ברוכים הבאים ל תודה, אני אוהב את זה,הסדרה שלנו מדגישה משהו על המסך שאנחנו אובססיביים אליו השבוע.

חלק מהתינוקות מגיעים מבית החולים. אחרים בדרך החסידות. אבל עדה, הכוכבת חצי כבשה חצי אנושית של A24כֶּבֶשׂ,מעד לתוך קיום כאוסף של ניירות.

"הייתי אומר שאתה מדבר בתמונות", אומרת הראשית נומי רפס על הכותב-במאי ואלדימאר יו'נסון בראיון משותף של זום עם Mashable. "אני כל כך רגיל לכך שבמאים נכנסים וממש מציגים פרויקט. אבל הוא פשוט נתן לי את החבילה הזו."

רישומים, ציורים, צילומים, ספר שירים מכֶּבֶשׂהשותף לכותב של סיון, וטיוטה מוקדמת של התסריט של הסרט: אלו הם הפרגמנטים שרפייס זוכרת שהציגה אותה לראשונה בפני בתה שעל המסך. "הוא פשוט השאיר אותי עם זה, יצא, ושתה סיגריה", נזכר השחקן בצחוק, מתאר משהו הדומה לחדר המתנה קולנועי.

"אתה יודע, לא ניסיתי למכור לך משהו," מגחך יוהנסון. "אני חושב שפשוט היית צריך באמת לרצות לעשות את זה."

"כן, הוא היה כמו, 'זה כאן אם אתה רוצה את זה'", נזכר רפיס. "ואני הייתי כמו,'כֵּן,אני רוצה את זה. אני רוצה את זה יותר מ...דָבָר."

מה שבטוח,כֶּבֶשׂהוא טעם נרכש, והנחת היסוד המסובכת שלו הפכה את התשוקה להתחלה חיונית.

חווית האימה השמימית, המתוארת בחומרי העיתונות הרשמיים כ"אגדת עם אפל ומלאת אווירה", עוקבת אחר אישה (רפיס) ובעלה (הילמיר סנייר גודנסון) לאחר שהם מגלים הכלאה בין אדם לכבשה בבית החווה האיסלנדי שלהם. החלום המענג אך מלא האימה שבא בעקבותיו תלוי בהחלטה של ​​בני הזוג לגדל את התינוק כשלו, למרות סימנים מרושעים שמצביעים על כך שלא.

צילומים מחוץ לעיירת הדייגים אקוריירי בצפון איסלנד,כֶּבֶשׂצוות השחקנים והצוות של השחקנים יצאו לעבודתם ללא שירות סלולרי. "בלי הפרעות, בלי הסחות דעת, כולם פשוט התחברו לצורת החיים המוזרה הזו", מסבירה רפיס, ומתארת ​​את הצילומים כהפקה הקטנה ביותר עליה עבדה אי פעם.

אבל השקט היחסי שמציע הריחוק הזה הוחלף בכאוס של סט עמוס בבעלי חיים וילדים כאחד. רפיסה, כשהיא מסתובבת בין בעלי חיים לשחקנים ילדים עם כיפות ירוקות, אומרת שכמעט תמיד פעלה מול "משהו חי". בנוסף לעשרה ילדים, ארבעה כבשים, עוד אינספור כבשים וחתול, הסרט כולל גם כלב רועים בשם "פנדה", שהיה סגן אלוף השנהפרס כלב דקל בקאן.

ובכל זאת, "[עדה] היה כנראה האתגר הגדול ביותר, כי לא עשיתי דבר כזה קודם", אומר יוהנסון, ומציין את המומחיות הקריטית של צוות האפקטים המיוחדים שלו. "זה היה כל כך, כל כך חשוב שהיא תעבוד עבור הסרט."

"פשוט כולנו היינו צריכים להיכנע לדרך העבודה השונה הזו", אומר רפאיס, ומתאר זרימת עבודה מסתובבת. "תאר לעצמך, אנחנו מצלמים סצנה כשאני רוקד עם עדה. אז אנחנו מתחילים עם תינוק טלה. ואז, כשהכבש מתעייף והם לא רוצים לשחק יותר במשחק, אנחנו עוברים לעשות את צילומי התינוק. אחר כך, אנחנו חוזרים לכבש."

"זה היה נחמד כי לאחר זמן מה גילינו שלכל הילדים והחיות יש כישרונות שונים", מסביר יוהנסון. אתה תבחין בגזרה הסופית שהבמאי מרשה לצילומים שלו להתעכב כדי ללכוד את הרגעים העדינים מהכוכבים היותר בלתי צפויים שלו.

"ילדים ובעלי חיים מכריחים אותך להיות ברגע", מסכים רפיס. "אתה לא צריך לשחק עשרה דברים בו זמנית. אתה יכול פשוט לאמץ את [הפשטות] של מה שקורה".

התוצאה על המסך היא אלגוריה חדה ובלתי נשכחת עם אינספור פרשנויות, שלא נקלקל כאן. בלי קשר לקריאה שלך,כֶּבֶשׂמייצג הישג פנומנלי של יצירת דמויות שלא יישכח במהרה.

"בראש שלי, היא כבר הייתה שם", אומר רפיס.

כֶּבֶשׂנמצא בבתי הקולנוע עכשיו.