אַשׁרַאי:
אתה יודע מה?
לא פיספסתי שלא ראיתי את כל הציוצים האלה חולפים קצת, מה שגרם לי לתהות אם כל העניין הזה של להיות זמין כל הזמן לא היה חשוב כמו שהוא מתכוון להיות. אחרי הכל, אני מצליח לטפל בכל הדברים החשובים שלי באמצעות דואר אלקטרוני או IM. למען האמת מישהו שרצה לדבר איתי על משהו ספציפי תפס אותי בלי שום בעיה גם דרך סקייפ וגם מסנג'ר MSN כי המידע הזה נמצא ממש בדף אודות הבלוג של WinExtra שלי. רק הבוקר כשבדקתי את המייל שלי אפילו ידעתי שהוא עקב אחרי בטוויטר.
בטח שאני משתמש ב-FriendFeed ויש שיגידו שזה אותו דבר, רק קצת שונה. ובכן, אם זה זהה או אפילו זהה אבל קצת שונה, למה אני צריך לדאוג יותר לגבי טוויטר? המצחיק הוא שכנראה לא הייתי מתעניין בטוויטר כמו שהייתי מתעניין אלמלא העובדה שכתבתי עבורו לקוח שולחני בבת אחת. יכול להיות שנתפסתי לזה באותו אופן שבו נקלעתי ל-FriendFeed, אבל יש את העניין - למה אני צריך את שניהם יותר?
כפי שהוא, יש לי מספיק כלי תקשורת פועלים בכל עת במערכת שלי שאם מישהובֶּאֱמֶתצריכים לתפוס אותי הם יכולים. בין אם זה באימייל, IRC, IM או אפילו FriendFeed, ניתן להשיג אותי. האם אנחנו באמת צריכים לקבל את ההרגשה הזו שאנחנו חייבים להיות בקשר מתמיד עם אנשים? מה באמת מביא לנו לשולחן הלחץ הזה למגע מתמיד? אני תמיד מתבדח בחדר הצ'אט של WinExtra IRC ש"רק בגלל שזה נקרא חדר צ'אט לא [img src="https://veit.uno/tech/amandine/wp-content/uploads/2008/07/cat.bmp" caption= "" קרדיט="" ] מתכוון אליךישלשוחח" וראיתי את החלק הטוב יותר של היום עובר לפני שמישהו אומר משהו מלבד "תעביר את הקפה".
תקשורת זה דבר נהדר אבל תקשורת יתר לדעתי יכולה גם להזיק. נראה שאנחנו רוצים להשקיע כל כך הרבה זמן בדיבור על כלום, פשוטו כמשמעו, כדי שנראה שזה מצדיק את השימוש שלנו בכלים האלה. כלי תקשורת נועדו לשפר את חיינו ואת עבודתנו, אך נראה שהם הפכו יותר לאמצעי לאבד את עצמנו בחול המועד במקום.
