ביונסההאלבום הויזואלי שללִימוֹנָדָההוא יצור מסובך ויפה שמתריס בתוויות קונבנציונליות.

סיפור חסר פחד על בגידה וחייהן הפנימיים של נשים אמריקאיות שחורות,לִימוֹנָדָההוא כל כך הרבה דברים בבת אחת: תחינה למאהב סורר; שינוי אישי כואב; העליה של "קסם ילדה שחורה"; הצהרה פוליטית על גזענות, אלימות משטרתית ואמהות שחורה.

ראה גם:

לִימוֹנָדָההוא גם תוצר של חזון אמנותי שאין שני לו שיכול לעורר נשים בכל מקום לטפח ולטפח את הדחפים היצירתיים שלהן.

עם זאת, זה לא קל בתרבות שחוגגת גברים כבעלי חזון, שוללת נשים לבנות כשחקניות צוות ומצמצמת עוד יותר את תפקידן של נשים בעלות זהויות מגוונות.

אם זו נראית הכללה אנקדוטית, רק שקול את זה לאחרונהלִלמוֹדעל האופן שבו גברים ונשים כאחד קישרו יצירתיות עם תכונות "גבריות" קלאסיות כמו תעוזה וביטחון עצמי. ההטיה הסמויה הזו היא רק אחת מני רבות שעומדות בפני נשים בכל הקשור לאימוץ החזון הייחודי שלהן.

נשים חוששות להיראות כבלתי חביבות כי העונש החברתי והמקצועי הוארִיאָל. הם חווים בדרך כללתסמונת המתחזה, תוהה אם הם באמת זכו להצלחה או יתגלו כהונאות.

זו הסיבה שביונסה היא דמות כל כך טרנספורמטיבית עבור נשים. כשהיא שרה עללִימוֹנָדָהלשיר "סליחה" על היותה "האישה הרעה ביותר במשחק", אנחנו יכולים רק לדמיין מה נדרש כדי להתעקש על הערך העצמי שלה כאישה שחורה בתעשייה ובתרבות ספוגות שנאת נשים וגזענות.

ועדיין ההימור הזה לא מרתיע אותה. זה לקח שנשים יכולות להפיק ממנולִימוֹנָדָה:תגיד את האמת שלך גם אם החברה אומרת לך לשתוק. בעוד שלביונסה יש עושר ותהילה כדי לבודד אותה מהשלכות מסוימות של דיבור, העיקרון הוא רב עוצמה.

זה הסנטימנט שנשאר עם הסופרת פמיניסטה ג'ונס בימים שלאחר הצפייה באלבום. "בשבילי מה שעורר השראה בזה היה [הרעיון] שזה בסדר להגיד את הצד שלי", אומר ג'ונס. "זו האמת שלי ואני הולך להגיד אותה."

"זו האמת שלי ואני הולך להגיד אותה."

עבור אלה שחיים עם עול הסטריאוטיפ "האישה השחורה הזועמת", מוסיפה ג'ונס, זהו מסר חיוני.

"לעתים קרובות אנחנו שותקים את עצמנו, אנחנו שואבים את זה פנימה, אנחנו קוברים את זה, כי אנחנו לא רוצים להיכנע לסטריאוטיפ הזה", היא אומרת.

זה, כמובן, לא בדרך כלל איך גברים מתחילים את המסע שלהם לגאונות יצירתית. קולם בדרך כלל נשמע ומכובד. הם לא מבלים שנים בניסיון לשבור את השתיקה באופן אסטרטגי או לא פוגעני.

גברים לא צריכים לשאת את המשקל הזה לאורך כל חייהם, ולמרות שזה עלול לגרום לאנשים מסוימים למרר,espnWהסופרת ומנחת הרדיו של ESPN שרה ספרד אומרת שהיא אסירת תודה על כך שהדרך שלה הייתה מסובכת יותר.

"אולי לא הייתי משתמש בקול שלי גם אם הייתי מנסה להשתמש בו מיד", אומר ספרד, שמעיר רבות על אלימות במשפחה וגיוון בספורט.

ביום שלישי, ספרד הופיעה ב-PSA נגד הטרדה מקוונת#MoreThanMean, שהציגה תמונה מטרידה של הערות השנאה שעיתונאיות ספורט שומעות באופן קבוע.

ספרד אומרת שהיא ניסתה לראשונה להשתייך באופן לא בולט לעולם הגברי בעיקר של עיתונות הספורט. ברגע שהיא הרגישה בטוחה בכישרון שלה ובטוחה מקצועית, ספרד החליטה לקחת יותר סיכונים.

"היו רגעים כאלה שרק הבנת שיש לי מה להציע ואם לא, אולי אף אחד אחר לא יעשה זאת", אומר ספרד.

אין ספק שזה עוד לקח שאפשר להפיק ממנולִימוֹנָדָה:ביונסה היא האדם היחיד שיכול היה לעשות את האלבום הזה, ולא משנה מה הספקות שלה, היא עדיין רדפה אחר החזון שלה.

עם זאת, סוג זה של ביטחון עצמי כרוך בסיכונים לנשים.

"היו רגעים שרק הבנת שיש לי מה להציע ואם לא, אולי אף אחד אחר לא יעשה זאת".

ספרד מקבלת איומי מוות על שהעזה להיות עיתונאית ספורט. היא גם זוכה לביקורת מאנשים שמדאיגים את חוש ההומור הסרקסטי והחסר כבוד שלה, במיוחד כשמדובר בהתייחסות לסקסיזם שהיא נתקלת בו בקביעות, היא הגישה השגויה למאבק לשוויון מגדרי.

בעוד שספרד מעריכה ביקורת רציונלית, היא למדה "לחסום" את ההטרדה המקוונת הבלתי פוסקת. כשההערות השפלות ביותר מתעכבות, היא חושבת לא על הכשרון שלהן אלא על כמה עצוב אדם חייב להיות אומר אותן לאדם זר.

זו רק הצצה לעבודה המייסרת לעתים הנדרשת כדי להצטיין כאישה עם רעיונות מקוריים. מעטים מאיתנו פועלים ברמה של ביונסה, אבל משתוקקים להצלחה כנגד הסיכויים הללו בעבודה ובבית הספר, כמו גם בפוליטיקה ובאמנות.

ניסויים כאלה מתישים עוד יותר עבור נשים שהן מופחתות באופן שיטתי בגלל גזע, מוצא אתני, מעמד, יכולת, מיניות או זהות מגדרית - או כל האמור לעיל.

אִםלִימוֹנָדָהיש רק מסר מתמשך אחד על איך להתעלות מעל המכשולים האלה, זה במילים של ביונסה.

על "חופש", שיר הלל בלוזי על המאבק האפרו-אמריקאי שהופך להמנון לשחרור אישי ופוליטי, היא מעבירה מסר שיהיה קלישאתי בכל הקשר אחר: "אני אמשיך לרוץ / כי מנצח לא מפסיק את עצמו".

ברצועה הממוקדת באחוות "Formation", היא ראפ על דחף חסר רסן ועבודה קשה:"אני רואה את זה, אני רוצה את זה, אני מנוול, צהבהב את זה / אני חולם את זה, אני עובד קשה, אני טוחן עד שבבעלותי את זה / אני מסתובב על השונאים שלהם."

כשהמסרים האלה מהדהדים לאישה, אפילו בצורה קטנה כלשהי, כדאי להתמיד במרדף אחר חזון. גודל ההצלחה של ביונסה יהיה חמקמק לרוב, אבל זה לא העיקר.

אחד הניצחונות המהדהדים ביותר בלִימוֹנָדָההוא המעשה של להכיר את עצמך - ולחיות את הבשורה הזו.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.