היוצר של 'שיר בונק' הוויראלי על איך כד מים הפך לסמל להפגנות הפלסטיניות

בונק בונק קרדיט: No$hu /. מרוכב שניתן למעוך

ברוכים הבאים לשִׂיחַת חוּלִין, סדרה שבה אנו מתעדכנים עם האנשים האהובים על ה-Extremely Online באינטרנט.

אמנות היא חלק בלתי נפרד מההצלחה ואריכות החיים של תנועות חברתיות. זה שזור במרקם הקידמה עצמו. המאבק לשחרור הפלסטיני אינו שונה.

במהלך השבועות האחרונים פרצו עשרות הפגנות על מלחמת ישראל-חמאס ברחבי קמפוסי המכללות. הם התחילו באוניברסיטת קולומביה והתפשטו ליותר מתריסר בתי ספר אחרים ברחבי הארץ, ובראשם סטודנטים הקוראים לאוניברסיטאות שלהםלמכור מחברותהמסייעים למאמצים הצבאיים של ישראל בעזה.

ייתכן שהציוץ נמחק

ההפגנות הובילו לאירוע משמעותימִשׁטָרָהנוכחות בקמפוסים. בתגובה,כ-1,000 איש נעצרו. במהלך עימות אחד בין מפגינים למשטרה בקאל פולי הומבולדט, מפגין היכה שוטר בראשו עםכד מים ריק, אשר מכונה כעת באינטרנט "כד הצדק". זה הפך במהירות ויראלית ברשתות החברתיות והוביל לכך שאנשים רבים התקשרו "לפוצץ את המשטרה" ולהפוך את כד המים לזיהוי תמונות נגד המשטרה.

No$hu, אמן בן 29, ראה את הסרטון והפך אותו לשיר טראפ ויראלי. השיר מתחיל ב"אני שונא את המשטרה", ומסתיים ב"אם אתה בעל תושייה, הכל יכול להיות הנשק הנכון". אבל המנגינה כל כך אופטימית ומכווננת אוטומטית שהיא הופכת את הפוליטיקה הרדיקלית של המילים לטעימה.

ייתכן שהציוץ נמחק

השיר הצית שיחה האם ראוי להקל על הסכסוך המתמשך בקמפוסים ועל המלחמה בעזה. עבור No$hu, זה לא רק רלוונטי - זה הכרחי. בשיחה עם Mashable, הוא הצביע על ציטוט של המדפיס האנרכיסטי ג'ק פרייגר בפרפרזה מתוך האוטוביוגרפיה של הסמל האנרכי-פמיניסטי אמה גולדמןלחיות את חיי. "אם אני לא יכול לרקוד, אני לא רוצה להיות חלק מהמהפכה שלך."

"אתה יכול לנרמל מחשבה רדיקלית דרך משהו שובב", אמר נו$הו. "אני אומר דברים סופר רדיקליים אם אתה מקשיב לשיר. אם הייתי אומר את אלה בצורה כועסת, אתה יכול להפחיד אנשים מסוימים. אבל לעשות את זה עם איזה אוטו-טיול בצורה שובבה הופכת אותו לנגיש יותר".

Mashable שוחח עם No$hu על כתיבת השיר הויראלי, מציאת שמחה במהפכה ושימוש בכוחותיו כדי לסייע לתנועת המחאה.

Mashable: מה נותן לך השראה כשאתה עושה מוזיקה?

No$hu:בהרבה מזה יש הומור. יש דברים יותר רציניים, אבל מה שהכי טבעי לי זה דברים שקשורים למחאה, צדק או התנגדות ומהפכה, מהולים בהומור.

יצאו הרבה סרטונים חזקים מההפגנות הפרו-פלסטיניות הללו. מה עם הסרטון הזה משך את תשומת הלב שלך?

כמה שזה היה מצחיק. כשאני רואה קליפים מגניבים כאלה, [ו] יש לי הרבה כאלה, אני קופץ ומנסה להגביר את זה עם משהו יצירתי. אז ראיתי את זה, וזה היה פשוט מיידי. התחלתי לחשוב מיד, "איך אני יכול לגשת לזה בצורה יצירתית?"

Mashable Top Stories

ספר לי עוד על זה - תהליך הכנת זה.

אני בוחר שלוש או ארבע נקודות ברורות שאני רוצה לדבר עליהן - כמו קנקן, קנקן, אתה יודע. ואז אני פשוט אשחק עם המילים האלה עד שאמצא משהו שאני מרוצה ממנו. אז, כמו "כד או לא, ג'וגנרוט", דברים כאלה.

ואז שלחת את זה למפיק?

לא. [השתמשתי] במכשיר חינמי מחוץ ליוטיוב שהיה לי במחשב הנייד שלי. חיפשתי את הביטים שכבר הורדתי וניסיתי למצוא את האווירה המתאימה. וברגע ששמעתי את זה - יש בזה כלי מנגן, שמיד הייתי כמו, "בונק, באנק," אתה יודע? זה פשוט נכנס לי לראש להניף אותו יחד עם המנגינה הזו. אז זה פשוט הסתדר בצורה מושלמת.

כמה זמן לקח לך?

ראיתי את [הסרטון] יומיים אחרי שהוא יצא לראשונה. וכך באותו לילה התחלתי להעלות רעיונות המבוססים על [מילים כמו] כד ובנק. ואז למחרת בבוקר הקלטתי את זה. הייתי אז באכסניה, אז הקלטתי את זה בין המטיילים האחרים שנכנסים ויוצאים מהחדר. רק כדי שלא ישמעו אותי צועק [ו] משמיע קולות מוזרים, נאלצתי לסחוט את ההקלטה על המיטה שלי באכסניה. אבל לקח לי בערך 20 דקות לעשות את ההקלטה. ואז אולי עוד 40 [דקות] כדי לערבב אותו ולערוך אותו.

עם מה אתה מקליט וממיקס?

התוכנה שבה אני משתמש נקראת Mixcraft, אבל כל ההקלטות סופר פשוטות, נעשות עם מחשב נייד, ממשק ומיקרופון.

אז פשוט העלית את זה לרשתות החברתיות?

העליתי את זה לטוויטר ולאינסטגרם, ולא היו לי ציפיות. פשוט הקאתי את זה. כי אני עושה את זה לעתים קרובות למדי. חלקם מקבלים הרבה צפיות, וחלקם לא, אבל אני פשוט מעלה אותם אם זה נשמע לי טוב. אני משחרר את זה ואז רואה מה אנשים חושבים על זה. אני זוכר שחזרתי אליו אחרי שעה וכבר היו לו איזה 300 לייקים וחבורה של ציוצים מחדש. הייתי כמו, "אה, בסדר. אני חושב שזה עלול להמריא."

איך הייתה התגובה?

זה היה מטורף. דיברתי בטלפון שלי יותר מדי כי אני מנסה להגיב לכל ההודעות. זה מגניב לראות מה אנשים אומרים. מישהו בתגובות אמר, "אני הולך לשחק את זה במשט החירות לעזה".

האם אתה מכיר מישהו מהאנשים שעושים את ההפגנות האלה בקמפוסים? דיברת עם מי שעשה את הצרימה?

לא, לא דיברתי איתו. אבל אני רוצה לדבר איתו. האדם הזה הוא אגדה.

האם השירים האחרים שלך התפשטו כל כך מהר?

היו לי כמה שנה שעברה עם כמות צפיות דומה. חלקם קופצים, חלקם לא, אבל יש לי חמישה או שישה טובים שקיבלו צפיות כמו זו.

מה גורם לך להתעניין כל כך בשחרור הפלסטיני?

בעיני זה כל כך ברור עד כמה מה שקורה מטריד ומגעיל. זה לא משהו שאני מרגיש שאני צריך לנסח ברהיטות. יש רצח עם.

הרבה אנשים מרגישים חסרי אונים אם הם לא נמצאים בקליפורניה או בניו יורק או בקמפוס בקולג' שבו מתרחשות ההפגנות הללו. אתה נוסע עכשיו - האם הרגשת את חוסר האונים הזה, ומה אתה עושה כדי לעזור למטרה כשאתה לא יכול להיות פיזית בהפגנה?

אני יודע איך אני אוהב לתרום, או איך אני תורם באופן טבעי, זה דרך מוזיקה. זה בא באופן טבעי. אני לא מרגיש חסר אונים כי אני עושה את זה כבר זמן מה, ואני יודע כמה צחוק ושמחה עוזרים בדברים כאלה. כשדברים מלחיצים, זה סופר חשוב שיהיה קצת הומור. אני יודע שזה מה שאני יכול לתרום לזה. אז אני אף פעם לא מרגיש חסר אונים. אני מרגיש עוצמתי כשאני רואה דברים שקורים כאלה, ואני מרגיש השראה. אני יכול לתרום בדרכי שלי לזה. ואני מרגיש שגם אנשים צריכים לעשות את זה. קח את הכישרון שלהם או את המיומנות שלהם או את התשוקה שלהם ותרום את זה איכשהו כדי לעזור לדברים לכדור שלג.

איך אתה מרגיש שהשתתפת ביצירת מם מהנה בתקופה כזו?

יש אחוז עצום של [צעירים] שאוהבים ממים ולוקחים [מידע] בצורה כזו. אז אנחנו צריכים להשתמש בזה לטובתנו.

אתה חושב שזה גם מוסיף קצת אריכות ימים לתנועה?

אתה צריך להיות מסוגל לצחוק. זה כל כך קל להתייאש ולהתייאש. אתה צריך לצחוק כמה שאתה יכול, בכל הזדמנות.

כריסטיאנה סילבה היא כתבת תרבות בכירה ב-Mashable. הם כותבים על טכנולוגיה ותרבות דיגיטלית, עם התמקדות בפייסבוק ובאינסטגרם. לפני שהצטרפו ל-Mashable, הם עבדו כעורכים ב-NPR ו-MTV News, כתבים ב-Teen Vogue ו-VICE News, וכמחסני יציבות בחוות מיני סוסים. אתה יכול לעקוב אחריהם בטוויטר@christianna_j.