איך אריק גרינברג הפך למיליארדר אינטרנט של פעם (ועתיד?).

אריק גרינברג, מיליארדר לשעבר, הוא הבחור העשיר הכי קולני בכל חדר. בטפטוף דוחף של איש מכירות, הוא מדבר ומדבר ומדבר, מרים את הדגש שלו, עד שקולו פוגע בקרשנדו - ואז, נסוג מהכוח שלו, הוא שותק מעט לפני שהוא מתחיל שוב. אתה לא יכול להכניס מילה לקצה, ורוב הזמן הטפטוף שלו כל כך חזק וכל כך משכנע שאתה לא רוצה.

גרינברג, מעל הכל, מוכר את עצמו. היזם יושב ב-Core Club, מועדון לעשירים בולט בניו יורק שיש לו שש קומות ודמי פתיחה של 50,000$ הדורשים עוד 15,000$ בשנה. התפאורה מאופקת, שגם בחליפת קז'ואל הוא לא. האינטנסיביות שלו סוחפת.

הוא מספר לי איך הוא היה מיליארדר אינטרנט, ואז הוא לא היה. הוא רוצה להיות אחד שוב, והעולם השתנה וזה הרבה יותר קשה בפעם השנייה.

גרינברג, 50, אולי לא שם מוכר בכל בית, אבל בתקופה מסוימת הוא היה בין יזמי האינטרנט המצליחים ביותר בתנופת הדוט-קום. הוא הקים שתי חברות ייעוץ שיצאו להנפקה, ודחפו את הונו האישי הרבה מעל מיליארד דולר. ההתלהבות של עידן האינטרנט הגיעה לשווקים הציבוריים, וגרמה להמריא את הערך של חברות טכנולוגיה מסוכנות ואת המדד המשולב של נאסד"ק של מניות הטכנולוגיה. ואז הוא נכשל, הוא עלה ל-280 פאונד, והוא נתבע על ידי אחד האנשים המשפיעים ביותר בתחום הפיננסים, וויליאם קוך, על עסקת יין שהתקלקלה.

כעת, שנים אחרי שאיבד כמעט הכל ונסוג מסצנת הסטארט-אפים, גרינברג חוזר, ואף לא רגע מוקדם מדי.

אבל הוא עדיין מנסה. וגרינברג, בן 50, נמצא באותה סירה כמו אנשים מבריקים בחצי גילו - מנסים להזדרז לפסגה של עולם טכנולוגי שבו הכסף זורם כמו מים, שבו הזדמנויות נראות בכל מקום, אבל עדיין חמקמקה באופן מוזר.

אבל יש לו יתרון אחד: הוא ראה את זה בעבר. הוא ניצח והוא הפסיד את זה. ולילדים האחרים האלה אין מושג מה מגיע.

"אף אחד לא יצא מהשכונה שלי"

מבחינת בעלי הון, גרינברג הוא מעידן אחר - כזה שבו לא היו לך הורים מקצועיים חכמים ששילמו על שיעורים ודחפו אותך ללכת להרווארד או ל-MIT. הוא לא מהדור שבו הרשמת אנשים בלבישת קפוצ'ון לעבודה. הוא מהדור שבו היית צריך ללבוש חליפה כדי שיתייחסו אליו ברצינות, כדי למשוך אליך כסף, כדי לגרום לאנשים לבטוח בך.

גרינברג נולד בברוקלין וגדל בלאס וגאס. זו לא הייתה שכונה נהדרת ומשפחתו לא הייתה עשירה. אביו היה איש מכירות של קליירול, אמו עבדה כקופאית בקזינו. האדם היהודי היחיד בבית הספר התיכון שלו, בסופו של דבר הוא חבר עם מנודים אחרים, בעיקר מיעוטים כמוהו.

"זה נס ברוך השם בשבילי, וזה פשוט... אף אחד לא יצא מהשכונה שלי", אמר.

וגאס החל לצמוח במהירות במהלך ילדותו, אבל הכסף והאנשים הביאו איתם זריעה עזה.

"ראית פעם את הסרט 'קזינו?'", הוא שואל. "אתה נחשף להרבה בגיל צעיר."

גרינברג הוא ניצול. הוא מכר נעלי נשים כשהיה בן 14. הוא שמר על העבודה הזו במשך שנים, בתיכון ובקולג'. להוריו לא היו הרבה הכנסה לחלוק.

"רוצה לראות איפה גדלתי?" אומר גרינברג ושולף את האייפון שלו. הוא לא הולך לארנק שלו או אפילו לכמה תמונות בפייסבוק; אין לו מזכרות מהמקום והוא לא רוצה. במקום זאת, הוא הולך לגוגל מפות, מעלה תמונה של בית חווה תפל במפלס אחד. "החדר האמצעי היה חדר השינה שלי."

הוא מקבל את המייל שלי ושולח לי תמונה של הבית, שלדבריו שווה אולי 70,000 דולר עכשיו.

איש מכירות במקצועו

גרינברג עזב את הבית רק לאחר שמלאו לו 17, לכיוון אוניברסיטת מישיגן. הוא יצליח רק שנתיים במישיגן לפני שהמיתון של תחילת שנות ה-80 גרם לאוניברסיטה להעלות את שכר הלימוד על סטודנטים מחוץ למדינה. עם מעט אפשרויות, הוא נחת באוניברסיטת טקסס, שהייתה אז עדיין זולה. הוא חזר למכור נעליים, ההופעה שעזרה לו לצאת מלאס וגאס.

השאיפות הראשוניות שלו להיות עורך דין נפגעו בגלל המציאות שהנסיבות הפיננסיות שלו - חי על הלוואות סטודנטים ועדיין בעבודה קמעונאית ללא מוצא כדי להרשות לעצמה מזון - הפכו את לימודי התואר הראשון לבלתי אפשריים.

גרינברג סיים את לימודיו ב-UT ב-1985 עם תואר כספים וחלום להיות בנקאי. זו הייתה השקעה גרועה בזמנו. משבר החיסכון וההלוואות הלאומי פגע בטקסס בהילוך איטי לאורך שנות ה-80,גורם לכמעט 1,600 בנקים להיכשל.

עם הוצאת הבנקאות, גרינברג לקח את הדרך האחרת המהירה לכסף: ייעוץ מידע בארתור אנדרסן. הוא לא ידע כלום על מחשבים. "לא למדתי קורס מחשבים בקולג'. לא אחד." אבל הוא ידע ללמוד, וידע למכור.

"זה מה שהכניס אותי לטכנולוגיה", אמר.

יזם לפי נסיבות

בתחילת שנות ה-90 הוא היה איש מכירות בגרטנר, התקשר לחברות והציע להן טכנולוגיה שהבטיחה לשנות את התעשייה שלהן. אפילו שיחות קרות התקבלו בחום. גרינברג, שיכול היה להתלבט בכל דבר. הרוויח כסף ברמת וול סטריט.

"הרווחתי חצי מיליון דולר בשנות ה-20 לחיי", אמר. "היה לי טוב."

אבל הוא עדיין היה בפיגור בטכנולוגיה. "לא הייתה לי אפילו כתובת אימייל," הוא אמר. למנכ"ל גרטנר לא היה אכפת. הוא ביקש מגרינברג לחפור יותר עסקים בין חברות האינטרנט, ולייעץ להן כיצד לצמוח בתחום חדש תחרותי. הוא נפגש עם אנשים בעמק הסיליקון ועבד עם חברות כמו AOL.

"הבנתי, פרה קדושה, יש זהב בשדות," אמר. כשגרטנר ניסה להקצות אותו מחדש לעסק אחר, הוא סירב. "התפטרתי ואמרתי להם שאני עובר מערבה, אני הולך למצוא עבודה באינטרנט".

הוא זכה להרבה ראיונות - ראש מחלקת מכירות ביאהו, ראש מכירות ב-Infoseek - אבל שום דבר לא הסתדר. חוסר היכולת של גרינברג להשיג עבודה - תחילה מהקולג' כבנקאי, אחר כך כאיש מכירות בחברת אינטרנט - יהיה סוג של הפסקה גרועה שבסופו של דבר תהיה מזל טוב.

בסתיו 1995, גרינברג הסתובב בכנס עם מייסד שותף של יאהו ג'רי יאנג, אותו הוא מכנה "בן אדם נפלא". הוא ראה הרבה מנהלים שהיו סקרנים לגבי דיגיטציה של העסקים שלהם, אבל לא ידעו לדבר טכנולוגיה שוטפת אף אחד לא עזר לגשר על הפער בינם לבין עולם הטכנולוגיה המתפתח. "לא היו שם אנשי IT."

גרינברג, הטכנופלב לשעבר, חזר הביתה וכתב את התוכנית העסקית למה שיהפוך ל-Viant, אחת מחברות ייעוץ האינטרנט הגדולות והמצליחות ביותר של עידן הדוט-קום. בתוך כמה שנים, רשימת הלקוחות שלה כללה חברות כמו אמריקן אקספרס, ג'יי.פי מורגן, Kinko's ו-Radio Shack. לאחר מכן הוא עזב כדי להקים את Scient, בעצם אותה חברה - עם הצלחה לא פחות אם לא יותר. החברה הזו תצא להנפקה במאי 1999. אריק גרינברג הפך למיליארדר.

"זו הייתה סערה מושלמת", אמר. "לא היה מחסור בביקוש".

אריק גרינברג היה באמצע הפריחה הטכנולוגית, והוא אהב את זה.

סיפור גאולה מטבעו

כמו הרבה מהערכות השווי הנוכחיות של חברות גדולות, רוב השווי של גרינברג היה על הנייר. הוא היה הבעלים של נתח גדול של סיינט כשהיא הונפקה, והמניות טיפסו ליותר מ-120 דולר בשלב מסוים.

לדבריו, השווי האישי שלו היה בזמנו בסביבות 1.4 מיליארד דולר. הוא איבד 95% מזה במהלך ההתרסקות הטכנולוגית של שנת 2000.

"להפסיד את כל הכסף הזה היה סוריאליסטי. זה היה כמו מציאות חלופית. זה גרם לי למכה פסיכולוגית גדולה... זה עלה ויורד כל כך מהר. בלתי אפשרי להתכונן אליו", כתב.

הוא לא ויתר מיד, כמו שרבים עשו בפזורה שלאחר ההתרסקות. גרינברג המשיך להסתגר.

גרינברג לא סיים לגמרי עם סצנת הטכנולוגיה והסטארט-אפים. הוא עזר לייסד חברת הון סיכון בשם 12 Entrepreneurship (עבור מספר הספרות ב-100 מיליארד דולר), שדישדשה כמעט מיד. הוא עדיין לא סיים, והקים את Acumen Science, שפרסם כתב עת על "ההתכנסות של ביולוגיה וטכנולוגיה". הוא תיאר את זה כ"נהדר...אבל לא כדאי כלכלית".

הגוף שלו מסר בטלגרף את הלחץ שלו ואת הכישלונות והדאגה. הוא העלה במשקל, בכדור פורח עד 280 ק"ג. בריאותו החלה להידרדר. אנשים תהו אם הוא ישרוד מספיק זמן כדי להיות יזם יותר.

"אחד המשקיעים שלי ראה אותי ואמר לי שאוכל למות תוך 6 חודשים, והפציר בי לסגור את העסק", אמר.

אז הוא עשה זאת.

שחרור מקבצים מצורפים

גרינברג הפסיק לעבוד והתנתק מהעולם שהכיר. הוא נסע ולמד רוחניות, יצר קשר עם אמונתו היהודית אך גם לבודהיזם ופילוסופיה מזרחית. הוא גם התעמת עם כמה מהבעיות האישיות שלו, כולל חלקים מילדותו. זה לקח בערך 7 שנים.

"פשוט הייתי צריך באמת להגיע לשלום עם עצמי", אמר.

זה עבד. הוא ירד בסביבות 70 ק"ג ובריאותו השתפרה. הוא התחיל לאכול בריא אבל התקשה לעשות את זה, אז הוא הקים חברת מזון בריאות בשם ביוטל, שעדיין פועלת. בשנת 2008, הוא היה שותף בכתיבת ספר, שיחת תנופה מורחבת לצעירים. "דור אנחנו: איך בני דור המילניום משתלטים ומשנים את העולם."

הוא התעסק ביין, ונתבע על כך. הוא נקלע לתגרה משפטית עם וויליאם קוך (אחד מהאחים קוך הידועים לשמצה) על בקבוקי יין שמכר גרינברג במכירה פומבית. קוך אמר שהיין לא איכותי ושהוא הונאה. על התיק עדיין ניתן לערער, ​​וגרינברג סירב להגיב.

גרינברג היה במקום טוב יותר, אבל הוא עדיין הרגיש צורך לדחוף קדימה. הוא היה מודאג לגבי בניו, בני 14 ו-10. הוא מרגיש אחראי לשמש דוגמה, כזו שהוא לא גדל.

"פשוט לשבת ולא לעבוד, אני חושב שלא הייתה הדוגמה הטובה ביותר שיכולתי לספק", אמר.

עד 2013, גרינברג היה מוכן לחזור שוב לטכנולוגיה.

בועות שלא נפרצו

המיזם החדש של גרינברג נקרא Wrap. מדובר במעין תשתית אינטרנט שנראית כמו שילוב של Tumblr ו-Flipboard, ומאפשרת לחברות לבנות בעצמן דפי אינטרנט ניידים שיכולים לחיות בכל מקום, כולל ברשתות חברתיות או באפליקציות הודעות. ל-Wraps יכולים להיות מגוון תכונות כולל מסחר אלקטרוני.

מוקדם יותר ב-2015 גייסה החברה 3.5 מיליון דולר בסבב גיוס מסדרה A, מתוכם הכניס גרינברג 500 אלף דולר בעצמו. לפני כן, הוא התחייב בסביבות 3 מיליון דולר כדי להתחיל את הפרויקט.

גרינברג חושב ש-Wrap הוא הדבר הגדול הבא, אבל למה להסתכן בזה? אם הוא שמח ובריא יותר, למה לחזור עכשיו?

התשובה הפשוטה היא שיש הזדמנות, מהסוג שהוא ראה בבום הראשון אבל הגיע קצת מוקדם מדי.

"כשההתרסקות אירעה בשנת 2000, זה לא היה מובן מאליו שהעולם כולו הפך לדיגיטלי עם האינטרנט".

"השוק לא יכול לרדת לאפס", הוא אומר. "זה לא, כי זו הכלכלה עכשיו."

תוך 30 שניות מהישיבה העליתי את הרעיון שאנחנו נמצאים בבועה טכנולוגית חדשה. נראה שנכנסתי למשהו בטעות. הוא מתחיל למכור שוב, קשה.

יש הבדל מרכזי אחד בשוק הזה, אמר גרינברג, והוא כמות הכסף שחברות עדיין יכולות לגייס בעודן פרטיות. הוא מדבר על חברות כמו Slack (340 מיליון דולר גיוס), Airbnb (795 מיליון דולר), Snapchat (848 מיליון דולר) ואובר (5.9 מיליארד דולר).

"שם הערכות השווי קיצוניות, זה במובילי קטגוריות ומובילי פלטפורמות", אמר. "שווי שוק לא אומר כלום. זה עניין של כמה מזומנים יש לך בבנק. זו הסיבה שהם מגייסים כמויות עצומות של מזומן עם הערכות השווי האלה".

בפעם הראשונה, חברות לא גייסו מזומנים מסוג זה באופן פרטי. במקום זאת, הם יצאו לציבור. זה פתח את החברות לשוק הרחב ולסיכונים כמו השקעות ציבוריות לא רציונליות ומוכרי שורט של קרנות גידור.

וכשזה צץ, זה עשה זאת בצורה מרהיבה. בטווח של כמה שנים, ערך הנאסד"ק ירד ביותר מ-5 טריליון דולר. סטארט-אפים שהפכו לציבור מבלי להרוויח או להוכיח מודל עסקי לא יכלו להתמודד עם תנאי השוק ולסתום את הפה. אפילו ענקיות כמו אמזון ו-eBay סבלו מירידות של 90% או יותר במחירי המניות שלהן, מה שמציב שאלה רצינית אם הן יצליחו לשרוד.

יש גם את העובדה שלאינטרנט יש עוד 15 שנה להתבגר. זה סוג החשיבה שמשקפת חברת ההון סיכון המהוללת אנדריסן הורוביץ, שהוציאה לאחרונה מצגת על דיון הבועה. גרינברג מעלה נקודה דומה: בפעם הראשונה לא כולם והכל היו מקוונים, אבל הפעם הם כן.

זה לא אומר שלא צפויה לנו קצת סערה. הסיכון האמיתי, הוא מציין, הוא לחברות שלא עושות שום דבר טוב במיוחד, שאין להן עתודת מזומנים ומובלות על ידי מייסד שיש לו שליטה מועטה בחברה. הוא מביא את חברת האחסון בענן Box כדוגמה, אבל מזהיר שזה עדיין בתחילת הדרך.

"האנשים שייפגעו מזה הם חברות ברמת B שאין להם שום דבר שהם עושים שהוא באמת ייחודי, ושאין להם בידול שהם יכולים לבטא כמו שצריך לשווקים וללקוחות לרחבה- אימוץ בקנה מידה.

"אני חושב שאנחנו שני סיבובים לתוך משחק בייסבול של תשע סיבובים."

שבע השנים האחרונות היו טובות, הוא אומר, אבל הלב שלו עדיין בעסק.

"אני מרגיש צעיר בעשר שנים מאז שהתחלתי לעשות את זה כי אני מאורס", ​​אמר. "יש לי את המניע הזה לעשות את זה שהוא גדול יותר מכל מה שיכולתי לתאר במילים."