זה מרגיש כאילו חיכינו שנים ללייב אקשן של דיסניהיפה והחיה, ואולי יש לנו. עם יציאת הסרט לקולנוע באופק, המבקרים הגיעו להקרנות מוקדמות ובחנו את הסיפור הזה עתיק יומין.

הביקורות על הסרט אינן שליליות ואינן חיוביות - זה לא סרט רע בסטנדרטים אובייקטיביים, אבל הוא נופל מהחדשנות של המקור המונפש כי, ובכן, הוא לא מקורי.

בביקורת שמכנה את הסרט "בילוי חסר חיים",עַיִטאמילי יושידה של אמילי טוענת מה שהרבה מבקרים אחרים מהדהדים: שהאפקטים הוויזואליים מוסיפים סגנון, אבל לא מהותי.

בחדשהיפה והחיההמילה "מוחשית" נמתחת בצורה חריפה. אחרי כמה נאמברים מוזיקליים, עולה בדעתך שהסרט שאתה צופה בו מונפש לא פחות מהמקור, אבל הוא איכשהו יצא פחות אמיתי, למרות היתרון הטכנולוגי הניכר שלו.

מגווןאוון גליברמן של אוון משתמש בשיר "Be Our Guest" כדוגמה כיצד להשוות את הלייב אקשן והאנימציה, וחושף שהקודם "מציע בין מלהיב למתיש, כי אתה יכול להרגיש את ההרמה הכבדה של האפקטים המיוחדים שנכנסו אליהם. זֶה."

האם הסרט סובלני ושנון הוא פנטזיה רומנטית כמו המקור המצויר? האם זה נופל בצורה מכרעת? או שבמובנים מסוימים זה טוב יותר? התשובה, בנקודות שונות בסרט, היא כן לשלושתם, אבל השורה התחתונה היא כזו: "היפה והחיה" החדש הוא חוויה נוגעת ללב, ניתנת לצפייה, לעיתים מעט מביכה, שמצדיקה את קיומו אך אף פעם לא לגמרי. משכנע אותך שזה סרט שהעולם חיכה לו.

רימייק לייב אקשן של המקור מ-1991 היה שאפתני, והוליווד ריפורטרלסלי פלפרין של לסלי מתארת ​​כמרהיבה מבחינה ויזואלית אבל קצת יותר מכך:

האיטרציה האחרונה של האגדה של דיסניהיפה והחיההוא יותר מסתם ממתק לעיניים. מדובר בכיתת אמן עם כוכבי מישלן משולשים במיומנויות פטיסרי, שהופכת את המקבילה הקולנועית לבהלת סוכר לסוג של נרקוטי דמוי קריסטל שנמשך כשעתיים. רק ברגע שהצופים ירדו ועיכלו הכל, הם עלולים להרגיש שכל החוויה הייתה בעצם קצת תפלה, חסרת עומק וכל כך מבעבעת עד שהיא נשכחת כמעט מיד.

כריס נאשאוואטי הסכים בביקורת שלו עבורשבועי בידור, שבו הוא אומר שהסרט "לא ממש מצליח להבין מה הוא רוצה להגיד שלא נאמר בו כבר ב-1991". אבל האור הבהיר בסרט (ובחיים, כנראה), הוא ווטסון בתור בל.

אמה ווטסון היא ללא ספק אחד המרכיבים החזקים יותר של הסרט בתור בל, הרוח החופשית הספרית והיפהפייה, שהדמיון והשאיפות שלה גדולים מדי עבור הכפר הצרפתי הקטן והפרובינציאלי שלה. עם עיני האיילה שלה, החיוך שטוף השמש, ופיזור הנמשים על גשר אפה, ווטסון היא גיבורת דיסני לפי הזמנה. יש בה תמימות ואינטליגנציה שמתאימה בצורה מושלמת לדמות. היא גם, מסתבר, יודעת לשיר. תודה לאל, היא לא בחורה, אבל היא מוכרת שירים כמו מספר הפתיחה הנהדר של הסרט "בל".

אֲבָלהניו יורק טיימסAO סקוט מצא בו תחייה מרעננת:

הקלאסיות שלו מרגישה לא מאולצת ורעננה. הרומנטיקה שלו לא קורצת ולא מתחבטת. זה נראה טוב, זז בחן ומותיר טעם לוואי נקי וממריץ. כמעט לא זיהיתי את הטעם: אני חושב שהשם שלו הוא שמחה.

תשפוט בעצמך מתיהיפה והחיהיגיע לבתי הקולנוע ב-17 במרץ.