כרגע, Aalayah Eastmond נמצא באמצע שבוע הגמר באוניברסיטת טריניטי וושינגטון בוושינגטון הבירה. בן ה-19 הוא סטודנט שנה ב' בתוכנית למשפט פלילי, מצפה לעתיד בהווארד לאו ולקריירה בתור סנגור.

אבל, לפני שנתיים, הלאה14 בפברואר, איסטמונד הייתה בשיעור הבוקר שלה בבית הספר התיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה. בסופו של יום, היא הייתה במרכז אטרגדיה הקשורה לנשקשהסתיים ב-17 הרוגים ו-17 נוספים נפצעו על ידי סטודנט לשעבר.

היא שרדה, היא התאבלה, היא סיימה את לימודיה והפכה לאקטיביסטית.

בתור ניצולה, איסטמונד עשתה זאת למשימתה לתמוך במניעת אלימות בנשק. היא ייסדה יחדצוות מספיק, ארגון למניעת אלימות בנשק בראשות נוער, שמקורו בהורות של קבוצת ההסברה לרפורמות בנשקבריידי יונייטד. אבל המטרה הגדולה יותר שלה היא לתמוך בחיי השחורים, ותוך כדי כך ליצור תנועת נוער צולבת יותר שמגינה על קהילות שחורות תוך מבנה מחדש של האופן שבו האמריקאים מבינים אלימות בנשק, עוני ואכזריות משטרתית.

איסטמונד נולד בברוקלין, ניו יורק. בגיל 4 היא עברה עם אמה למערב וירג'יניה, וכשהייתה בת 8 היא נרשמה לבית הספר בפלורידה. היא נשארה במחוז ברוורד בדרום פלורידה עד שעזבה לקולג' בוושינגטון הבירה, 10 שנים מאוחר יותר.

"ראינו שיחה לאומית מתעוררת לאחר הירי בבית הספר התיכון שלי, סביב מניעת אלימות בנשק ברמה הלאומית", אמר איסטמונד. "אבל מבחינתי הרגשתי שהשיחה הזו הייתה מאוד חד צדדית".

אז, חודש בלבד לאחר הירי, לצד תשעה מבני גילה למרג'ורי סטונמן דאגלס, איסטמונד עשה אותההופעה ראשונה לדיבור בפני קהלב-Mars For Our Lives בוושינגטון הבירה, מתחילה את דרכה כקול ציבורי בנושא רפורמת נשק. "אני לא יודע איך דיברתי בפומבי בפעם הראשונה מול כמעט מיליון אנשים", שיקף איסטמונד. "זה בהחלט היה משהו שלעולם לא אשכח."

בשנת 2019, איסטמונד נאם מול ישיבות ועדת המשפט של הסנאט ושל בית הנבחרים לתמיכה בחוק בדיקות רקע דו-מפלגות משנת 2019, אשר יחייב בדיקות רקע עבור כל מכירת נשק ברחבי הארץ. וכעת היא מנהלת וחברה במועצה המבצעת של Team ENOUGH, מייסדת שותפה שלאזרחים מודאגים DC, ועובדת טרייה שנשכרה בבריידי יונייטד, שם היא עובדת עם הארגון כדי לכלול קולות של נוער ולקדם שיחות על שיטור יתר ואלימות משטרתית.

"הקמנו את Team ENOUGH כי רצינו ליצור יוזמה בראשות נוער למניעת אלימות בנשק, אבל כזו שהייתה יותר צולבת מארגונים אחרים", אמר איסטמונד. "רצינו לוודא שאנחנו כוללים את כל קולות הנוער".

לאיסטמונד חשוב ש-Team ENOUGH לא מתמקד רק באיום של ירי המוני, שלדבריה הוא אשמתם של פעילים רבים לרפורמת נשק. "אנחנו מוודאים שאנחנו כוללים את אלה שהושפעו מהתאבדות בידי אקדח, ירי המוני ואלימות במשפחה. כל הצמתים השונים האלה של אלימות אקדח שאנשים לפעמים שוכחים מהם", אמרה.

איסטמונד ראתה שירי המוני, כמו זה שחוותה, הגיע לחדשות בגלל מעשי אלימות יומיומיים של נשק. זה הפריע לה. "החלטתי להתבטא כאישה שחורה צעירה למען קהילות העיר הפנימיות שמתמודדות עם אלימות נשק מדי יום ביומו", אמר איסטמונד. דודה שלה מת בגלל אלימות בנשק לפני 16 שנים, אז היא מרגישה שהיא חוותה "שני הצדדים" של אלימות בנשק.

"רציתי לוודא שאנשים יבינו שאלימות משטרתית היא גם אלימות אקדח", הסביר איסטמונד. "כשאנחנו פותרים [אלימות בנשק], חשוב מאוד שנחבר את שני הנושאים הללו יחד כי הם אחד".

כשהיא מתקדמת בפעילותה, איסטמונד רוצה להתמקד בחיבור פתרונות אלימות בנשק עם מטרה רחבה יותר של מיגור מערכות גזעניות - מאכזריות משטרתית לרפורמה במשפט פלילי ועד להקצאה מחדש של משאבים לקהילות שחורות. "אני באמת מרוכז בלהבטיח שאנחנו נותנים דין וחשבון על אנשים בעמדות כוח... כדי לוודא שהם מכניסים כסף למערכות או לתוכניות האלה שישפרו צעירים שחורים וקהילות שחורות שמושפעות באופן לא פרופורציונלי מממש כל נושא שאנחנו מדברים עליו, בין אם זה אלימות בנשק, בין אם זה נגיף הקורונה, בין אם זה שינויי אקלים."

מוקדם יותר השנה, איסטמונד היה נואם בהשתתפות ב-2020מרץ בוושינגטוןלמען שוויון גזעי. בנאום ההוא, היא הבהירה שצדק גזעי ואלימות נשק קשורים קשר מהותי:

מחקרים מראים שאלימות מתמשכת בנשק בקהילות צבע עניות גורמת ישירות למאות שנים של חסרונות מושרשים, קיפוח כלכלי וקביעת מדיניות גזענית. במובנים רבים, אלימות בנשק היא הדומינו האחרון שנפל בקצה שורה ארוכה של גזענות, טראומה ואדישות.

בעודה הרהרה על דרכה לאקטיביזם, איסטמונד אמרה שלא אירועים גדולים, התקשרויות לציבור והופעות בתקשורת הופכים את עבודתה לכדאית. "אם אני כנה, האקטיביזם שלי לא נובע ממני בפומבי - זה בדרך כלל עבור הקהל - אבל האקטיביזם שלי באמת נובע מכך שאני מתחבר לאלה שיכולים להתייחס לטראומות שלי".

לדבריה, החלק הטוב ביותר בשנתיים שלה בהסברה הוא להשתתף בבניית רשת בשטח ברחבי המדינה, שמתיישר עם השקפתה הצטלבת, מלמטה למעלה, על שתי התנועות לצדק גזעני ורפורמה בנשק. היא מתמקדת ב"להתחבר באמת לנוער בעיר הפנימית ולנסות כמיטב יכולתי להרים את קולם ככל האפשר... לוודא שאני משתפת את הפלטפורמה שלי שרכשתי מהטרגדיה שלי כדי להעלות את הטראומות שהם חווים כי, אני די כנה, לאמריקה לא אכפת ממה שקורה לאנשים שחורים."

הנה מה עוד היא רוצה שתדע.

1. מהי העצה שהיית נותן לצעירים המעוניינים להשתלב באקטיביזם?

"אני מרגיש שהרבה צעירים חושבים שלהתערב באקטיביזם פירושו שאתה צריך לדבר על במה מפוארת וגדולה; אתה צריך להיות מול אלפי אנשים; או שאתה צריך להיות קהל עוקבים גדול - או שיש לך שיהיו לך הרבה ציוצים מעולים או תמונות נהדרות - אבל, לא, האקטיביזם שלך לא חייב להיראות ככה. .."

איסטמונד אומרת שהיא רוצה שצעירים יתחילו בקהילות שלהם, לנהל שיחות עם אנשים קרובים אליהם, כמו בני משפחה, עמיתים ומורים. וזכרו, "אקטיביזם בא בצורות רבות ושונות".

2. מדוע קולם של צעירים משתלב בתנועה לצדק גזעני ומניעת אלימות בנשק?

"אנחנו אלה שמושפעים בצורה לא פרופורציונלית מהנושאים שאנחנו מדברים עליהם. הרבה אנשים לא יודעים, אבל אלימות בנשק היא סיבת המוות העיקרית של צעירים שחורים. זה לא נהיגה, זה לא סמים, זה ממש אלימות אקדח. אז למה שלא נרצה לשמוע מאנשים צעירים למה שלא נרצה לשמוע מאנשים שמושפעים באופן ישיר ובלתי פרופורציונלי מהנושאים האלה?

3. מהם כלים או משאבים שפעילים צעירים מתחילים יכולים להשתמש בהם כדי ליידע ולהניע את האקטיביזם שלהם?

"אני חושב שרשתות חברתיות כןאתכלי לשימוש. בעידן של נגיף הקורונה ושל השהות בבית, האינטרנט והמדיה החברתית הם בהחלט המסלול שראינו שכולם הולכים לעורר שינוי ולהתחיל את מסע האקטיביזם שלהם".

איסטמונד ממליץ לצעירים לחקור תחילה קבוצות קהילתיות מקומיות וארגונים עממיים, ולעקוב אחר החשבונות הרשמיים או המנהיגים שלהם במדיה החברתית, "כי אלה האנשים בשטח. אלה האנשים שהפגינו כל הקיץ. אלה האנשים ש מייצרים כסף בערבות כדי לחלץ אנשים על שנעצרו שלא כדין".

היא גם ממליצה לצפות בסרט התיעודי של אווה דוברני,ה-13, כמבוא לגזע ולמשפט פלילי בארצות הברית, והאזנה לפודקאסט של בריידי יונייטד,אדום, כחול וברידי, כדי ללמוד על ההיסטוריה הארוכה של המדינה עם רובים ואלימות בנשק.

4. מה הייתם אומרים למי שמרגיש מאוכזב מהפוליטיקה או מהמצב הנוכחי של העולם? למה בכל זאת חשוב להיות מעורב?

"זה די מרושע, אבל אני לא אוהב כשאנשים מחכים עד שהם מושפעים מבעיה כדי לטפל בו. ואני אשם בזה - לא דיברתי על אלימות בנשק כמו שאני מדבר על זה עכשיו עד ששרדתי את הירי בבית הספר התיכון שלי... אבל, אני חושב שאנחנו רואים יותר שינוי כשיש לנו אנשים שלא מושפעים ישירות מבעיות שנכנסים לשיחה, מרוממים את המושפעים ובעלי ברית אמיתית באלה מערכות יחסים".

מכל האנשים, איסטמונד יודע כמה קשה זה נהיה. "אני מבין, כרגע, פוליטיקה זה לא יפה. זה לא כיף, וזה די מגעיל עכשיו עם הממשלה שלנו. אבל חשוב שהקולות שלנו יהיו מעורבים בכל ההחלטות האלה. נמאס לנו שגברים לבנים זקנים יקבלו ההחלטות עבורנו, כי אנחנו אלה שיושפעו".

ראיון זה נערך לצורך אורך ובהירות.