'אנחנו קוראים לו פוטלר': עבור האוקראינים, האויב ברור

קייב, אוקראינה - כיכר מיידאן במרכז קייב, זירת המהפך שהפיל את ויקטור ינוקוביץ' בפברואר, היא בית הדמיון המהפכני של אוקראינה.

עשרות דגלי אוקראינה מתנוססים מהאוהלים הפזורים בכיכר וברחובותיה הסובבים אותה. גברים מוסווים מסתובבים בין ערימות הצמיגים שעדיין משמשות כבריקדות, להוטים למשוך את תשומת לבם של המקדשים הרבים המציגים תמונות של "המאה השמימית" - 100 המפגינים שמתו בלחימה בכוחות הממשלה במהלך המהפכה. ודוכנים מאולתרים הפכו למוזיאונים קטנים, המציגים את הכדורים והרסיסים שנאספו מהמאבק נגד ינוקוביץ'.

ראה גם:

סמוך לאמצע הכיכר ניצב מגדל בגובה של כ-40 מטר, הבנוי מפיגומים ומכוסה בפוסטרים וכרזות. זה ידוע בשם היולקה של מיידן, או "עץ חג המולד". שלושת רבעי הדרך למעלה, כמעט בדיוק במקום שבו העין נמשכת באופן טבעי, ומתפוצצת עד לגובה של כמה מטרים, היא שער מדמה של מגזין TIME המתאר את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כהיטלר, עם קו שיער בפוטושופ והשפם הקטן המחייב. התמונה מתנשאת מעל מידן. אין כאן ספק מי האויב.

פוטין הוא היטלר על המגדל שמביט מעליו#מיידן.#אוקראינה pic.twitter.com/JuUHSGMVxR— דיוויד פטריקארקוס (@dpatrikarakos)19 באפריל, 2014

השוואת מנהיגים להיטלר אינה דבר חדש. בשנים האחרונות ג'ורג' בוש, ברק אובמה ונשיא סוריה בשאר אל-אסד סבלו כולם מההשוואה. אבל האנלוגיה כאן היא אולי ישימה יותר באופן מיידי, ובאופן ישיר אישי. על ידי שליחת חיילים לחצי האי קרים ביומרה של דאגה לדוברי הרוסית ולרוסים האתניים שם, אימץ פוטין - כמעט בדיוק - את ההצדקה של היטלר לכיבוש וסיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938.

"אנחנו קוראים לו 'פוטלר'", אומר מקס, מקומי בקייב עם חיבה לקוניאק ולמעילי עור עם ציציות. "הוא ממזר מוחלט!" מקס מסכם את השנאה הלא מסובכת, כמעט סתמית, לפוטין שקיימת ברחובות קייב.

חלק גדול מהזהות המערבית שלאחר המלחמה בנוי על דימוי עצמי של אומות מנצחות שהביסו את הפשיזם. "שתי מלחמות עולם ומונדיאל אחד", מזמרים אוהדי אנגליה לגרמנים היריבים בכל משחק כדורגל שבו שני הצדדים נפגשים - לפני שאנגליה מפסידה כמעט תמיד.

אבל המלחמה הפטריוטית הגדולה, כפי שנודע המאבק הסובייטי בגרמניה הנאצית, עיצבה את אוקראינה במידה שלא חוו הבריטים והאמריקאים. אוקראינה לא הייתה אז אומה עצמאית, אלא "מדינה ריבונית" בגבולות מוגדרים בתוך ברית המועצות. עם סיום המלחמה, אוקראינה הרחיבה במידה ניכרת את שטחה והפכה לחברה מייסדת של האומות המאוחדות. אבל זה גם היה הרוס.עוד אוקראינים נהרגונלחמים בנאצים - ברובם המכריע למען הצבא האדום - מאשר חיילים אמריקאים ובריטים ביחד. ואלה היו רק אלו שנמנעו מגירוש ומחנות הריכוז הסובייטיים והגרמנים.

בסך הכל, אוקראינה איבדה שישית מאוכלוסייתה במהלך המלחמה. אף משפחה אוקראינית לא נפגעת מהשפעותיה, ורוח הרפאים של היטלר נמצאת בכל מקום – מתמונות הספיה של מתי המלחמה היושבים על כיסוי המעטפת של דירה קטנה שבה ביקרתי באודסה, ועד לוח הנצחה סובייטי לנופלי הצבא האדום שמקצוען. -מפגין רוסיה נופף בתוך תחנת המשטרה הכבושה בסלובאנסק.

הלאומיות בנויה על הפטישיזציה של ההיסטוריה. ברוסיה, קיים דחף מודע לעצמו, בחסות המדינה, להגיע בחזרה אל עברה הסובייטי ה"מפואר" כדי להצית מחדש את הרגשות הג'ינגואיסטים מול מדינה לא מתפקדת, שלא מצליחה יותר ויותר לספק את הצרכים של אנשיה.

ראה גם:

אבל באוקראינה, זיכרון המלחמה הוא עניין אישי ומרגש יותר, כפי שמסביר לי בקייב אוסטאפ, מנתח פוליטי מהורהר.

"המיתוס של המלחמה הפטריוטית הגדולה היה אבן יסוד בזהות הסובייטית", הוא אומר. "הזהות הזו - והמיתוס הזה - קיבלו חיזוק מחודש ברוסיה של פוטין. אבל עבור אוקראינים נפוצים זה יותר שאלה של זיכרון משפחתי אינדיבידואלי. זה עניין אישי כאן, מורחקת מהמדינה ומהתעמולה שלה".

בבית קפה ממש ליד מידן, אני פוגש את אולגה, סטודנטית בת 20 שהיא מלצרית אבל מקווה לעבוד מתישהו כמתרגמת לאנגלית וספרדית.

פניה מתמלאות גאווה כשהיא מספרת לי על סבה שנלחם, ומת, בסטלינגרד - ללא ספק הקרב החשוב ביותר במלחמה. "הוא היה גיבור", לוחשת אולגה על האיש שמעולם לא הכירה. "עכשיו הגיבורים שלנו שוב נלחמים בהיטלר."

שני הצדדים מאשימים אחרים בכך שהם פשיסטים. במיידאן פוטין הוא היטלר. בלוהנסק, ממשלת קייב הנאצים#אוקראינה pic.twitter.com/IUTxCHpulG— דיוויד פטריקארקוס (@dpatrikarakos)19 באפריל, 2014

במזרח אוקראינה, בדלנים חמושים כובשים כמה ערים ועיירות, בדרישה להיפרד מהמדינה, ובמקומות מסוימים אף להקים "רפובליקות עממיות" עצמאיות משלהם. רבים במיליציה של אוקראינה אומרים לי שהם ילכו מזרחה כדי להילחם עבורם, הידיעה שכוחות הקרמלין נמצאים שם, ועוזרים בארגון אירועים, עוררה חשש לחזור על סיפוח קרים של פוטין במרץ אי פעם הרפה?" שואל סרגיי, חבר ביחידת הגנה עצמית של מידאן, מחווה בזעם כשהוא נאבק להדליק סיגריה בגשם הכבד.

ראה גם:

אולם הכעס מכוון בבירור. "העם הרוסי הם האחים שלנו" היא כמעט מנטרה בקרב אוקראינים שאיתם שוחחתי ברחבי המדינה.

"אנחנו אותו הדבר," אומר מקסים, בעל הבית שלי כאן, הכואב כל הזמן. "שנינו באים מקייב רוס", הפדרציה הרופפת של שבטים מזרח סלאבים מסוף המאה ה-9 שהעם המודרני של בלארוס, אוקראינה ורוסיה טוענים כירושתם התרבותית.

"אני אפילו לא אגיד שרוסיה עושה את זה; זו מוסקבה", ממשיך מקסים. "זו האימפריה של מוסקבה."

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2014/04/Kiev-Putin-Hitler.jpg" caption="בפוסטר בקייב בחודש שעבר נכתב, "הידים מחוץ לאוקראינה." " credit="YURY KIRNICHNY/AFP/Getty Images" ]

העם הרוסי נתפס במידה רבה כקורבנות עמיתים של פוטין, לכודים בקלפטוקרטיה אוטוקרטית, החיים על דיאטה של ​​וודקה זולה וטלוויזיה ממלכתית. התחושות הללו ניכרות כשאתה עובר במיידאן: "אוהב רוסים: שונא את פוטין", נכתב על כרזה נוספת שתלויה מהבריקדות.

כי באוקראינה, פוטין הוא כבר לא רק פוטין: כמו במגדל מידאן, הוא היטלר בהתגלמותו, וכל מה שזה מביא איתו. מעשיו לא ירדו לזוועות רצח העם של המשטר הנאצי, אבל המפגינים כאן כבר ראו מספיק: מבחינתם ההקבלות ברורות. ובקרבות התעמולה שנלחמו כאן בעוצמה העולה בהרבה על הלחימה בפועל, ה"פשיסט" הופך יותר ויותר לעלבון הבחירה של שני הצדדים.

מלחמת המידע בין רוסיה לאוקראינה התגברה באופן דרמטי מאז פרוץ מזרח אוקראינה. בכירים במוסקבה ועיתונאים פרו-רוסים עושים שימוש מחושב בכל צורות התקשורת כדי להוקיע את קייב, בעוד שהאשמות האוקראיניות על התערבות רוסית שולטות בשיחה הלאומית כאן.

בדלנים פרו-רוסים ברחבי המזרח אמרו לי שוב ושוב שהם נלחמים נגד "החונטה הפשיסטית בקייב". בעיניהם, פקידי קייב הם בנדרים - חסידיו של הלאומן האוקראיני סטפן בנדרה, שהכריז על אוקראינה עצמאית במשך שמונה ימים במהלך מלחמת העולם השנייה, אך אותם הם מאשימים שהוא משתף פעולה נאצי שהרג יהודים ומיעוטים אחרים.

הוזהרתי שוב ושוב מפני הסכנות של המיליציה ה"נאצית" החמושה, המגזר הימני, שנלחמה בכוחות ינוקוביץ' במהלך מידאן. "לא לפשיזם!" קרא את הכרזות התלויות מחוץ לבניינים הכבושים, בעוד שצילומים בהפקה המוני המתארים את הנשיא בפועל של אוקראינה אולכסנדר טורצ'ינוב עם צלב קרס מצויר על מצחו זרקו ברחוב למטה.

לאחר שהדגיש את פוטין כדמות היטלר במיידאן. אני מפרסם#דונייצקעלון של אולכסנדר טורצ'ינוב עם צלב קרס עליוpic.twitter.com/oVSZzAUHIY— דיוויד פטריקארקוס (@dpatrikarakos)19 באפריל, 2014

בדונייצק בשבוע שעבר, כמה רעולי פנים המחזיקים בדגלי רוסיה העבירו חוברת ליהודים שעזבו את שטח בית הכנסת. על פי הדיווחים, עלוני החוברות פנו ל"אזרחי אוקראינה בעלי לאום יהודי", ביקשו מכל האנשים ממוצא יהודי להתייצב בבניין מינהלי מקומי ולהירשם שם.

הקהילה היהודית של דונייצק המונה 15,000 אישמבועת באופן מובן, והחוברת יצרה סערה בינלאומית. שר החוץ האמריקני ג'ון קרי תיאר את התקרית כ"גרוטסקית". כעת נראה סביר שההחוברת הייתה מזויפת- האיש שעל פי הדיווחים חתימתו טען כי מדובר ביצירה של "אידיוטים" בתקווה ליצור סכסוך ואז "להאשים את המתקפה על הבדלנים".

אבל האירוע נותר מלמד בכל זאת.

אחיזת הפאשיזם והדימויים של "הנאצי" והיטלר נותרו משובצים בזיכרון הקולקטיבי, ואין מעט הבנה של מי או מהו "פשיסט" - ובוודאי מעט מושג לגבי האידיאולוגיה הפוליטית של פאשיסט.

מאז תחילת המהפכה של אוקראינה, המונח התנוון - פעמיים. ראשית, זו הייתה מילה מושכת שמשמעותה מעט יותר מ"אויב העם", כפי שהיה בימי ברית המועצות.