עיתונאי סיני, ב-17 ביולי, שרק ליו"ר אחד מהמפעלים הממשלתיים החזקים ביותר בסין, China Resources, בטענה כיאיבדו בעלי מניות מיליארדי דולרים. הכתב, וואנג וונזשי, עובד ב-Economic Information Daily - כלי תקשורת בבעלות ממשלתית שינחואה - אז אין זה פלא שהוא פנה במקום זאת לסינה וויבו כדי לפרסם את דעותיו.
הודעת Weibo שנמחקה כעת של וואנג הופנתה לגוף המשמעת של המפלגה הקומוניסטית, שעוקבת אחר השחיתות. כי סונג לין, יו"ר CRP, מנהל אתזרוע השקעות בינלאומית(חומת תשלום) של מועצת המדינה של הממשלה, הוא מדורג באותה רמה כסגן שר תחת ההיררכיה של המפלגה.
מאמרים בשפה הסינית על הפוסט נשלפו. עם זאת, מוקדם יותר היום הודיעו שישה בעלי מניות שכבר עשו זאתהגיש תביעה נגד China Resources Power(CRP), היחידה של China Resources הרשומה בהונג קונג, על האשמות דומות.
מניית CRP צנחו בכמעט 12% מאז 16 ביולי:
אַשׁרַאי:
התמונה באדיבות Quartz/FactSet
הטלטלה באה בעקבות הדלפה נוספת בהשראת Weibo: אכתב קאיג'ינג האשים את ליו טינאן, לשעבר מנהל מינהל האנרגיה הלאומי וסגן מנהל גוף התכנון הכלכלי של הממשלה, של שחיתות.
Weibo משך עדר של חושפי שחיתויות בשנים האחרונות, משום שהוא עוקף את שיקול הדעת העריכה של כלי תקשורת בשליטה ממשלתית. כתבי חקירה המעורבים על פקידי ממשל מעמידים את העורכים מזמן במצב קשה, מכיוון שהם גם עיתונאים וגם זרועות תעמולה של המפלגה. התבטאויותיו של העורך הראשי של ה-Economic Information Daily Luo Guojun הדגישו את המתח הזה.
"זו זכותו האזרחית לשרוק למישהו שהוא חושב שעשה משהו לא בסדר, אבל אתה לא צריך להוציא את זה בשם העיתון", אמר לואו.לפי העיתון South China Morning Post(חומת תשלום). "איך הוא יכול היה לעשות את זה עוד לפני שהודיע לנו? זו לא הרוח של הארגון שלנו. הארגון חשוב למפלגה הקומוניסטית, נכון?"
כמובן, פיצוץ של תוכן מפליל ב-Weibo מושך גם אויבים. חושפנית פופולרית בדרום סין הידועה בקריאת פקידים מקומיים במפלגה הותקף זה עתה על ידיתוקפים ששרפו אותו בחומצהופרץ אותו בסכינים.
גם הפעולות הממשלתיות נמצאות במגמת עלייה. האתר וחשבון Sina Weibo של בלוגר אחר נגד שחיתות, Zhu Ruifeng, היונחסם אתמול, כפי שמדווחת Global Voices, ומציינת ש-107 בלוגים דומים נמשכו לאחרונה - לכאורה כדי לרסן סחיטה אנונימית.
בדרך זו, לדיכוי השחיתות של הממשלה יש תופעת לוואי מצערת שלשקיפות מעכבת. ובכל זאת, נראה שיותר ויותר עיתונאים מוכנים לקחת את הסיכון להסתכן.
