The Grateful Dead: המוזיקה השמיעה את הלהקה בסנטה קלרה

סנטה קלרה, קליפורניה - ב-20 השנים שחלפו מאז מת ג'רי גרסיה, ה-Grateful Dead כמעט לא נמוגו.

עד 1998, ארבעת חברי הליבה ששרדו, פיל לש, בוב וויר, בילי קרויצמן ומיקי הארט יצאו לסיבוב הופעות בתור The Other Ones, ובמהלך שני העשורים האחרונים, חברי להקה שונים הופיעו יחד או בנפרד בתור Ratdog, Phil ו-Friends. Dead, Furthur ונכון למוצאי שבת, שוב ה-Grateful Dead.

ראה גם:

זהו זה. תחילת הסוף. הראשון מבין חמישה מופעי אצטדיון ענק המבשרים את הסוף האמיתי של ה-Grateful Dead, להקת הג'אם המכוננת של שנות ה-60, אבן הפינה של כל מה שסן פרנסיסקו עמדה בו כשהיפים, פריקים, גראס ופסיכדליה פרצו לעיניהם, הטרובדורים האמריקאיים של שנות ה-70, ה-80 וה-90.

לפני מותו של ג'רי, השתתפתי ב-100 או יותר קונצרטים של Grateful Dead, וכמעט באותה מידה של הופעות מהתמורות שבאו לאחר מכן מאז אותה תקופה. ותמיד היה הניצוץ, הזוהר. ספר השירים, המלא במנגינות שנכתבו על ידי גרסיה, רוברט האנטר, לש, ויר וג'ון פרי בארלו, החזיק מעמד שנה אחר שנה.

בכל הופעה, זה היה די טבעי להיזכר בטקסט, "אם זה לא הדבר האמיתי, אז זה מספיק קרוב כדי להעמיד פנים". וכמובן, השיר הזה: "המוזיקה ניגנה את הלהקה".

וזה בדיוק מה שקרה במוצאי שבת בסנטה קלרה, שבו קשת שקיעה מרהיבה הופיעה מעל הבמה כשהמתים עבדו דרך גרסה בת 17 דקות של "ויולה לי בלוז".

זה מה שיקרה כשה-Grateful Dead יעשה את שלושת מופעי הגמר שלו בשיקגו בסוף השבוע הבא. וזה יקרה כשפיל ובובי ומיקי ובילי ייקחו את ספר השירים אל השנים שמעבר.

אולי בכל זאת זה לא הסוף.

מה שהם שיחקו

רשימת השירים במוצאי שבת נכנסה עמוק לתוך שורשי שנות ה-60 של הלהקה, כאשר למעשה כל החומרים מתוארכים לשנים הראשונות שלהם. "Born Cross-Eyed" הופיע לראשונה ב-1968 בתור ה-B-side של "Dark Star", (לא הממוצע שלך 45.) ו-Cream Puff War חוזר ל-1967. השירים האחרונים, אם אפשר לקרוא לזה כך, " Truckin'" ו-"Casey Jones", מתוארכים ל-1970.

רשימת הסט:

סט 1:

משאיות

להקת הדוד ג'ון

תַנִין

קמברלנד בלוז

נולד עם עיניים צולבות

קרים פאף מלחמת

ויולה לי בלוז

סט 2:

מעטפת קריפטית>

כוכב אפל>

סטפן הקדוש>

האחד עשר>

הפעל את אור האהבה שלך>

תופים>

מה קרה לתינוק?>

חלל>

השני>

טל בוקר

הַדרָן:קייסי ג'ונס

סטליסט: שלום לך:#מת50(~);} חוגגים 50 שנה של Grateful Dead Sat. 27 ביוני,…https://t.co/J6YANFWb4o pic.twitter.com/w7hFqbEgU6— deadheadland (@deadheadland)28 ביוני 2015

ההופעה לא הייתה שלפוחית, ולעיתים, במיוחד בסט הראשון, נראה היה שהלהקה מקבלת את התחושה אחת כלפי השניה. זו הייתה הפעם הראשונה שלש ווייר ניגנו עם המתופפים המקוריים שלהם מאז 2009, והיה להם נגן גיטרה חדש, טרי אנסטסיו של פיש. אבל הם היו חדים, דינמיים ואנרגטיים כשהבס הרועם של לש הניע כל שיר קדימה.

בוב ויר נראה בכושר מצוין לאחר שביטל הופעות וויתר על סיבובי הופעות בשנה שעברה בגלל "בעיות בריאות" לא מוגדרות. הוא ממש יילל "זו העונה של מה" בשיר, "האחד עשר". הוא הציע ביצוע בלוזי של "Turn On Your Love Light". והוא נתן קול במתיקות לכוננות העוצמתית של גרסיה "טל בוקר", כשהתוכנית התקרבה לסיומה.

איך היה טריי?

אם מישהו מהנגנים על הבמה חש קצת לחץ במוצאי שבת, זה היה טריי אנסטסיו מפיש. למרות המעקב העצום של הלהקה ההיא והווירטואוזיות המדהימה שלו, הוא מילא את נעליו של ג'רי גרסיה, ושיחק לפני כמה מהמעריצים התובעניים (ועם זאת הסלחניים) בסביבה.

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2015/06/Trey.Grateful-Dead-640x360.jpg" caption="טרי אנסטסיו ובוב ויר מופיעים על הבמה עבור ה-Grateful Dead's מופע ראשון בסיבוב ההופעות "Fare Thee Well". קרדיט="" ]

לַחַץ? איזה לחץ. אנסטסיו יותר מהחזיק מעמד, פגע בשורות החתימה של ג'רי כשהיה צריך, כמו ב-"Cryptical Envelopment" ו-"Morning Dew", אבל גם הוסיף ליקוקים פאנצ'יים לשירים כמו "Cumberland Blues" ושורות גידים ל"Dark Star".

לפעמים, במיוחד בשלב מוקדם, נראה היה כי אנסטסיו מתאפק מעט, נותן ללהקה עצמה לקחת את אור הזרקורים, לא בניגוד לג'רי עצמו שעזר ליצור את הבסיס לשיר לפני שנכנס לסולואים החתומים שלו.

אבל הבחור עשה שיעורי בית ונתן ללילה נופך מיוחד.

שובם של המתופפים

הארט וקרויצמן ממש העלו לבמה אולפן כלי הקשה, ובמהלך ההפסקה של "תופים" בסט השני הזכירו לכולם כמה הם חשובים לסאונד של הלהקה.

בשלב מסוים השניים תקפו את החיה, מתקן של תופים מסיביים תלויים מחלקה האחורי של הבמה, וסיפקו גלי קול שדפקו לתוך החזה של המעריצים. והארט גם יצר צלילים של עולם אחר על ידי שימוש בקשת כינור בס גדול כדי לנגן את ה-Beam, מכשיר מהדהד שנעשה עם מיתרי פסנתר.

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2015/06/MickeyGratefulDead-640x360.jpg" caption="מיקי הארט במהלך הקסם ההקשה שלו במופע "Fare Thee Well" של Grateful Dead בסנטה קלרה." קרדיט="" ]

לאורך ההופעה, ערכות התופים הכפולות העניקו ללהקה את התחושה המשוחררת ששמענו בסיורים בשנות ה-70 וה-80. The Good Ol Grateful Dead לא היה רק ​​ג'אמים פסיכדליים; זו הייתה השתוללות נוחה ומרגיעה בין חלקי ליבה של מוזיקה אמריקאית, פולק, בלוז, בלוגראס, רוק, קאנטרי וג'אז.

ה-Grateful Dead אף פעם לא יכלו לבצע את השילוב הזה בלי קרויצמן והארט יושבים מאחורי ערכות הענק שלהם. היה טוב לקבל אותם בחזרה.

דגשים נוספים

אצטדיון ליווי'ס יכול להכיל למעלה מ-70,000 איש, והאוהדים שרועים על פני דונמים של מגרשי חניה, כולל מגרשי חניה מאולתרים על פני מגרש גולף סמוך. מזג האוויר היה מדהים והסצנה הייתה נינוחה. למרות הטירוף מחיר כרטיסשהקיף את ההופעות הקרובות בשיקגו, נרשמו הרבה כרטיסים במחירים מוזלים במגרשי החניה, ואף אחד שרצה להיכנס לא נאלץ לחכות בחוץ.

השמיים מעל סנטה קלרה.#מת50 pic.twitter.com/QyUnQx4z8y- ג'ים רוברטס (@nycjim)28 ביוני 2015

ג'רי גרסיה יחסר בכל כך הרבה מובנים, אבל ברמה המעשית, הלהקה תמיד מתקשה לפצות על הקול החסר שלו. כך היה בשבת. בחלק מהשירים החליפו וייר, לש ואנסטסיו מילים, כמו ב"כוכב אפל".

באחרים, קולות מרובים יצרו הרמוניות מתוקות וקירות עוצמתיים של שירה שהסתירו את היעדרו, כפי שעשו עם "סטפן הקדוש". אנסטסיו לקח על עצמו את המשימה עבור "Cream Puff War", בעוד ברוס הורנסבי מילא את מקומו של השירה של גרסיה בהדרן, "קייסי ג'ונס".

(כמובן, זו לא תהיה תוכנית Dead בלי בוב ויר שיפשף את המילים, כפי שעשה במהלך הגשר של "William Tell" לפני "The Eleven").

הערות מקושקשות למאמר שלי בנושא#מת50קונצרט בסנטה קלרה אמש. לִבדוֹק@Mashableבְּקָרוּב.pic.twitter.com/0GSepmcPbk- ג'ים רוברטס (@nycjim)28 ביוני 2015

נראה שהמוזיקאים הבינו את הרגע, מה מייצגים 50 שנה ומה זה אומר לפרוש את השם, ה-Grateful Dead. מיקי הארט הרים את זרועותיו בצהלה כשעלה לבמה. במהלך "Truckin'", ההבעה הצוהלת של פיל תוך כדי שירת המילים "איזה טיול מוזר ארוך זה היה" הבהירה שזו תקופה מיוחדת.

ויר היה שותק, כמו תמיד, דיבר רק את המילים "עוד מעט נחזור" בסוף סט 1. אבל קרויצמן נראה כמעט מסוחרר כשהגיח מאחורי התופים כדי לזרום למיקרופון על הקשת בענן. על סוף שבוע הגאווה.

כשההצגה הסתיימה, פיל אמר: "תודה שהיית כאן. זה כבוד גדול, לכולנו".

זה היה כבוד להקשיב ולראות את זה קורה.