כל דבר, מ-culottes ועד chokers ועד סיטקומים ישנים עשו קאמבק בשלב כזה או אחר בתרבות המחזורית שלנו, ועכשיו, פיסת טכנולוגיה מהעבר הקרוב שלנו חווה תחייה זעירה.

למצלמות דיגיטליות מהמיפל יש שוב רגע, וישנה קהילה הולכת וגדלה באינטרנט שמפנה להן מקום לזרוח.

התעוררותם המחודשת של שרידים מהעבר היא בדרך כלל נוסטלגיה פשוטה, אבל זה יותר מזה כשזה מגיע למצלמות האלה - במיוחד לאלה שמצאו את עצמם קולטים "דיגיקים" (כפי שהם נקראים לפעמים) בפעם הראשונה זמן בשנים.

לחלקם, המצלמות הטרום-סמארטפונים הללו מגושמות ומיושנות, ונראות כעוד ממצא זול בחנויות יד שניה או במגירות זבל ברחבי הארץ. אבל בשנת 2018, מצלמות דיגיטליות מוקדמות עשו את דרכן לידיים של צלמים מקצועיים. כעת כמה מאותם צלמים מטפחים קהילה של משתמשי דיגימיקה ומספקים פלטפורמה להצגת עבודות שנוצרו באמצעות טכנולוגיית מצב דיוקן טרום-אייפון.

אם יש מקום אחד מקוון למשתמשי דיג'יקאם להשוויץ בעבודתם בקהילה, זה@digicam.love. חשבון האינסטגרם מפרסם תמונות מאנשים שרכשו Canon Powershot A3500 משנת 2013 או Panasonic Lumix DMC-FX150 משנת 2008 ומוכנים להראות לעולם שהמצלמות הקטנות הללו יכולות להחזיק מעמד, אפילו בסטנדרטים של 2018.

מאז הקמתו בינואר, החשבון גדל במהירות במשך שבעה חודשים בלבד. נכון לתאריך הפרסום, יש לו 850 עוקבים ושלושה מנחים שעוברים הגשות כדי לשתף עבודות שנעשו על ידי צלמים אחרים שמצלמים עם מצלמות. שניים מהמנהלים האלה,סופיה ליובאו נגו, הקימו את החשבון לאחר שיצאו למסעות הדיגימיקה האישיים שלהם.

לי, צלם ומאסטרו GIF שבסיסו בסיאטל, וושינגטון הוא אחד התומכים החריפים להחזרת הדיגיקאם. עם אוסף שמשתרע על מצלמות מכל שנות ה-2000 שהיא צברה במהלך השנים - הראשון שלה היה Canon PowerShot G2 - לי היא חובבת דיגימיקה בתום לב, והעניין שלה ב"מצלמות דיגיטליות וינטג' אלו" (מונח שמכונה על ידיסקירת צילום דיגיטלי) הכל התחיל בחלום.

"אני יודע שזה נשמע ממש נדוש, אבל בעצם היה לי חלום בקיץ אחד לפני כמה שנים שבו ראיתי JPEG דיגיטלי של הר," אמר לי לי באימייל. "כשהתעוררתי, הייתה לי הרגשה שיש משהו במצלמות הישנות שחסר לי - שהן מייצרות תמונות שהן באמת ייחודיות".

היא צודקת - הם מייצרים תמונות ייחודיות. בנוסף להיותם שונים פיזית ממצלמת ה-DSLR הפופולרית של ימינו, הם מציעים גם חווית צילום שונה מזו שמציעה מצלמת DSLR או סמארטפון.

"הם נוטים ליצור תמונות עם מיקוד חד עמוק, בגלל האופטיקה וגודל החיישן, אז אני חייב להיות מודע לכל מה שנמצא בפריים; אני לא יכול לסמוך עלבוקהלטשטש דברים", הסביר לי, בהתייחסו לאפקט הצילום שעומק שדה רדוד יכול לייצר ברקע של תמונות. "הם מלמדים אותי להיות סבלני וזהיר בצילום שלי. הם מלמדים אותי לעשות הכל נכון ברגע, כי יש מעט מאוד מרחב פעולה לשמור את התמונות בפוסט אם אני חושף לא נכון".

למרות שלעיתים קרובות יש ויכוח בין צלמים שמצלמים אך ורק באמצעות מצלמות DSLR לעומת אלו המשתמשים בסרט בלעדי, מצלמות דיגימיות כמעט שאינן עולות בשיחות הללו, למרות התוצאות היפות שהן מייצרות.

לדידו של לי, מצלמות דיגימיק "תקועות בין הוויכוח הזה "אנלוגי מול דיגיטלי" שמתקיים בצילום כרגע." לעתים קרובות הם נשארים מאחור בוויכוחים על היתרונות של אילו מצלמות לצלם באופן מקצועי, ולדברי לי, "יש היבט חברתי ופילוסופי בדיון הזה שלעתים קרובות זוכה להתעלמות". יש להם פוטנציאל להתחיל שיחה על מי זוכה להשתתף באמנות הצילום.

נגו, שאת עבודתו ניתן לראות במגזינים והלאהעטיפות אלבומים, רואה בדיגיקאמים כלי רב ערך לא רק בגלל התמונות שהם מייצרים, אלא בגלל מידת סבירותם.

Ngo התחילה לצלם תמונות בגיל צעיר עם דיגימיקה, אבל בנתה את הקריירה שלה בצילום בעיקר עם מצלמות סרטים. זה הפך במהירות למאמץ יקר הודות לעלות הגוברת של פיתוח סרט. בסופו של דבר היא עשתה את המעבר מסרט לדיגיטל בגלל העלויות העולות, ובשנת 2017 היא התחילה להשתמש ב-Point-and-shot קטן - Sony Cybershot DSC-T10 - ומאז לא הניחה אותו.

"כשעברתי מדיגיטל לסרט, חשבתי שאני חייבת להיות לי מצלמה דיגיטלית יקרה", אמרה לי נגו. "חשבתי שזה חייב להיות ממש מעולה, ואני לא מתחרט [שקניתי את ה-DSLR]... זה טוב למה שהוא, אבל חשבתי שזה די מגוחך שאני צריך להוציא כל כך הרבה כסף כדי לא לשלם יותר על סרט".

"כשגדלתי במשפחה שלא היה לה הרבה כסף, אני חושבת שנגישות פיננסית באמנות היא ממש חשובה", אמרה. "פשוט לא היה לי כסף לציוד שגדלתי ועד היום אני משתמש בציוד די זול. רק חשבתי שחייבת להיות דרך שהצילום יהיה יותר נגיש כי משהו שאני שומע מאנשים הרבה הוא, ' אה, אני רוצה להיכנס לצילום אבל אני לא יכול להרשות לעצמי מצלמה או ציוד'".

לאחר שנים של חברות מקוונת בין נגו ולי, השניים נפגשו לראשונה רק לפני כמה שנים, והשימוש של לי בדיגיקמים עלה בשיחות שלהם. זה בסופו של דבר גרם לנגו לבחור אחד לעצמה.

"משהו הלך לי בראש אחרי שצילמתי רק כמה תמונות עליו", אמר נגו. "הבנתי שהתמונות שהוא הפיק באמת באמת יפות".

לאחר רכישת הדיגימיקה שלה (היא הלכה עם Sony Cybershot DSC-T10), Ngo השוותה תמונות שצולמו באייפון שלה לאלו שצולמו עם הדיגיק, וצולמה עם הצבעים שהופקו באחרון.

"אני עורכת בכבדות את התמונות שיוצאות מהאייפון ומה-[DSLR] שלי, אבל המצלמות הדיגימיות נראות ממש יפות", הסבירה. "יש אנשים שאוהבים קולנוע כי הם תופסים אותו כלא מושלם - ואני מעריך את הדיגימיקים כי אני מרגיש כך לגבי הדיג'יקמים".

ולמרות שהיכולות של מצלמות דיגימיות ישנות יותר עשויות שלא להתאים לטכנולוגיה העדכנית ביותר הזמינה בדגמי DSLR מיצרנים כמו קנון או ניקון, ראוי לציין שלמצלמות דיגימיות יש את החוזקות שלהן. לדוגמה, הדיגימיקה של Ngo שומרת על הדגשות בצורה מפתיעה. בתמונות למטה, שים לב לאור הירוק הבוקע מהבניין בצד השמאלי התחתון של התמונות. בגרסת הדיג'יקאם הוא עדיין ירוק, אבל בגרסת האייפון הוא צהוב מפוצץ ומושתק.

לי ונגו צילמו שניהם בצורה מקצועית עם דיגימיקה, אבל אם תשאלו את רוב צלמי הקריירה על הציוד שלהם לשימוש אישי או מקצועי, ייתכן שדיגימיקה לא תעלה לדיון.

די וויליאמס, צלם שמצלם בעיקר פורטרטים של נשים צבעוניות, הוא אחד הבודדים שחזרו אחורה בזמן עם בחירת המצלמה שלהם. למרות שהיא בדרך כלל מצלמת בצורה מקצועית עם DSLR ומצלמות סרטים - שהיא אוהבת למרות העלויות הכרוכות בפיתוח - זה לא מנע ממנה לנסות את הדיגימיקה.

באפריל היא הרימה מצלמת Sony Cyber-shot DSC-WX350 בהצעת אמן אחר, ולאט לאט משלבת אותה בחייה כצלמת. ההתעניינות שלה בנקודת צילום הייתה מעשית בלבד.

"פשוט נמאס לי לסחוב את המצלמות הכבדות שלי", אמרה. "אני כן מרגיש שלצלמים צריך להיות איתם מצלמה 24/7 אז חשבתי, היי, תן ​​לי לקנות משהו קטן, זול ובמחיר סביר שאוכל לשים על המותניים או לחגור על התרמיל שלי כדי שתמיד אוכל להיות מוכן לצלם."

יחד עם זה הגיעו כמה הפתעות נעימות, היא אמרה.

"אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל יש כמו המראה הווינטג'י והישן עם הדיג'יקאם," היא אמרה לי. "אתה לא מקבל עומק שדה מטורף, והצבעים לא חדים או חדים כמו DSLR אבל אתה עדיין מקבל את הצילום הדיגיטלי המגניב, הנצחי הזה. הוא מצלם תמונות מדהימות. אני בהחלט יכול לראות את עצמי משתמש בו ב מסגרת מקצועית בפסטיבלי מוזיקה".

ובכל זאת, היא לא משוכנעת שהיא תהפוך את זה לבחירה מספר אחת שלה בצילומים. עם זאת, למצלמה נוספת על הסיפון, היא הסבירה, זו אפשרות.

פלטפורמת @digicam.love של Lee and Ngo מיועדת לצלמים כמו וויליאמס שמתחילים להשתמש בדיגיקמים בחיי היומיום שלהם. "בהחלט התעניינתי לראות אם יש עוד אנשים כמונו בחוץ שהתאהבו בדיגיקמים", הסביר לי. "זה מרגש לראות אנשים מתעניינים בזה יותר."

מאז הקמתו, לי ונגו הוסיפו מנחה,פרויו טאם, לחלק העליון כדי לעזור בניהול החשבון. ובין אם זה ממשיך לגדול או נשאר פינת נישה באינטרנט, זה זולג גם לקהילות לא מקוונות. צוות @digicam.love אסף אנשים לטיולי צילום בערים שונות ברחבי העולם (הבא הבא בסיאטל ב-Washington Park Arboretum ב-11 באוגוסט).

זה יהיה הפוטו-ווק הרביעי שלהם, אבל זה כבר מצביע על דבר אחד: הדיגיקאם עושה קאמבק קטן ואדיר.

עדכון: 1 באוגוסט 2018, 11:06 בבוקר EDTהסיפור עודכן כדי לשקף ש-Froyo Tam מנהל את @digicam.love לצד Lee ו-Ngo.