כמה ראפרים אסיאתים-אמריקאים אתה יכול למנות מעל הראש שלך?
בלי רמאות, בלי גוגל.
עבור חובב מוזיקה ממוצע, שלא לדבר על ראש היפ הופ, זו משימה מאתגרת. ראפרים אסיאתים-אמריקאים, למרות היותם נוכחים בשולי המוזיקה המיינסטרים במשך עשרות שנים, רק לעתים רחוקות הצליחו לפרוץ לרמה הבאה.
ראפ גרוע, סרט תיעודי חדש ומצוין שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים טרייבקה, חוקר את אותה מדינה טהרה הנוכחית, ומספר את סיפורם של ארבעה ראפרים אסייתים-אמריקאים - Dumbfoundead, Awkwafina, Rekstizzy וליריקס - כולם מתחרים להיות על סף של משהו גדול יותר.
ראה גם:
הסרט בבימויו של העולה החדשה סלימה קורומה, הוא מסע רענן, יצירתי ומספק על ההיסטוריה הטריטוריאלית של ההיפ הופ - למי מותר להיות ראפר? למי מגיע להתייחס ברצינות? זה גם לוכד את המאבק האוניברסלי של להיות אמן.
הרצון לעשות את זה בתחום חלומי, להתחבר לקהל, להיות בעל מורשת -- הכל נחקר לעומק, דרך עדשת הראפ הסופר ספציפית הזו.
אמנםראפ גרועיש ארבעה גיבורים עיקריים, Dumbfoundead הוא חוט הליבה שלנו, הוותיק הלירי של התעשייה עם עבר קרב ראפ ובסיס מעריצים חזק. למרות התפוקה שלו - שלושה אלבומי סולו בשלוש שנים, בין יצירות שיתופיות אחרות - וצעקה מדרייק, הוא רחוק מלהיות שם מוכר.
Mashable Top Stories
הסרט התיעודי נותן הקשר היסטורי, עובר במהירות על רשימת כביסה של ראפרים אסיאתים-אמריקאים פורצי דרך לאורך השנים, מהאחים ההר ועד ג'ין. האחרון, שנראה שנועד להיות כוכב הראפ האסייתי-אמריקאי הראשון בתחילת שנות ה-2000, מדבר בכנות בסרט התיעודי, ומסביר את האתגרים והמלכודות בלהיות המערכה הראשונה מסוגו. לאחר שהתפוצץ בסצנת הראפ הקרב והוחתם בלייבל של DMX, Ruff Ryders, הוא נראה מוכן להצלחה.
אבל אז הכל התפורר. הוא הוציא סינגל, שהתקבל בצורה גרועה"למד סינית,"והתפוגג מאור הזרקורים. חלק מזה נובע מכך שהלייבל שלו לא ידע איך לשווק אותו. כישרון טהור לא הספיק. הוא עדיין היה אאוטסיידר.
וזו הבעיה הגדולה ביותר שמטרידה את הראפרים האסיאתים-אמריקאים הנוכחיים. הז'אנר מגונן בצורה עזה, תחרותי ואובססיבי לאותנטיות.
ראפ גרועעושה עבודה חכמה של אריגה בכל האזורים המסובכים האלה ולצייר דיוקן מלא. האם זה ראוי אם אסייתי-אמריקאי רוצה להיות ראפר? זה פחות אותנטי? הראפ נוצל ונגזל על ידי אאוטסיידרים שרוצים להרוויח כסף מהתעשייה הרווחית בעבר וראו את אותם אאוטסיידרים, למרות כל כוונות טובות, גוברות בקלות על חבריהם האמינים יותר.
"לכאורה ראפרים אסייתים-אמריקאים נתפסים כלא שונים מנשרים התרבותיים הטיפוסיים שלך."
מהבחינה הזו, ראפרים אסיאתים-אמריקאים יכולים לפעמים להיראות כלא שונים מאשר נשרים תרבותיים מייאשים.
יחד עם זאת, גם כשזה מגיע ליכולת וכישרון, ראפרים אסייתים-אמריקאים לא נלקחים ברצינות בגלל סטריאוטיפים מזיקים, מושפעים מכל עלבון לאחור שאתה יכול לדמיין. זה מכשול כפול -- לא להיתפס כאותנטיוצריך להתמודד עם הר של סטריאוטיפים נוסף על כך.
כמעט בכל פעם שדמבפונד נמצא בקרב ראפ, הוא מותקף במילים מעליבות שנעות בין גסות לגזענות ממש. זה מתיש ומופרך, רק עוד דבר שעוצר אותו מלעלות לשלב הבא.
קורומה עושה עבודה יוצאת דופן בשזירת כל הנרטיבים האלה, משחיל את רקסטיזי (הראפר המטומטם), ליריקס (הראפר הנוצרי הלירי) ואוקוופינה (הראפר ההיפסטרי והכוכבת היחידה של הסרט) בקלות זריזה. זה מתיז ונועז, סיפור תוסס מאוד שכדאי לתפוס בפסטיבל טרייבקה השנה.
יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.
יוהנה דסטה הייתה כתבת הסרטים הבכירה של Mashable. היא ילידת צפון וירג'יניה ובוגרת אוניברסיטה אמריקאית. היא נהנית לאצור בקפידה את חשבון האינסטגרם שלה ולעתים קרובות ניתן למצוא אותה קוראת ספרים, הולכת לקונצרטים, צופה בסרטים ולומדת יותר מדי על תרבות הפופ.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
