השבתת הממשלה היאעלינו.שׁוּב.

וכך, שוב, נקרא סיפורים על השפעות ההיסטוריה שחוזרות על עצמה: מסבירים נרחבים וקצרים כאחד, מנתחים גם ממורמרים וגם פחות, כתבות חדשותיות פשוטות המתארות בצייתנות את מה שקורה כשביורוקרטיה מסיבית נסגרת פתאום, אם רק חלקית. לְמַטָה. רבים מהסיפורים האלה יהיומְעוּלֶה. חלקם לא. אבל חלק לא מבוטל מהם יחפש, בעודם מספרים את סיפוריהם, אחר המקבילה העיתונאית להחלטה מתמשכת: דמות או אירוע מרכזי שיניעו את סיפוריהם קדימה. אלמנט ש"יאניש" את סאגת הכיבוי, וימחיש את ההשלכות המיקרו-קוסמיות של האירוע המקרו-קוסמי שהממשלה הפדרלית של ארצות הברית סוגרת את שעריה לעסקים.

המועמדים הברורים ביותר לתפקיד זה: יותר מ-800,000 העובדים הפדרליים שאינם יודעים, כרגע,מה יהיה עתידם הכלכלי. הנשים והילדים אשרלהסתמך על WIC עבור תוספי תזונהוהקשישיםשמסתמכים על מענקים פדרליים עבור אותו דבר. האסטרונאוטים של נאס"א, מקיף אותנו בחלל. 48 האנשים שבילו חודשים בתכנון חתונות אוקטובר שהיומתוכנן להתקיים בקניון הלאומי. וכו.

האנשים האלה, בסיקור החדשותי של ההשבתה, פופולריים. הם מקבלים את המגיע להם, פרצופים אנושיים של סיפור מורכב. אבל חלק ניכר מהעבודה בהאנשת הסגירה נעשתה על ידי דמות שאינה אנושית או, טכנית, חיה:PandaCamבגן החיות הלאומי. מהבוקר, המצלמה שמזרימה את התעלולים של טיאן טיאן, מיי שיאנג והגור של מיי שיאנג, שעדיין לא נקרא, כובתה. וזה, מן הסתם, אובדן עצום לעובדי משרד המשועממים ברחבי המדינה... אבל זה גם, בשיטת הדברים, לא הקרבה גדולה. (זו המצלמה,להיות ברור, שנכבה; הפנדות עצמן יהיו חופשיות להשתובב ללא גבולות מהכיבוי.)

אז למה להאניש סיפורים עם פנדות, במקום בני אדם אמיתיים? חלק מזה הוא העובדה שפנדות הן מקסימות ומדהימות וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לשכוח, לרגע, מהדרמות הפוליטיות המתרחשות בגבעת הקפיטול. אבל חלק מזה, גם כן, קשור כנראה להטיות של צריכת חדשות כפי שהיא מתרחשת בסביבה הדיגיטלית. אנחנו פונים לפנדות במשבר כזה, בעצם, כי אין הרבה אחר שאנחנו יכולים לפנות אליו. חביבות היא רק חלק מהמשיכה של הפנדות; הנייטרליות הפוליטית שלהם, לפחות על פני השטח, היא אחרת.

נחזור לשנת 2010, ולספר חדשות בעבודה: חיקוי בעידן של שפע חדרי חדשות. בו שיתף הפרופסור לתקשורת מצפון-מערב פבלו בוצ'קובסקי את תוצאות המחקר שלו על דפוסי צריכת חדשות של אנשים במקום העבודה. אחד הממצאים שלו: כשזה מגיע למעשה לדבר על החדשות - אחד המניעים הגדולים לצריכת חדשות מלכתחילה - עמיתים לעבודה נוטים להירתע מנושאים בעלי נטייה פוליטית. וזה מובן: מקום העבודה נוטה לאסוף אנשים שאחרת אולי היה להם מעט במשותף למגורים קרובים. למה לנענע את הסירה?

אבל זו גם נטייה שיש לה השלכות משמעותיות על סוג צריכת החדשות - ושיתוף החדשות - שאנשים עושים בפועל בעבודה וממנה. הרצון להימנע מעימות פוליטי, כפי שניסח זאת בוצ'קובסקי:

נוטה להרחיק אנשים מצריכה של נושאים רגישים מבחינה פוליטית, ולהניע אותם לצריכה של סיפורי ספורט, סיפורי סיפורי מפורסמים - נושאים יותר תמימים וקלים יותר מבחינת שיחות במקום העבודה.

מה שמחזיר את הדברים למקום שבו הדברים תמיד יסתיימו, בסופו של דבר: פנדות חמודות ומפנקות. ההשבתה היא, בבסיסה, פוליטית אפלטונית: היא מאתגרת את האמונות הבסיסיות של האמריקאים לגבי מה היא וצריכה להיות הממשלה. ה-ACA, התוכניות המסוימות שנפגעות, האמהות והילדים והסבים שהושפעו מהכיבוי, אלה לא רק תוכניות ואנשים. הם גם, בהקשר של ההשבתה, אלגוריות לפילוסופיות פוליטיות מובחנות. מה שאומר שהם נמצאים במקום העבודה - המקום שבו אמריקאים רבים צורכים את החדשות שלהם - די מביך לדבר עליו.

למעשה, הם מאוד מביכים לדבר עליהם.

אתה יודע מה לא מביך, אבל? פנדות. פנדות מקסימות ומשתוללות. מי יכול להיות, כן, הבלתי-חיוני ביותר מבין עובדי הממשלה הלא-חיוניים, אבל מי הם גם, במונחים של בוקשקובסקי, "תמימים" ו"קלים" ופוליטיים רק בצורה המעורפלת ביותר. פנדות מאפשרות לאנשים לדבר על חדשות הכיבוי על ידי מתן כיסוי של נייטרליות וחמודות. זה לא יכול להיות פוליטי כשהוא מלא בפנדה!

מפיקי חדשות מודעים לכך כמובן. מה שמוביל לכותרות כמוזֶה:

וכמוזֶה:

וכמוזֶה:

ולציוצים כאלה:

הפוך ל#הַשׁבָּתָה: הפנדות של גן החיות הלאומי מיי שיאנג, טיאן טיאן והגור טאי שאן מקבלים קצת פרטיות ראויה, מאז#Pandacamלמטה— West Wing Reports (@WestWingReport)1 באוקטובר 2013

וככה:

.@ NationalZooה-Panda Cam של הפנדה מושבת רשמית עקב#הַשׁבָּתָה. ראה נפגעים נוספים כאן:https://t.co/tzFXvPQmFK- NBCWashington (@nbcwashington)1 באוקטובר 2013

וככה:

השפעות הסגירה בארה"ב: הפסקת תוכניות בטיחות מזון, פארקים לאומיים סגורים ומצלמת פנדה כבויה:https://t.co/YNi8DBHrNd— Financial Times (@FT)1 באוקטובר 2013

וככה:

זה פשוט נהיה אמיתי. MT@ NationalZoo: כן, במהלך א#הַשׁבָּתָה, אפילו מצלמת הפנדה לא תשודר באינטרנט.— The Daily Beast (@thedailybeast)30 בספטמבר 2013

אנו מקבלים, במילים אחרות, סיפורים מותאמים לצריכה במקום העבודה -- וסיפורים שמותאמים, יותר לעניין, לסביבת השיתוף הדיגיטלי באופן כללי. אלו לא סיפורים רעים, שיהיה ברור. לעתים קרובות הם מהנים. לעתים קרובות הם אינפורמטיביים. הם לעתים קרובותדי מקסים. אבל מה שהם בנוסף לכל מה שהוא עושה חובה כפולה: הם נמנעים מכל המלכודות שמתאר בוצ'קובסקי ובמקביל גם מודיעים לאנשים על חדשות היום. הם מדווחים על אירועים אקטואליים, בזמן שהם גם מעודדים אנשים גם לדאוג להתרחשויות האלה וגם לשתף אותן. יש להם את זה בשני הכיוונים - הדרכים במקרה הזה הן "פוליטיקה" ו"פנדה".

הסיפורים ממנפים את הידע שלהם על אותה ביורוקרטיה מורכבת עצומה אחרת - כלכלת השיתוף - כדי ליצור סיפורים שאנשים ירצו, וירגישו חופשיים, לדון ביניהם. סיפורים שהם גם שחור ולבן. סיפורים חביבים ומהותיים כאחד. סיפורים שהם, בדרכם, ממש כמו פנדות.