הקומדיה המוזרה והמבריקה של מייגן עמרם

אם לא תזהו את שמה, סביר להניח שתכירו את מייגן עמרם על ידהלְצַפְצֵףאווטאר: דיוקן לא מחמיא בצורה מצחיקה של הקומיקאית מושכת את סנטרה וסוגרת עין אחת קצת יותר מהשנייה.

זו אולי הדוגמה הפומבית המיידית ביותר לסגנונה הקומי הייחודי של עמרם - שילוב של סאטירה עדינה ואבסורד בלתי תלוי, שהביאו לה את עבודת הכתיבה עםפרסי אוסקר, מופע קרול ופארקים ונופש. המיזם האחרון של עמרם נקרא מדע...בשבילה!, ספר סאטירי שהוא חלק מגזין נשים, חלק ספר לימוד ביולוגיה בתיכון.

ראה גם:

בגיל 27 בלבד, עמרם נמצאת במסלול המהיר הקומדיה, לאחר שלכאורה לא לקחה הפסקה מאז שהחלה להתפרסם בטוויטר לראשונה לאחר שסיימה את לימודיה בהרווארד עם תואר בפסיכולוגיה ב-2010. דיברתי בטלפון עם עמרם על הקריירה שלה, מעמדה כאחת מבכירות "קומיקאי הטוויטר" והספר החדש שלה.

Mashable: ליווי אותי במהלך ימי התהילה שלך לפני טוויטר. האם היית כמו ילד בן 10 שמתרוצץ ומייצראן קולטר מתבדחת, היית ליצן בכיתה?

עמרם: זו שאלה טובה כי לא הייתי בכלל [ליצן בכיתה]. הייתי כמו ילד חסר הומור, כנראה שהיה לי כל כך משעמם לגדול איתו. זה כמו בדיחה רצה במשפחה שלי שלא עשיתי בדיחה עד גיל 17. למעשה יש לי אח תאום שתמיד היה ליצן הכיתה ואני חושב שאמא שלי הייתה סוג של ליצן בכיתה כשהיא גדלה לְמַעלָה. אז הם באמת היו המטומטמים. עם זאת, תמיד אהבתי קומדיה, הייתי אובססיבי למשפחת סימפסון כשגדלתי, ואז בתיכון, כשעדיין לא הבנתי איך לעשות את זה, צפיתי בקומדיה בהתלהבות.

ה-Arrested Development המקורי הופיע כנראה כשהייתי בכיתה י'. זה היה מדהים בעיני. הייתי כמו, 'אלוהים אדירים, יש אנשים חכמים שעושים קומדיות ממש מטופשות'. זה הרגיש כאילו זה נוצר בשבילי. אני חושב שהתחלתי לקרואמק'סוויני'סכשהייתי בכיתה ט' או משהו כזה. לגלות שיש סופרים מדהימים שהחליטו גם להצחיק היה מאוד מכונן.

למדת בהרווארד, מה למדת שם, איך היית מעורב בקומדיה?

למדתי פסיכולוגיה. כתבתי שני מחזות זמר למועדון הזה שנקרא Hasty Pudding, שקשה מאוד להסביר אותו אבל זה מחזות זמר דראג שנכתבים לחלוטין על ידי סטודנטים וגברים משחקים בהם כל תפקיד. הם מאוד מטופשים. אני ושותפתי לכתיבה, אלכסנדרה, היינו הצוות הראשון של כל הנשים שכתב את התוכנית מזה 150 שנה, וזה היה מאוד מגניב. הופעתי המון תיאטרון מוזיקלי. זה כל מה שעשיתי וזה העבר הסודי שלי -- שאני כמו חנון ענק בברודווי. זה יגרום לי להיראות כמו חנון כזה. אני, מה אני יכול להגיד.

אז התחלת לצייץ אחרי שסיימת את הלימודים, נכון?

כן, התחלתי בטוויטר בקיץ אחרי שסיימתי את הלימודים, בתקווה שזה יעזור לי להתאמן בכתיבה. כבר ידעתי שאני רוצה לעבור ללוס אנג'לס כדי לנסות להיות סופר טלוויזיה והיו לי רעיונות מעורפלים מה אני צריך לעשות שם. חשבתי, ובכן, בזמן שאני כותב את הדוגמה שלי אני פשוט אתחיל לצייץ בדיחות. זה עשוי לעזור ואולי החברים שלי יצחקו על זה. באמת לא היה לי מושג שאתה משתמש בו לרשת -- או אפילו לא ליצירת רשתות, אבל שאתה יכול להשתמש בו כדי להשיג קהל רחב יותר.

כשהנשיא עושה את זה, זה לא ציוץ — מייגן עמרם (@meganamram)3 במאי 2009

אז בשימוש בטוויטר, האם זה חשוב יותר ככלי רשת? האם אתה מגיע לאנשים שאתה מעריץ או שאתה פשוט עושה את שלך ומקווה שמישהו יראה את זה?

כשהתחלתי לראשונה, פשוט עשיתי את שלי. זה עבד בשבילי ויש דרכים שונות לעשות את זה, אבל העצה שהייתי נותן תהיה התמקדות באיכות של מה שאתה כותב. בין אם זה בדיחות או דברים ארוכים יותר שאתה מוציא, קל להוציא דברים במהירות. אתה יכול להוציא דברים כל כך מהר, בזרם של תודעה, שאתה יכול פשוט לכבות הכל. אבל אני חושב שיש משהו בעל ערך בלהגביל את מה שאתה כותב, את סוגי הבדיחות שאתה כותב - התמקד בלעשות את זה טוב. אז כל מי שייקלע לדף שלך יראה אוסף של אבני חן, שהוא כנראה יקר יותר מאלפי ציוצים. אבל אני לא יודע, טוויטר קצת הגיע לרמה.

מבחינת קומדיה?

כן, אני חושב שזה -- נראה שאנשים די מותשים מזה כמו שאני מניח שהיית אם היית מצייץ כל יום במשך ארבע שנים. כמובן שזו דרך שלא יסולא בפז לשמור על קשר עם אנשים עכשיו, רק לראות כמה מדהים טוויטר במצב, אתה יודע? אבל לפעמים אני קצת מרגיש 'האם לא כל הבדיחות כבר צייצו?'

החתונה שלי: נושא הטטריס מתנגן כשאני מתקדם באיטיות במורד המעבר, מנסה להתאים את האצבע שלי בצורה מושלמת לטבעת - מייגן עמרם (@meganamram)22 באוגוסט 2014

האם אתה מוצא שהבדיחות שלך מגיעות מהשראה אקראית, או שיש תהליך מאורגן יותר של 'אוקיי, מה אני יכול להגיד על זה משהו מצחיק'?

התהליך שלי לא סופר מאורגן, אני יכול להגיד את זה מיד. אני בדרך כלל מצייץ ברגע שמשהו בא לי. בשלב מסוים בשלב מוקדם, הייתי מאוד עצבני בכל פעם שצייצתי ודאגתי מאוד שמשהו לא יצליח, בעוד שעכשיו לא ממש אכפת לי כל כך, למרות שאני עדיין מנסה לשמור על איכות גבוהה .

אירועים עכשוויים הם סוג של דבר שקשה לצייץ עליו כי יש כל כך הרבה אנשים בטוויטר שכולם עושים את אותן בדיחות. ואני בדרך כלל נשאר מחוץ למאבק הזה. כאילו, לעולם לא הייתי מצייץ על מוות של סלבריטאי או משהו כזה. חיובי או שלילי, אף פעם אין לי משהו שווה להגיד. אז בדרך כלל אני מתרחק מדברים אקטואליים כאלה, אבל מדי פעם אקבל אחד טוב ואני מרגיש כמו הגרלה מהירה של ממש.

טוען סליחה על פרצוף הברווז אבל אני חושב שאני נראה כל כך חמוד בסלפי הזה!!צפה באינסטגרם@-webkit-keyframes"dkaXkpbBxI"{ 0%{אטימות:0.5;} 50%{אטימות:1;} 100%{אטימות:0.5;} } @keyframes"dkaXkpbBxI"{0%{אטימות:0.5;} 50% {אטימות:1;} 100%{opacity:0.5;} }

מבחינת ההומור שלך, כמה אנשים אתה רואה על בסיס יומי שפשוט לא מבינים את זה? אני מרגיש שחוש ההומור הזה שהפך פופולרי דרך טוויטר והאינטרנט לא מתאים לכולם.

זה מה שכל כך מדהים בטוויטר הוא שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה לא שם כדי לרצות אנשים, אבל אם הם במקרה מרוצים, זה נהדר.

אני חושב שיותר מכל הספר שלי הולך להיות הדבר שיהיה כמו 'מה זה?' אֲנִיכתב מאמר על XOJane, וזה היה כל כך מצחיק כי הם ממש התעסקו בספר, אבל זה כל כך שונה ממה שהם מפרסמים באתר שלהם, אז אני חושב שהאנשים שהולכים לאתר הזה פשוט לא הבינו את הטון בכלל -- וזה מאוד מוזר. מאני אבל גם חזותי.

אם את אישה לא נשואה מעל גיל 35 מבחינה טכנית, תוכל להשתמש במקומות החניה לנכים— מייגן עמרם (@meganamram)15 באוגוסט 2014

אבל הרבה אנשים, בהתבסס על ההערות, חשבו שזו עצה אמיתית. עצה אמיתית לגבי כמה זמן אתה צריך לחכות לפני שאתה מקיים יחסי מין -- כשהתשובה היא שאתה צריך לקיים יחסי מין מיד תוך 10 דקות מהיכרות עם מישהו. היו הרבה אנשים שפשוט לא הבינו את ההקשר. אני באמת מקווה שאנשים קונים בטעות את הספר שלי מתוך מחשבה שהוא כמו ספר זוהר אמיתי כדי לעזור לנשים, ואז הוא מאוד מלוכלך ואפל וסאטירי. אני רק רוצה לרמות אנשים.

אתה מקווה שיש אנשים שיתייחסו לעצה זו ברצינות.

[צוחק] כן, אני רק מקווה שמישהו יקנה את הספר הזה עבור בתם הצעירה ויופתע לצערנו. לא, אני אגיד שאני שונאת מתיחות מכל הסוגים ואם זה יקרה אי פעם, ארגיש רע עם זה.

אז אתה כותב עכשיו עבור Parks and Rec, אבל כשהתחלת, כמה אתה חושב שהטוויטר שלך היה חשוב בקבלתך לעבודה?

אני חושב שכל האנשים שהעסיקו אותי היו כולם אנשים שהכירו אותי דרך טוויטר. הבסיס היה שהם הכירו אותי בטוויטר וידעו שאני יכול לכתוב בדיחות מצחיקות כל יום. אז זה באמת היה לא יסולא בפז עבורי. כתבתי גם עבור בית החולים לילדים השנה, שזה היה בעצם דרך טוויטר. לא הכרתי אף אחד מהחבר'ה האלה אבל אהבתי את התוכנית. זה מטורף איך משהו שלא חשבתי שיהיה בסביבה בעוד שלוש שנים הפך לתיק כל כך מיוחד עבורי.

אפילו כשעברתי ללוס אנג'לס, רוב דילייני, שהוא כמו המלך של טוויטר, כמובן, היה כל כך מועיל ואני אף פעם לא יכול להודות לו מספיק על שמצא אותי בהתחלה וקידם אותי ותמך בי. כשהבנתי שכותבים, שחקנים וקומיקאים מפורסמים לוקחים את טוויטר ברצינות כמוני, וכולנו היינו באותו עמוד ורצינו לגרום לזה לעבוד, חשבתי, וואו זה מטורף! אני משחק באותו משחק כמו הגיבורים שלי. לא כמוהם, אבל כולנו מנסים לעשות את אותו הדבר.

פריצת חיים: אם אתה הורג מישהו באפקוט זה לא לא חוקי, זה כמו מים בינלאומיים - מייגן עמרם (@meganamram)7 ביוני 2014

איך נוצר הספר שלך? תמיד רצית לכתוב מעין ספר לימוד מזויף?

הספר נוצר בצורה מאוד אורגנית. לפני כשנה וחצי בהפסקה שלי בין העונות של פארקס ו-Rec ידעתי שאני רוצה לכתוב ספר. זה סוג אחר של כתיבה מטלוויזיה קומית ושונה מקטעי הקומדיה האקראיים המטומטמים שכתבתי לבלוג שלי, שמאוד נהניתי לכתוב בסגנון הזה - מעין פרוזה מאנית ומבולגנת - ורציתי לעשות ספר ש היה מושג גבוה יותר מסתם אוסף של יצירות. רציתי לעשות את האריזה מוזרה, מלבד מה שיש בה.

ראיתי שחבורה של קטעי הומור שכתבתי לבלוג שלי כבר נשמעו בקולו של מגזין נשים. חשבתי, אוקיי, זה פתיל תת-מודע שעובר כבר בכתיבה שלי, אז מה אם אעשה את זה - זה יהיה מאוד מצחיק אותי, פשוט מלחיץ את זה עד הסוף הטבעי שלו, שהוא סקסיזם. אז ספר לימוד מדעי שנראה כמו קוסמו אבל כל מה שהוא אומר זה כמה אתה טיפש ואיך צריך ללמד אותך דברים בהקשר של מין ולבוש.

ישנם ספרים שקיימים מאוד דומים לשלי שאינם לשון הרע וידעתי שזה יהיה מאוד מרגש אם נוכל לגרום לזה להיראות כמו בסגנון קוסמו אמיתי ולהיות מאוד סאטירי. ברגע שזה הסתדר, ידעתי שזה הספר שאני רוצה לכתוב. אני בדרך כלל לא מרגיש ככה -- אני בדרך כלל חושב שכל מה שאני עושה הוא נורא. העובדה שהתרגשתי כל כך גרמה לזה להרגיש נכון.

ספר לי על הקול שאתה מגלם בספר הזה.

רציתי שתהיה לי הדמות הזו שהיא פשוט האדם הגרוע ביותר, שדיברה בצורה מאוד לא פורמלית לקהל וסיפרה את הסיפור שלה לאורך כל הספר. אז יש לו קשת ארוכה יותר עם חתיכות קטנות יותר לאורך.

יש את כל המוזרויות הקטנות האלה שתבין אם תקרא מגזינים לנשים, או אפילו אם אתה בחורה באמריקה שהיא חברתית עם נשים אחרות. מגזינים לנשים עושים את זה כל הזמן, כמו, 'את והבסטיז שלך הולכים להירגע בארובה' - זה נטול כל רגש והם פשוט מדברים על בסטיז ללא הרף.

אני הכלבה הכי לוהטת בחדר האמבטיה של CVS - מייגן עמרם (@meganamram)1 באפריל, 2014

אני חושב שאיך בניתי את כל זה קניתי אולי 50 קוסמוס ומארי קלייר וגלמור ופשוט הצצתי בכולם בבת אחת כדי לראות אילו דפוסים הופיעו. כי אין באמת כל כך הרבה שהם כותבים עליו. הם ממחזרים את אותו מבנה בסיסי של מאמרים כל שנתיים. זה מרתק אותי -- הרבה מילים שמדברות על כלום, אז ברמה מאוד בסיסית, אני מנסה לעשות סאטירה על סוג השפה במגזינים האלה.

יש את הזרם הזה של 'אתן צריכות להתנהג ככה, גבירותיי, כדי להשיג גבר'. בין אם זה מה ללבוש בחוף הים או איזו פעילות גופנית כדאי לעשות בבוקר כדי לקבל שישייה, זה בעצם עניין לרצות אחרים. בעיקר גברים, לפעמים החברים הכי טובים. וזה כל כך מיותר, לעניות דעתי.

כאילו, כשאתה גוסס, מהי הדרך הטובה ביותר לרצות את כולם סביבך?