנחושים לשליטה עולמית או משמרים לובשי ספנדקס. במקום זאת, יש לנו את ג'סיקה (קריסטן ריטר), גיבורה קצרת התמזגות שמסתובבת סביב כוסית מלאה באלכוהול.

הסיפור מתרכז בתעלומת עברו של ג'ונס. היא "מחוננת", אבל אנחנו לא באמת לומדים מה זה אומר בעצם - המחצית הראשונה של העונה מתחמקת בחוכמה מסיפור מוצא עייף. במקום זאת, אנו לומדים את מידת ה"כוחות" שלה בהצצות, כמו כשהיא מזנקת שתי קומות כדי לתפוס מדרגות אש או זורקת בר-דייר עצום על פני החדר ביד אחת.

אבל ג'סיקה לא בדיוק מאמצת את המתנות שלה. היא מעדיפה להשתמש בכישורים האלה כדי לרדוף אחרי נואפים בתור חוקרת פרטית בניו יורק, או לשבור את הידית מדלת הכניסה שלה כשהיא נעולה בחוץ. היא גיבורה בעייתית שלעיתים קרובות ניתן למצוא אותה זועפת מעל כוס ריקה, כזו שנכשלת יותר ממה שהיא מצליחה. אבל כשצריך, היא לומדת איך לסגור את השדים שלה ולהשתמש בכוחה כדי לעזור לאחרים - גם כאשר הנסיבות לא תמיד מסתדרות לה.

זה מה שמייחד את ג'ונס מתוכניות מאבק בפשע במנהטן כמו דרדוויל. זו גישה בוגרת, דרך להסתכל על המילה "גיבור" דרך עדשה חדשה. במקום לצייר את ג'ונס בתור אסמל לאומי של תקווה, התוכנית מבססת אותה כגיבורה אנושית להפליא, לא מושלמת, מעט שבורה.

ג'ונס הוא לא לוחם הפשע היחיד של הסדרה. הסדרה מפנה מקום להופעת הבכורה של לוק קייג' (מייק קולטר), שצפוי לצוות עם ג'ונס, דרדוויל והאיירון פיסט הקרובה במיני סדרת קרוסאובר מתוכננת של נטפליקס בשם The Defenders.

קייג' נמצא באותה קטגוריה "מחוננים" כמו ג'סיקה, אם כי גם אנחנו לא מקבלים ממנו הרבה סיפור מקור. הוא רק בעל בר מהורהר עם כל הכוח האכזרי של האלק, אבל אף אחד מהירוקים. הוא וג'ונס משתלבים במערכת יחסים סוערת, בשילוב עם לא מעט סצנות סקס מנפצות - אבל זה מדשדש לאחר שמתגלים פרטים על עברו הבעייתי של ג'ונס.

קייג' הוא אחד מכמה דמויות גבריות שמדביקות את המסך - דרך נוספת שבה הסדרה נושמת גיוון מרענן לז'אנר שלא בדיוק ידוע בהשתתפות נשים מובילות. כן, ג'סיקה יכולה בקלות לנגב את הרצפה עם תוקף כועס פי שלושה מגודלה, אבל צוות השחקנים מתהדר במספר נשים אחרות שבועטות בתחת בזכות עצמן, כולל ג'רין הוגארת' (קארי-אן מוס), עורכת דין חזקה, אם כי מפוקפקת. , וטריש ווקר (רייצ'ל טיילור), מנחה תוכנית אירוח ידועה ואמנית לחימה מאומנת בעצמה. כל אחד מהם חלק בלתי נפרד מהעלילה של התוכנית כמו הגיבורה הראשית שלה בעצמה.

בסך הכל, ג'ונס נמצא במיטבו כשהוא מסתובב בחושך שבו התגרה בקול רם כל כךגְרוֹרלְאַחַרגְרוֹר. לאורך הסדרה, ג'סיקה נגועה בפלאשבקים בסגנון PTSD שמעבירים אותה לזמן שבו לוהקה תחת דרכו של שליטה במוח של קילגרייב, נבל מעורפל ומפותל בגילומו של דיוויד טננט.

ההופעות שלו דלילות בשבעת הפרקים הראשונים של התוכנית - אבל כל אחד מהם מלווה באודיו צווחני וגוון סגול מעוות, כמעט מבחיל. לאחר מכן הוא צץ בצללית, או כדי לאחוז בכתפה של ג'סיקה או כדי לצעוק משהו באוזנה - הכל לפני שהיא נרתעת ומהר מאוד מבינה ששום דבר לא נמצא שם. הצילומים קצרים, אבל לוכדים את האפקט המצמרר של הנבל הראשי של הסדרה.

אתה רואה את מידת הזדוניות שלו מתגרה לאורך כל הפרקים הראשונים של ג'סיקה, אבל זה לא לוקח הרבה זמן לראות את אחד הטוויסטים הגדולים ביותר של הסדרה והסצנות המרושעות ביותר. בסוף הפיילוט, קילגרייב משתלט על מוחה של סטודנטית שברחה, ומאלץ אותה להרוג את הוריה עם אקדח במעלית דחוסה. כשג'סיקה מוצאת אותה, היא עומדת על גופם, עם חיוך עקום על פניה, לוחצת ללא הרף על אקדח ריק.

זה מסוג הדברים שמתחננים בפניך להתרחק - אבל אתה לא יכול. האפלה הכובשת והסיוטית הזו היא המקום שבו ג'ונס מצטיין, עד כדי כך שלפעמים, אתה עלול לתפוס את עצמך ממלמל באופן לא רצוני את אותה מחרוזת של מילים שג'סיקה חוזרת על עצמה לאחר שספגה פלאשבק רדוף קילגרייב. Birch Street, Higgins Drive, Cobalt Lane.

ג'ונס בוגר מעבר לשנים שלו - אבל זה רחוק מלהיות מושלם. לפעמים הוא יכול למעוד ברגליו. אחרי טייס לבן מפרק, הקצב שלו מואט במידה ניכרת, ולוקח שעות כדי לעבור דרך מה שמרגיש אחרת כמו נקודות עלילה קטנות. סצנות שיא רבות נרטבות בדיאלוג נוקשה וקווים ספוגים בגבינה. והאובססיה של קילגרייב לג'סיקה יכולה להרגיש מדי פעם יותר טרום-בגרות מאשר זדונית.

אבל אפילו עם הקיקולים האלה, ג'סיקה ג'ונס מייצרת סיפור מרתק שבמרכזו גיבור שאחרת היה מתויג כקורבן. זהו להיט מסך קטן בועט בתחת, מקורי באופן מרענן, ואלים.

תפוס את ג'סיקה ג'ונס בנטפליקס החל מה-20 בנובמבר