סופות הוריקן וסופות טרופיות מגיעות לשיא עוצמתן קרוב יותר לקטבים, נודדות בקצב של כ-30 מייל בעשור, לפימחקר חדשפורסם ביום רביעי. אם השינוי הזה יימשך, עלולות להיות לכך השלכות גדולות על מקומות כמו ניו יורק, טוקיו, יפן ובריסביין, אוסטרליה, כמו גם אזורי רוחב גבוהים אחרים שבדרך כלל אינם רואים הוריקנים עזים.

המחקר, שפורסם בכתב העת Nature, הוא הראשון לזהות מגמה זו, ובכך הוא חושף קשר מעט עקיף אך מוחשי בין פעילויות אנושיות לסערות החזקות ביותר של אמא טבע.

ראה גם:

כדי להגיע למסקנותיהם, התגברו החוקרים על מכשול אדיר שהפריע זה מכבר למחקר על הקשר בין הוריקנים להתחממות כדור הארץ. שינויים באופן שבו אנו מזהים ומודדים את עוצמתם של ציקלונים טרופיים לאורך השנים הופכים מציאת מגמות מובהקות סטטיסטית לקשה עד כמעט בלתי אפשרי.

המחקר החדש בוחן מדד המכונה "עצמת חיים מרבית" של סופה במהלך התקופה שבין 1982 ל-2012, שהיא מסגרת זמן שאינה מסובכת על ידי שינויים בתצפיות סערה. המדד מתייחס לנקודה שבה סופות מתעצמות באופן מקסימלי.

על ידי בחינת נתוני סערה באמצעות מדד זה, החוקרים מצאו שינוי בולט בולט לכיוון הקוטב במקומות שבהם הסערות מגיעות לשיא עוצמתן. למרות שהשינויים השתנו מאגן האוקיינוס ​​לאגן האוקיינוס, עם הנדידה הגדולה ביותר שנראתה במערב צפון האוקיינוס ​​השקט, שהוא האזור הפעיל ביותר עבור ציקלונים טרופיים, השינוי נמצא בחצי הכדור הצפוני והדרומי כאחד.

בחצי הכדור הצפוני, נקודת העוצמה המקסימלית של החיים נעה צפונה במהירות של 33 מייל לעשור, בעוד שבחצי הכדור הדרומי, נקודה זו נעה דרומה במהירות של 39 מייל לעשור.

שינוי כזה מספיק כדי לשנות את הסיכון שמיקום חוף ייפגע בסערה גדולה, אמר המחבר הראשי ג'יימס קוסין ממרכז הנתונים האקלימי הלאומי.

"אין ספק שאות כזה מציג את הפוטנציאל לשינוי בסיכון", אמר קוסין בראיון ל-Mashable, "יש בהחלט פוטנציאל לירידה בסיכון באזורים מסוימים ולסיכון מוגבר באחרים בקווי רוחב גבוהים יותר".

המחקר עצמו אומר שאם המגמות שנצפו יימשכו, יכולות להיות "השלכות עמוקות על החיים והרכוש".

במילים אחרות, הסיכון לנזק ולהרוגים כתוצאה מסופות טרופיות והוריקנים עלול לעלות בקווי הרוחב הצפוניים, תוך ירידה מסוימת בקווי הרוחב הנמוכים יותר.

בנוסף, חלקים מהאזורים הטרופיים התלויים בגשמים מסופות טרופיות והוריקנים (המכונים ביחד ציקלונים טרופיים) כדי לספק משאבי מים עלולים להיות בסיכון לזמינות מים נמוכה יותר כאשר הסופות מתרחקות מהם.

אזהרה אחת מהמחקר היא שלא היה שינוי קוטבי ניתן לזיהוי בנקודת העוצמה המקסימלית של ציקלונים טרופיים אטלנטיים. עם זאת, ייתכן שהדבר נובע מגורמים אחרים המסווים את התנועה הזו.

"האוקיינוס ​​האטלנטי הוא די ייחודי ב-30 השנים האחרונות באופן שבו הוא התנהג", אומר קוסין. "אנחנו חושדים שהאות הגלובלי הזה שגילינו פשוט מתבלבל עם השפעות אזוריות חזקות.

"ההשלכה מזה היא רק בגלל שלא ראינו שם מגמה ב-30 השנים האחרונות, לא אומר שהאפקט הזה לא קיים שם, הוא רק מוסווה על ידי דברים אחרים והוא לא בהכרח יהיה מוסווה לנצח".

כריס לנדסי, מטאורולוג במרכז ההוריקנים הלאומי במיאמי, פלורידה, שלא היה מעורב במחקר, אמר ל-Mashable: "זהו מאמר חשוב ומאוד נחקר שחשף משהו שלא היה ידוע קודם לכן".

הוא המשיך, "שינויים כאלה במקום שבו מגיעות שיא הסערות הם מעט בלתי צפויים (לפחות לי) אבל הם כנראה נובעים משינויים בקנה מידה עולמי באטמוספירה, אולי קשורים להתחממות גלובלית אנתרופוגנית [מעשה ידי אדם]".

אזורים טרופיים מתרחבים

המחקר קושר את נקודות השיא של עוצמת הסערות להתרחבות הדרגתית של האזורים הטרופיים, אשר בתורה נקשרה לגורמים מעשה ידי אדם. ההרחבה קשורה להרחבת מה שמכונההאדלי תא, שהוא דפוס של זרימת אוויר שגורם לאוויר להתכנס ליד קו המשווה, מה שמעורר סופות רעמים עם גשם כבד בכל האזורים הטרופיים. (זה עוזר להסביר את המיקום הטיפוסי של יערות גשם ברחבי העולם.)

כאשר האוויר נשפך מתא האדלי ויורד, הוא מתייבש ומתחמם, וזו הסיבה שהסובטרופיים בקצוות תא האדלי הם לעתים קרובות ביתם של מדבריות.

מחקרים על האופן שבו פליטת גזי חממה המחממים כוכבי הלכת ישפיעו על האזורים הטרופיים הראו בעקביות שהאזורים הטרופיים יתרחבו לקוטב בשתי ההמיספרות, מה שידחוף את הסובטרופיים היבשים לקוטב גם כן. זו חלק מהסיבה מדועדרום מערב ארה"ב צפויה להיות יבשה יותרככל שהאקלים מתחמם, מכיוון שהסובטרופיים מתחילים לפלוש לאזור זה.

לדברי קוסין, התרחבות האזורים הטרופיים נקשרה גם לפליטות של אירוסולים, שהם חלקיקים קטנים באטמוספירה, ממפעלים וממקורות טבעיים כמו אבק מדברי, וכן לדלדול מעשה ידי אדם של שכבת האוזון הסטרטוספרית. עדיין לא ברור איזה גורם הוא התורם הגדול ביותר להתרחבות האזורים הטרופיים, עם זאת, אמר קוסין.

אם גזי חממה מניעים את התרחבות המחזור הטרופי באטמוספירה, "אז לא נראה שום עצירה לכך בעתיד הקרוב", אומר קוסין.

עם זאת, אם המניע העיקרי הוא דלדול שכבת האוזון, ההפסקה של זיהום מדלדל האוזון אמורה להאט את ההתרחבות הזו לאורך זמן.

בנוסף לאזור הטרופי הגדל, התרחשו שני שינויים סביבתיים נוספים המשפיעים על עוצמת הסערה. הראשון נוגע לגזירת רוח אנכית. זה מתייחס לשינוי במהירות או כיוון הרוח (או שניהם) עם הגובה. גזירת הרוח האנכית גדלה באזורים הטרופיים, אך ירדה רחוק יותר מהאזורים הטרופיים, קרוב יותר לקטבים. גזירת רוח אנכית יכולה להקשות על סופות טרופיות והוריקנים להיווצר ולהתעצם, מכיוון שהם קורעים לגזרים את סופות הרעמים המרכיבות את הליבה הפנימית של סופות כאלה.

השנייה היא שעוצמתה הפוטנציאלית, שהיא עד כמה סופה יכולה להיות חזקה בהינתן טמפרטורות פני הים והטמפרטורה ותכולת הלחות של האטמוספרה העליונה, משתנה גם היא. "באזורים הטרופיים העוצמה הפוטנציאלית פוחתת, והיא גוברת מחוץ לאזור הטרופי", אמר קוסין.

יו וילובי, חוקר הוריקן באוניברסיטת פלורידה סטייט, אמר ל-Mashable באימייל שתוצאות המחקר תואמות את הבנתו כיצד משתנה זרימת האוויר באזורים הטרופיים ובסביבתו. "הדעה שלי לגבי המצב היא שהגזירה המיוחסת לסילון הסובטרופי תגדל ככל שכדור הארץ מתחמם; בעוד שהגזירה המיוחסת לסילון קו הרוחב האמצעי תפחת ככל שקווי הרוחב הגבוהים מתחממים יותר מהאזורים הטרופיים", אמר. ווילובי לא היה מעורב במחקר החדש.

הקשר בין התחממות כדור הארץ והתנהגות ציקלון טרופי היה מקור למחלוקת בעבר, אך נראה כי מחקר זה מציג ראיות ברורות ובלתי צפויות לכך שסערות כבר מגיבות לאקלים המשתנה.