אַשׁרַאי:
נוף המדיה החברתית משתנה במהירות, אבל השינוי הזה לא יהיה מיידי, או לצורך העניין, יעיל. וזו הולכת להיות בעיה גדולה עבור כולנו.
אני מאמין בזהלְצַפְצֵף,פייסבוק,Google+ולינקדאיןשונים מהותית, ולכן, לא אמורים להיות בתחרות. עם זאת, אני לא בטוח שהחברות עצמן רואות את זה כך. סביר להניח שהם ימשיכו להקדיש משאבים לתחרות במקום בידול.
ובזמן שאלוהי המדיה החברתית נלחמים בזה בעננים מעלינו, מה יקרה כאן למטה על כדור הארץ? מה עם כולנו, האנשים הקטנים -- המשתמשים?
אנחנו נכנסים לעידן חדש של כאוס ברשת החברתית, וזה, בתורו, הולך ליצור צרכים והזדמנויות חדשות עבור סטארט-אפים.
השארפוקליפסה
ברוכים הבאים ל"Sharepocalypse", עידן חדש של טירוף רשתות חברתיות.
ב-Sharepocalypse מאות (אם לא אלפי) חברים מקוונים חולקים איתנו תוכן ברשתות חברתיות שונות, שהגיעו לשיא בעומס מידע מסיבי. חיינו יהפכו מפוצלים יותר, נאבד פרודוקטיביות, ותמיד נשחק להתעדכן.
נכון, שמענו את השיר הזה בעבר. אבל אני טוען שהתנועה תגיע לרמה חדשה ביסודה של כאוס - והנתונים מתיק החברות שלי מוכיחים זאת.
ה-Sharepocalypse גורם (ונגרם על ידי) עומס חברתי - אבולוציה של עומס מידע. מכיוון שההבחנות בין כל רשת חברתית אינן ברורות לחלוטין, אנו מרגישים מחויבים ללהטט בצורה מטורפת בין אפליקציות ורשתות חברתיות שונות רק כדי להתעדכן ולהישמע בכל מקום.
זה יהיה דבר אחד אם כל ההודעות החברתיות שלנו היו חלק מזרם יחיד, שניתן לנתח, מסונן. אבל במקום זאת, הם מגיעים מכל הכיוונים השונים. ה-Sharepocalypse מחמירה על ידי זרמים חברתיים שמקורם בממגורות מתחרות רבות. אנו מבלים זמן רב כמעט בדילוג בין רשתות כפי שאנו מבלים בעיכול ועיסוק בתוכן בתוכם.
יתר על כן, ככל שנעסוק יותר בפוסטים צולבים, כך כל רשת תהפוך יותר רועשת ומיותרת. עומס חברתי מוליד עוד עומס חברתי. בחדר שבו כולם צועקים שישמעו, ההמון צועק עוד יותר חזק.
אַשׁרַאי:
וזה לא רק חדר אחד מלא באנשים שצועקים - זה הרבה. מבין הרשתות החברתיות של פייסבוק, גוגל+, טוויטר, לינקדאין, בלוגים ואמצעים חברתיים אחרים, איזו רשת היא הפורום המתאים ביותר לכל פוסט נתון? אבל רגע, זה נהיה יותר גרוע. כעת עלינו לבחור בין מעגלים גם כן.
מעגלי Google+ הם מיני רשתות שיתוף וירטואליות, והן עשויות להיות אינסופיות במספרן. עם איזה מעגל או רשימה או קבוצה כדאי לשתף? אבל קודם כל, עד כמה המעגלים שלך מאורגנים היטב? האם הם חופפים? האם אתה בטוח שעל ידי שיתוף רק עם מעגלים מסוימים תוכל להגיע לכל מי שאתה צריך? לֹא.
בנוסף לכל הרעש החברתי שאנו חווים, מצפים לרעש חדש של מותגים. מותגים הולכים לאיבוד ומבולבלים יותר מאי פעם לגבי איך ואיפה לתקשר. כצפוי, הם ינסו להגיע אלינו באופן מיותר, בכל מקום, כל הזמן כדי לוודא שנראה אותם. ליועצי מדיה חברתית, לעומת זאת, יהיה יום שטח כולל, כי בסופו של דבר הם ירוויחו הכי הרבה מהכאוס.
כדי להחמיר את המצב, נראה שמיקרוסופט עשויה כעת להיות על סף השקת aסוג חדש של שירות שיתוף חברתי. וחברות רבות אחרות ילכו בעקבותיו, אני בטוח. למה לא כל חברת סלולר, לצורך העניין? למה לא כל מותג גדול? אפילו סלבס עשויים להקים רשתות חברתיות משלהם שבהן המעריצים יכולים לשתף ולהשוות את הערצותיהם.
ואני לא מדבר על המיקרו-רשתות כמו Geni ו-Dogster. אנו מתקדמים לעבר נוף שבו רשתות חברתיות ומנגנוני שיתוף יהיו מובנים ב-DNA של כל אתר ושירות.
כפי שטען מארק צוקרברג, כל מה שיכול להיות חברתי יהיה חברתי. אני מסכים... וזו הבעיה.
עומס יתר בחירה
אף אחד לא יידע איפה לשתף או איפה לחפש.
איך תדע אם פספסת משהו חשוב? באילו רשתות תבקר כדי לקבל עדכונים מחברים, ממותגים, מפרסומים שאתה עוקב אחריהם?
האמת העצובה היא שאי אפשר להשיג הכל במקום אחד.
למעשה, הבחירה עם מי לחלוק הולכת להיות קשה יותר ותדרוש יותר מחשבה. למרבה האירוניה, על ידי ניסיון לפתור את הבעיה הזו באמצעות "מעגלים" ומחוות אחרות, Google+ עשוי להצטבר לערוצים שונים יותר. לכן, אנשים רבים פשוט יבחרו לשתף הכל במהירות ובקלות עם הציבור, במקום לציין קבוצה או מעגל מיוחדים שאיתם ניתן לשתף.
העובדה היא שכאשר אנשים צריכים להרהר בבחירה, הם לרוב בוחרים בחלופה הקלה יותר: לא לבחור בכלל. זה קלאסיתיאוריית עומס יתר בחירה. מחקרים רבים הראו שעומס בחירה מוביל אנשים לעשות פחות בחירות. אנשים נלחצים כאשר הם צריכים לבחור מבין יותר מדי אפשרויות בבת אחת.
זו סערה מושלמת: הרחבה מאסיבית של רשתות שניתן לשתף ולעקוב אחר מידע עליהן, אבל כל הזמן, למשתמשים שלה יש פחות ופחות כוח לעשות בחירות. התוצאה תהיה הרבה יותר בלבול ורעש.
בקרוב נכסף לימים שבהם היינו מנותקים מהחשמל, מנותקים מהמוח הגלובלי, ויכולנו, לפחות פעם בכמה זמן, ליהנות מהתחושה הנדירה של להיות מעודכנים.
קטגוריה חדשה: סיוע סוציאלי
אַשׁרַאי:
ה-Sharepocalypse ייצור מרחב של בעיות חדשות. עם זאת, זה ייצור הזדמנות חדשה לסיוע סוציאלי - קטגוריה חדשה של תוכנות ושירותים - ולכן, סביבה בשלה לסטארט-אפים.
סיוע סוציאלי יהיה הגבול הבא שנוצר מהרשתות החברתיות, וכולנו נצטרך אותו. נצטרך עזרה בניהול מערכות היחסים המקוונות שלנו, לקשור את הזרמים שלנו יחד, לנפות את הרעש, להתעדכן במה שחשוב באופן אישי, למצוא את מי ומה אנחנו צריכים, ולהישאר פרודוקטיביים.
גוגל+, פייסבוק, טוויטר, לינקדאין ומיקרוסופט ייאבקו כולן לספק יחסי אות לרעש מקובלים למשתמשים שלהן. אבל הם יתמקדו בפתרון בעיה זו בתוך הממגורות שלהם, ולא בכל הפלטפורמות. אני קורא לגישה הזו "סיוע סוציאלי אנכי" מכיוון שהיא מתמקדת בסיוע לאנשים רק בתוך רשתות מסוימות. מכיוון שכל שירות מוטה כלפי הגרף והתוכן החברתי שלו, לא סביר שאף אחד מהם יעזור לפתור את העומס החברתי מחוץ לכותליו. מובן שזה לא האינטרס שלהם לאפשר למשתמשים לעשות שימוש טוב יותר בשירותים מתחרים.
עולם זה של מערכות הודעות מקוטעות דומה לימים הראשונים של הדואר האלקטרוני בשנות השמונים, כאשר משתמשים של רשת אחת לא היו מסוגלים לתקשר עם אחרת. זה היה בלגן. בסופו של דבר, שערי דוא"ל נוצרו כדי לקשר את הרשתות השונות הללו. אבל הבעיה לא נפתרה במלואה עד שכולם אימצו סט אחד של סטנדרטים, וכל רשתות הדוא"ל התחברו למארג אחד משותף.
לרוע המזל, האיחוד של רשתות דוא"ל ותקנים הרג מיד הרבה מרשתות הדוא"ל הקטנות יותר ויצרני הלקוחות. אבל דרך הפשטות, העולם נעשה פחות מורכב ויותר מחובר.
השאלה היא האם משהו כזה יקרה אי פעם עבור מדיה חברתית? האם נראה את הרשתות החברתיות מתחברים למרקם משותף בזמן הקרוב? נכון לעכשיו, הרשתות החברתיות הגדולות מחזיקות בתוכן - הוא שבוי בפלטפורמות שלהן. אם זה ישתנה, ואתה יכול לקרוא כל הודעת מדיה חברתית בכל מקום, הם יצטרכו להתחרות על תכונות בלבד - וזו עוד פחית של תולעים.
מה שאני מכנה "סיוע סוציאלי אופקי" הוא ההזדמנות לגשת ולהשתמש בהודעות מדיה חברתית בצורה מאוחדת. גישה זו שונה מגישת הסיוע הסוציאלי האנכי מכיוון שהיא תתפרש על פני כל הרשתות. משתמשי הרשתות החברתיות זקוקים ליכולת זו באותו אופן שבו היו זקוקים לאיחוד דוא"ל. עם זאת, עד שכל הרשתות החברתיות יסכימו על פרופילים סטנדרטיים, הודעות, אנשי קשר, קבוצות וזרמים, זה לא יקרה. ולמען האמת, הסכם כזה הוא מאוד לא סביר בעתיד הקרוב.
אבל זה יכול לקרות אם צד ניטרלי כלשהו ייקח את היוזמה.
בינתיים, יצוצו משאבי סיוע סוציאלי רבים אחרים המכוונים למגוון צרכים והזדמנויות שונות, כולל:
ניהול קשרים חברתיים (SRM):: שירותים שעוזרים לאנשים ליצור, לארגן ולנהל קבוצות של קשרי רשת חברתית -- למשל קבוצות של אנשים לעקוב אחר ו/או לשתף איתם ב-Facebook, Google+, Twitter וכו'.
מודעות חברתית: שירותים שעוזרים לאנשים להתעדכן ברשתות החברתיות שלהם, במיוחד בקרב חברים של משתמש.
אוצרות חברתית: שירותים שעוזרים לאנשים לארגן ולהבין את הזרמים והמסרים שלהם.
התאמה אישית חברתית: שירותים שעוזרים לאנשים לסנן את רעשי הרשת למידע הרלוונטי ביותר לצרכים ולתחומי העניין המיוחדים שלהם.
אנליטיקה חברתית: שירותים שעוזרים למדוד התנהגות ומגמות חברתיות מקוונות, לייעל את המעורבות, לנטר פעילות ולתקשר בצורה מתאימה יותר.
אוטומציה חברתית: שירותים שעוזרים לבצע אוטומציה של פעילות ברשתות חברתיות, כמו עדכון אוטומטי של הסטטוס שלך, סיוע בהגדלת ההשפעה שלך, הצעות מה לשתף, שידוכים, התראה ושימוש בבוטים כדי ליצור אינטראקציה חכמה עם משתמשים ולסייע להם.
מכיוון שסיוע סוציאלי יהפוך כל כך הכרחי, סיוע סוציאלי אנכי והן רוחבי עשוי להיות הזדמנויות מעניינות עבור סטארט-אפים. מיזמים המספקים סיוע חברתי אנכי לרשתות מסוימות, כמו Google+ ו-Facebook, יבנו יעדי רכישה מוקדמים לעומת יעדי רכישה. אלו הן הזדמנויות חדשנות מהירות עבור מפתחים בודדים או צוותים קטנים.
למיזמים שינסו לפתור את הבעיה הקשה יותר של סיוע סוציאלי רוחבי יהיה סיכוי לבנות ערך עצמאי לטווח ארוך יותר. חלקם עשויים להפוך למיזמים עצמאיים חזקים, או אקזיטים גדולים יותר, אבל הם גם יהיו מאתגרים יותר מבחינה טכנולוגית, וידרשו צוותים גדולים יותר ויותר הון.
דבר אחד בטוח: ה-Sharepocalypse כאן, וכתוצאה מכך, סיוע חברתי יהיה בקרוב חוד החנית של החדשנות במדיה החברתית.
