מחקר מכריע של ספריית הקונגרס מדווח שרק1,575 מתוך כמעט 11,000 סרטיםשיוצרו בעידן השקט עדיין קיימים בצורתם השלמה.המחקרהוזמן על ידי המועצה הלאומית לשימור הסרטים ונכתב על ידי ההיסטוריון והארכיון דיוויד פירס.
לא רק סרטים לא ברורים של עניין מועט הולכים לאיבוד: "לונדון אחרי חצות" של לון צ'ייני - בבימויו של סופר פריקס טוד בראונינג - נעלם ברובו (למרות שניתן לשחזר אותו סצנה לסצנה באמצעות צילומי סטילס), 20 סרטי קלרה באו, הפטריוט , בבימויו של ארנסט לוביטש, העיבוד לסרט So Big של עדנה פרבר בכיכובה של קולין מור, ורבים נוספים פשוט נעלמו לנצח.
יש אינספור סיבות לכך. רבים מהסרטים הללו צולמו על ניטראט, שמתדרדר במהירות וגם דליק מאוד. ב-1935, אולפני פוקס איבדו את כל קטלוג הסרטים שלהם בשריפה, מאות נוספים אבדו בשריפה ב-1967 באולפני MGM, ב-1978, בית איסטמן איבד 329 הדפסי חנקה של סרטים אילמים בשריפה נוספת. כמו כן, רבים מהאולפנים פשוט לא השקיעו בשימור הסרטים הללו עד שהיה מאוחר מדי עבור רבים מהם. לפני הופעת הטלוויזיה והווידאו הביתי, האולפנים פשוט לא ראו את הטעם בלשמור אותם בסביבה לשחרור עתידי. יוצאי דופן בולטים הם יצירותיהם של DW Griffith, צ'רלי צ'פלין ומרי פיקפורד, שכולם לקחו על עצמם לשמר את הסרטים שלהם.
עם זאת, סיבה אחת שנראה שלא מופיעה באף אחד מהמאמרים על כך היא העובדה שרבים מהסרטים הללו הושמדו בכוונה. גרסת 1917 של קליאופטרה, בכיכובה של תדה ברה, לא סתם אבדה לזמן, היא לא סתם התפרקה. שני העותקים הנותרים של הסרט הועלו באש, בכוונה, יחד עם רוב סרטיה האחרים על ידי אולפני פוקס לאחר כניסת קוד הייז לתוקף - מכיוון שהם נחשבו מסוכנים מדי עבור הכללים החדשים. למרות שהיא יצרה יותר מ-40 סרטים במהלך הקריירה שלה, קיימים היום רק כשלושה וחצי סרטים. וזה רק טוב במעט מגורלה של יריבתה הקולנועית ולסקה סוראט, שכל יצירתה אבודה לנצח.
הסרט ה"אבוד" הראשון היה למעשה אחד הסרטים האחראים להכנסת הקוד מלכתחילה. Convention City - קומדיה מעט גסה בכיכובם של ג'ואן בלונדל, דיק פאוול ומרי אסטור - נהרסה לחלוטין על ידי האחים וורנר לאחר שגרמה למטען של מחלוקת. יש, כמובן, שמועות שאולי קיים קטע מהסרט בבריטניה, אבל זה עדיין לא נמצא.
לא רק שסרטים קודמים רבים נהרסו, רבים מאלה שלא היו נאטמו בכספת ב-1934, ולא ראו אור עד שנות ה-50 בתקופת הטלוויזיה. עם זאת, מכיוון שאומרים שתמונות לא "עדו בקוד", רבים נפרצו ונערכו מחדש, הגרסאות המקוריות אבדו לנצח.
פרה-קוד הוליווד חשובה במיוחד מנקודת מבט פמיניסטית, כי זה היה בעצם תור זהב של העצמה נשית. וזה, למען האמת, הרבה מהסיבה שהממשלה שמה עליה את הקיבוש. למרבה המזל, אנשים כמו דיוויד פירס עובדים כדי להחזיק באלה שיש לנו, ומחפשים אחרים שעשויים להיות מאוחסנים בעליות גג ישנות אקראיות ברחבי הארץ.
בינתיים, אם אינכם מתלהבים במיוחד מהפלא של העידן השקט, הנה ארבעה מועדפים שבמקרה גם זמינים בחינם ביוטיוב:
1. תיבת פנדורה, בכיכובה של לואיז ברוקס
2. Where Are My Children - בבימויה של לויס ובר, האישה הראשונה בעלת סטודיו משלה לקולנוע. הסרטים שלה היו מאוד מתקדמים והתייחסו לדברים כמו אמצעי מניעה, עוני ונושאים שנויים במחלוקת אחרים.
3. קמיל, בכיכובם של אלא נזימובה ורודולף ולנטינו.
4. הבלנדר הראשון של מייבל, בכיכובה של מייבל נורמנד. נורמנד הייתה ללא ספק כוכבת הקומדיה הקולנועית הגדולה הראשונה, ולעתים קרובות הופיעה בתמונות לצד צ'רלי צ'פלין, פאטי ארבוקל ולורל והארדי.
[wp_scm_comment]
