אַשׁרַאי:
אתרי אירוח קבצים מגיעים בכמה טעמים שונים. ישנם סייברלוקרים, המספקים אחסון מבוסס ענן לצרכנים שמשלמים עמלות חודשיות כדי לאחסן את מה שלטענת האולפנים הוא אוסף לא אלוהים של תוכן המוגן בזכויות יוצרים. חברות כמו Rapidshare היו מתחננות להבדיל, ומציגות את עצמן כחברות לגיטימיות שעובדות על הוצאת האתרים שלהן ממעט התוכן הפיראטי שהן מארחות.
ישנם גם אתרי קישור, המספקים למשתמשים קישורים להזרמה או הורדה של תוכן, אך אינם מארחים את התוכן הזה בפועל. ואז יש חלונות ראווה, שבעצם מספקים גם אירוח וגם קישור, לפעמים עם ממשקים כל כך חלקים שהם יכולים להטעות לקוחות תמימים לחשוב שהם לגיטימיים.
פָּגָז
האולפנים וחברות התקליטים שספג זמן רב ביקורת על כך שהם מכוונים למשתמשים במקום לאנשים שמפיצים תוכן, רוצים כעת לרדוף אחרי הבעלים של אתרים פוגעים. בנובמבר האחרון, ועדת המשפט של הסנאט העבירה פה אחד את חוק המאבק בהפרות מקוונות וזיופים (COICA), המעניק למשרד המשפטים את היכולת לתפוס את הדומיינים של כל אתר אינטרנט שסחר בתוכן פיראטי.
נותר לראות אם בית הנבחרים או הסנאט של הקונגרס החדש ימנעו את מעבר COICA, אבל אם לא, הוא יעניק סמכויות רחבות לחסום אתרים פוגעניים. יש כמה משקיפים בתעשייההשערההאם זה בכלל יכול להוביל להסרה שליוטיוב.
חוקרי משפט רבים ציינו ש-COICA נשען על קרקע די רעועה מכיוון שהיא מטילה איפוק מראש על חופש הביטוי - זו הפרה חוקתית די משמעותית. אבל גם אם COICA תתפורר על גבעת הקפיטול, כבר היה מספיק חוק על הספריםלהצדיק שני התקפיםבשנה שעברה של כמעט 100 דומיינים על ידי מחלקת ההגירה והמכס של המחלקה לביטחון פנים.
אתרי פיראטים כבר הוכיחו יכולת לפתוח חנויות מעבר לים מחוץ לתחום השיפוט של COICA. זה עשוי להיות מפנה קצר מועד אם COICA ייחתם לתוקף מכיוון שבעלי זכויות יוצרים יעשו לובי במדינות אחרות כדי לעצב את החוקים שלהן לגביו בוועידת ארגון הסחר העולמי הבא בז'נבה.
Google Aid
אַשׁרַאי:
חוויית הפיראטיות של משתמשים רבים מתחילה בגוגל, שבו חיפוש אחר סרט או תוכנית טלוויזיה מסוימת יכול להוביל לאתר פיראטי בכמה קליקים בלבד. זו הסיבה שתעשיית הבידור התלהבה מהכרזה שגוגל פרסמה בדצמבר להגביר את מאמציה לבלום את הגישה לתוכן לא חוקי במספר דרכים.
בפוסט עלבלוג המדיניות הציבורית של גוגל, היועץ המשפטי קנט ווקר התחייב לשפר את תגובתו להודעות הסרה בנוגע לתוכן חשוד בנכסים בבעלות Google או באתרים המשתמשים בתוכנת AdSense שלה. ווקר גם דן בניקוי חיפושי Google לתוכן על ידי מחיקת קישורים הקשורים לאתרי פיראטים והגברת תוצאות החיפוש של תוכן מורשה.
כל כך גורפים הם הצעדים המוצעים שספקן עשוי להציע שהם חלק מתכסיס משא ומתן מצד גוגל לביצוע עסקאות למתן רישיון לתוכן שעליו הם שואפים להגן; אם התכסיס ייכשל, ייתכן שצעדים אלה לעולם לא יתממשו. אבל אם גוגל תמשיך, השינויים האלה יכולים לספק אמצעי יעיל מאוד להפנות את הצרכנים לאפשרויות תוכן חוקיות.
לחץ תאגידי
דמי מנוי ודמי פרסום מספקים את זרם ההכנסות הכפול שהופך עסקים כמו RapidShare למצליחים כל כך. אתרי שיתוף קבצים לא היו קיימים ללא הסיוע של מעבדי תשלומים כמו PayPal ומפרסמים שההודעות שלהם מופיעות לעתים קרובות מבלי משים בדפים שלה. Cyberlockers נהנו מהשורה הראשונהתמיכה בפרסוםממותגים גדולים החל מ-KFC ועד - למרבה האירוניה - נטפליקס.
האולפנים מנהלים דיאלוג פעיל עם חברות גדולות וקטנות המאפשרות את אפיקי ההכנסות מהם מתקיימים סייברלוקרים. לפעמים זה מסתכם בתמרונים משפטיים. בשנה שעברה, Disney ו-Warner Bros.תבע חברהבשם Triton Media על מנת להקל על פרסום בקבוצת אתרים פיראטיים. מפרסמים יכולים כעת לספק למתווכים של מודעות צד שלישי רשימה של אתרים פוגעניים שבהם המודעות שלהם לא יכולות להופיע.
אמצעי הגנה
אַשׁרַאי:
הדרך הטובה ביותר להחזיר את השד הפירטי לבקבוק היא לוודא שהוא לעולם לא יצא מלכתחילה. בהתחשב בעובדה שסרטים ותוכניות טלוויזיה דולפים לעתים קרובות עוד לפני שהם מגיעים לבתי הקולנוע או לחנויות, האולפנים הדפסות סימני מים ועותקים מוקדמים שמסתובבים בכל מקום, החל ממלחינים ועד למפיקי אפקטים מיוחדים. בנוסף, ניתנת לסרטונים טביעת אצבע ייחודית המאפשרת לאולפנים להשתמש בכלים שסורקים את האינטרנט ומאתרים את מקור ההתפרצות.
אפילו ברגע שסרטים מגיעים לבתי הקולנוע, יש דרכים חדשות להגנה מפני פיראטיות. היה שימוש מסוים במשקפי ראיית לילה המאפשרים לזהות אנשים שמעזים להביא מצלמות לבתי הקולנוע; הטכנולוגיה עדיין לא יצאה לשוק ההמוני (אם כי היא זכתה לחשיפה יפהקטע על פיראטיותב-60 דקות בשנת 2009. יש אפילו פיתוח של טכנולוגיות שנקראות "שיבוש מצלמות" שישתמשו בקרני אינפרא אדום כדי להפוך את המצלמות ששודדי הים מתגנבות לבתי הקולנוע ללא הפעלה. עם זאת, זה עדיין בשלב בדיקות.
ההגנה הטובה ביותר = התקפה
יש עדיין אמצעים נוספים שעומדים לרשותם של בעלי תוכן, אם כי לחלקם יש עתיד מעורפל בהתחשב בכך שהם הראו מעט תוצאות והם ממוקדים יותר בפעילות ביטורנט. קבוצת זכויות היוצרים האמריקאית שיתפה פעולה עם מפיקים של כמה סרטים, כולל The Hurt Locker זוכה האוסקרלתבוע משתמשי ביטורנט בודדים, תמרון שקוע כיום בהליכי משפט אינסופיים שרק יצמיח טינה בקרב הצרכנים.
אבל מה שאפילו המתנגד החריף ביותר להפרת זכויות יוצרים יודה הוא ששום דבר לא עובד טוב יותר לחזר אחר צרכני תוכן פיראטי מאשר חלופות חוקיות. מהבחינה הזו, הוליווד למדה מהטעויות של תעשיית המוזיקה. אצל האחים וורנר, צוותי מחקרללמוד דפוסי פיראטיותמקרוב כדי ליידע את אסטרטגיות ההפצה שלה. וההצלחה של Hulu ונטפליקס הן רק שתיים מהדרכים שבהן חברות תוכן מנסות לדוג היכן שהדגים נמצאים, כביכול. אף על פי כן, הפלטפורמות הדיגיטליות עדיין נמצאות בשלב כה מתחיל, עד שהמשך הניסוי - וכל הכישלון שמגיע איתו בהכרח - הוא הדרך היחידה קדימה.
עוד מאת אנדרו ולנשטיין ב-payContent:
-מה אולטרה-סגול חייב להיות נכון כדי להצליח
