החוכמה המקובלת אומרת שפוליטיקה היא מכוערת, פוליטיקה היא ספורט דם. וחוכמה קונבנציונלית היא במקום. אבל שדה המשחק כבר לא שמור רק לבלטוויי של וושינגטון. זה גם לא התחום הבלעדי של לונדון, פריז, ברלין, מוסקבה או בייג'ינג. עכשיו היוטיובלסט יש גם תחמושת בשפע. כמה יש להם בחנות היא המפתח לקביעה אם הגענו לנקודת מפנה לטובת הכוח הפופוליסטי שהורישו על ידי גוגל, וכו'. אני אגיד שיש לנו. השולחן בהחלט התהפך.

לא לגמרי, שימו לב. כיתת הלוביסטים אינה בשום אופן זן הולך ונעלם. הם עדיין מושרשים מאוד בארגון ובוויכוחים המחוקקים. וכוח פוליטי ללא מעצורים ישחית בהכרח. אז בסך הכל, אם יתרחש "שינוי" כלשהו, ​​סביר להניח שהוא ינוע בקצב של חילזון. אבל אנחנו נמצאים בעמדה מאוד מעניינת כאן היום. כעת אנו רואים שגוגל, וחברות טכנולוגיה אחרות מתוצרת דומה, בעלות משקל משמעותי בכל הנוגע להשפעה על עונת הקמפיינים. ותיק ההשקעות הגדול במיליארדי דולרים הוא האינדיקציה הבולטת ביותר לעוצמתה של גוגל. זה, לכל דבר ועניין, הופך את גוגל - במיוחד שירות הווידאו החזק שלה יותר ויותר - לפלטפורמה כמעט בלתי ניתנת לערעור על ידי הממשלה ואלה הקשורים לממשלה.

פורסם היום בהניו יורק טיימסהוא קטע מאת ג'ים רוטנברג, שבו הוא מתאר מפיקי וידאו עצמאיים כמי שהחליפו למעשה כמה קבוצות הסברה, רבות מהן הידועות על ידי הכינוי "527" הידוע לשמצה כיום, כדי לקחת את השלטון כמנסחים ומניפולטורים של מסרים בעלי השפעה עמוקה שהושלכו על הקמפיין. מסלול בארה"ב ומחוצה לה.

ואכן, חשוב להדגיש כאן את הקונוטציה השלילית של המושג "מניפולטורים" (שרק לציין הוא שלי, לא של רוטנברג), מכיוון שכמו אצל מחפשי האמת ברשת, גם התחמקויות מעובדות וקידום ויראלי של פיקציות יוטיוב להשפעה רבה. יוטיוב מביא את הטוב עם הרע, כביכול.

התנועה לעבר נקודת המפנה, במיוחד כאן בארה"ב, החלה בערך בזמן הבחירות של 2004 ו-2006. ובאופן כללי הכל התחיל בלכידות שערורייתיות. הקלטה אחת, שצולמה על ידי חבר בסנאטור מדינת וירג'יניה, ג'ים ווב, ב-2006, של ג'ורג' אלן, המכהן דאז, כשהוא משפיל את האיש עם המצלמה, נדחקה לאחר מכן ליוטיוב, שם היא קיבלה חיים משל עצמה.

זה רק אחד מהסרטונים הרבים שיגרמו לכדור הזה להתגלגל, כמובן. ולמרות שהמתכון ליצירת סרטון ויראלי אינו מדויק והוא אמורפי במקצת, העובדה היא שקליפים כאלה אכן מצמיחים רגליים ואכן מצליחים, במאמץ רב של רשתות חברתיות, לצוף ולזרום אל המיינסטרים, היכן שהם כעת. יש הזדמנות מספקת לעזור לכוון את הדעה הרווחת בדרך זו או אחרת.

אבל מה שחשוב לציין כאן הוא שהקהל הלא-לוביסט יכול כעת להתחרות על העיניים והאוזניים עם אינטרסים היסטוריים המעורבים במצב הפוליטי ב-DC ובסביבתה. זה לא היה המקרה לפני 2000. או אפילו לפני 2004.

YouTube עלתה והפכה לא רק לתיבת הודעות משלימה לרחוב חד סטרי שהוא הטלוויזיה. זה הפך למשהו דומה ל"מרכז בדיקת עובדות". מפיקי וידאו עשויים כמובן להפיץ שקרים ועיוותים ביוטיוב באותה מהירות כמו סוכני השינוי כביכול. אבל אפשר להניח שקהל הצרכנים לא מחפש מידע שגוי - אלא אם כן מדובר ברשימה שחורה של לשון הרע. כל מי שעוסק באשפה מסומן בהתאם. זה נכון לגבי גורמים מכל הצדדים של החטיבה המפלחים דמוקרטים מרפובליקנים מהעצמאים ואחרים.

נראה שמשתמשי אינטרנט נצמדים לדברים שעליהם ניתן להדביק תגי סיבה ודיוק באופן הגיוני. ורצוי עם כמה שפחות לכה. תקראו לזה להיטות פשוטה לדעת, אם שום דבר אחר.

אז אני אחד שמאמין שעידן המשחקיות למען המשחקיות כמעט נגמר. כן, אורח חיי הבורות-היא-אושר שלנו כחברה הוא קצת יותר ממשהו שנותר לאוכלי נבלות לבחור ולהיסטוריונים לתעד ולייפות. ולעבר הזה היו היתרונות שלו, גם אם זה היה משהו כמו פנטזיה ללא מוצא. יתרה מכך, יש קצת חיסרון לדחף הקדחתני הזה לחקירות בסגנון "גוצ'ה". נעשות טעויות. בחולצות. מוניטין עלול להיות מוכתם באופן בלתי הפיך אם מסרים מרושעים מצליחים לפרוח בענן.