צעדת האחדות של פריז: יום של קתרזיס אחרי ארבעה ימים של גיהנום

עצרת האחדות בפריז משכה את ההמונים הגדולים ביותר לעיר מזה עשרות שנים. קרדיט: Mashable, יבגני פלדמן

פאריס - העיר הייתה זקוקה לזה. אחרי ארבעה ימים סוערים של חוסר ודאות ואלימות, שהחלו במתקפת הטרור הקשה ביותר שראה צרפת במשך חצי מאה והמשיכו במצוד אינטנסיבי ואחריו סצנות של בני ערובה בו-זמנית עקובות מדם, היא באמת הייתה צריכה את זה.

הפריזאים עברו הרבה מאז יום רביעי, והרגשות בעיר עברו מהלם לעצב לכעס. ביום ראשון, כאשר טפטוף מתמשך פינה את מקומו ליום של שמש וקשת של ממשהופיעו ברחבי העיר, הם זכו להרגיש משהו שונה.

ראה גם:

תחושת ציפייה נבנתה בכיכר דה לה רפובליק כל היום. הכיכר במרכז פריז הייתה זירת המשמרת שעות לאחר הפיגוע הנורא של צ'רלי הבדו, כאשר אלפים החזיקו עטים למעלה כסולידריות למען העיתונאים והקריקטוריסטים שנרצחו. מאז, הפסל של מריאן טויח במחווה ומואר באלף נרות מהבהבים כשהמבקרים זרמו לידו, יום אחר יום.

הצעדה חולפת על פני מטרו וולטייר.pic.twitter.com/paN4EF1gKF- טים צ'סטר (@timchester)11 בינואר 2015

עד שעת הצהריים של יום ראשון הכבישים נסגרו, התנועה התחלפה בקהל שקט ומגוון. פריזאים מכל הרובעים היו כאן, כמו חלק גדול משאר העולם: משפחות מעורבות בסטודנטים; יוניון ג'קס התנופף על שלטי "איך בן צ'רלי"; הכורדים עצרו לשוחח איתי על כמה חשוב להראות תמיכה.

לפתע התקשו קבוצות האנשים שהתכווצנו לגוש מוצק של פרצופים שהצביעו על שדרות וולטר. האלפים הקדמיים היו שקטים, עטורים בחוזקה ולהוטים לצאת לדרך.

קולו הקטנטן של ילד שר את "לה מרסייז" ממרפסת היה נשמע מעל לרעש הרחוק של השירה של מריאן. מסוק טס מעליו בזמן שאמבולנס עבר לתפקיד והקהל מתחיל להתעקש: "אנחנו רוצים לצעוד".

ואז יצאנו לדרך, ומה שנראה כמו זה הולך להיות רומן קודר פרץ לקרנבל.

ההמנון הלאומי הועלה לשידור חוזר. כולם מסביבנו שאגו והריעו בקתרזיס המוני. סיסמאות של אחדות, חופש וסובלנות מילאו את השמיים.

עפרונות מכל הצורות והגדלים היו בשפע, מכובעי עיפרון, קשירת שיער בעיפרון ועד לעיפרון ענק עשוי מרגל שולחן.

רגל שולחן הפכה לעיפרון "לחופש" בצעדת האחדות בפריז.pic.twitter.com/c1pFXhryE3- טים צ'סטר (@timchester)11 בינואר 2015

מצב הרוח של העיר השתנה; ההתרסה והצהלה תפסו את מקומם של אי-נחת וכעס.

המשטרה זכתה לתרועות עצומות - אחד, שעמד בזקיף על הגגות, הרים יד להכרה כשגל אחר גל של הקהל החולף צעק "מרסי" בהערכה. קבוצה אחת מתבדחת שלCRSהמשטרה אמרה לי שסנטימנט כזה הוא חסר תקדים.

התרועות למשטרה מגיעות כל כמה דקות.https://t.co/U2HNyN2DRY- טים צ'סטר (@timchester)11 בינואר 2015

קאתי לורידן וסנדרין צ'רלס צפו בכל העניין בבית, אבל הרגישו נאלצות לנסוע לעיר כדי להצטרף לכיכר דה לה ניישן, שם התהלוכה הגיעה לשיאה בעוד קריאות ומחווה.

"מאוד ריגשו אותנו," אמרה קאתי. "הכל סמלי מאוד. אני מוצא שאנשים ששרים את "La Marseillaise" נותן דרך אחרת להסתכל על צרפת".

היא אמרה לי שאנשים בדרך כלל דוחפים ודוחפים במטרו. לא היום. "הפעם היחידה שאי פעם ראיתי דבר כזה הייתה כשצרפת זכתה במונדיאל. כולם ברחובות, מאושרים".

כמובן שהצעדה אורגנה כתוצאה מדברים עצובים נואשות, אבל אחרי ימים של איום שבהם "המורל בצרפת היה נמוך מאוד", מדובר בשטיפה של אופטימיות. "זה זז," היא אמרה.

pic.twitter.com/QZVh1CoXjF- טים צ'סטר (@timchester)11 בינואר 2015

מאחוריהם היו אותיות ענק באיות "סולידריות". האיש שמחזיק את ה-S לא עשה את השלט. למעשה הוא השתלט על מי שלפניו, שהשתלט על מי שלפניהם. אנשים התחלפו כדי להחזיק אותו למעלה. פטריק פיירון אמר לי שזה מייצג סולידריות ואחדות ועבור אלה שרוצים להאמין בכוונות הטובות ביותר בין אנשים.

"היו הרבה שאלות סביב העצרת", אמר. "למה אנחנו כאן? טוב להיות כאן? האם אנחנו מסכימים עם הסיסמאות?"

"ואז אתה מגיע לכאן, ואתה אומר, 'אנחנו כאן, אנחנו ב-Nation, וזה נהדר לבטא מספר דברים'".

סצנות מדהימות ב-Nation עם אלפים עדיין כאן.pic.twitter.com/Vv0ZGM8S2V- טים צ'סטר (@timchester)11 בינואר 2015

עובר אורח אחר, לורן, קרן מאוזן לאוזן. "לא ראיתי דבר כזה הרבה זמן", הוא אמר לי.

נערה צעירה יותר בשנות ה-20 לחייה, אוולין גונין, נדהמה מכך שכל כך הרבה ממנהיגי העולם עשו את המאמץ.

"זה מפואר שכל כך הרבה מנהיגים זרים הגיעו", היא אמרה לי. האם היא הרגישה שזה מוזר שאובמה לא הצטרף אליהם? "לא כולם יכולים לבוא," אמרה. "אני בטוח שהוא היה כאן ברוחו."

כמובן שזה לא נגמר כאן. יש הרבה שאלות שצריך לענות עליהן וצרפת נשארת בכוננות גבוהה. נפתחו פצעים שלא יגלידו תוך כמה שעות של צעדה. אבל במשך אחר הצהריים אחד, העיר הרגישה שלווה, זכרה בכבוד רועש את מתיה תוך קבלת החלטות נלהבות לעתיד.

כשעזבתי את כיכר דה לה ניישן, כשעברתי ברים ממולאים אל המדרכות באנשים, צעדה להקת צועדים מאולתרת במורד הרחוב. פאריס לא התכוונה לתת ללילה הזה לגווע ללא קרב.

ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.