לילה אחר לילה במכה של חצות, אורות הרחוב בעיר הולדתי היו כבויים, ומטילים הכל בחושך. גרתי בעיר הזאת שלוש שנים במהלך שנות העשרים לחיי - שלוש שנים של עוצר עצמי בגלל קיצוצים ברשויות המקומיות.

במהלך השנים האלה, הייתי צריך לעשות כמו סינדרלה ולהגיע הביתה לפני 12. לא בגלל שהמכונית שלי תהפוך לדלעת, אלא בגלל שפחדתי שאמצא את עצמי בחוץ בלילה השחור. כל תוכנית שעשיתי הייתה צריכה להביא בחשבון את החשיכה הממשמשת ובאה שתגיע כמו שעון, שתביא איתה איום מיידי על ביטחוני. מבלי שהתכוונתי לעשות זאת, הרשות המקומית שלי הכשילה אותי.

מדפדפת בין דפי ספר חדש של פעילה וסופרת פמיניסטיתקרוליין קריאדו פרס, קראתי שורה שהציתה מחדש את הכעס שחשתי על העוצר שלי (אם כי, כפה עצמית). "תכנון עירוני שאינו מביא בחשבון את הסיכון של נשים להיפגע מינית הוא הפרה ברורה של זכותן השוויונית של נשים למרחבים ציבוריים", כותב קריאדו פרס ב-נשים בלתי נראות: חשיפת הטיית נתונים בעולם המיועד לגברים.

"מה שמעניין הוא ש[מועצות] אומרות לעתים קרובות דברים כמו, 'אוי, אבל הפשע לא עולה', מבלי לקחת בחשבון את העובדה שנשים לא יוצאות בגלל שהטלנו בעצמנו עוצר", קריאדו פרס. אומר לי.

בספרה, קריאדו פרס לוקחת על עצמה את אי הנראות של נשים בעולם שלא רק עוצב על ידי גברים, אלא עם גברים - וגברים בלבד - בראש. מחסור בנתונים מפורקים בין המינים - נתונים ספציפיים לנשים - פירושו שתכנון עירוני, תחבורה, מדיניות, עיצוב, ייצור מתעלמים מהצרכים של מחצית מאוכלוסיית העולם. על ידי אי איסוף נתונים על נשים, מעצבים ומדענים מסתכלים דרך הפריזמה של "זכר ברירת המחדל" - "לראות גברים כברירת המחדל האנושית" בעת עיצוב מוצרים, תרופות, הרחובות והערים שלנו, כפי שמגדיר זאת קריאדו פרז..ההשלכות בעולם האמיתי של ההגמוניה של ברירת מחדל גברית זו יוצרת פער נתונים, הגורמת לנשים אי נוחות יומיומית לסכן את ביטחונן וחייהן.

יצר את פרז - מיהוביל את הקמפיין להקמת פסל של סופרגיסט מחוץ לפרלמנט- בילה שלוש שנים במחקר ובכתיבה של ספר זה, שבעיקרו נקרא חקירה מורחבת על הדרכים המוחשיות שבהן מושפעות חייהן של נשים, וכןנתון בסיכון בגלל פער הנתונים הזה. "באופן לא מודע הצגנו את העולם כזכר", אומר קריאדו פרס. "נשים נותרות מחוץ למספרים, לנתונים, לאופן בו אנו מקצים את המשאבים שלנו, הדרך בה אנו מתכננים בטיחות למכוניות, הדרך בה אנו מעצבים רפואה".

לנשים המשרתות בצבא ניתנת ציוד המיועד להתאים לגוף הגברי. בציטוט דו"ח ממשלתי, קריאדו פרס קובע: "נמצא כי נשים בצבא הבריטי ערוותסבירות גבוהה פי שבעה מגברים לסבול מפציעות שרירים ושלד, אפילו זה יש להם 'אותו כושר וכוח אירוביים'." Theאי קיום של בובות מבחן ריסוק נשיות אנתרופומטריותזה גם אומר שההשפעה של תאונות דרכים על גופות נשים לא נחקרת. לנהגות חגורות בטיחות יש סיכוי גבוה יותר ב-47% להיפצע קשה בתאונת דרכים בהשוואה לעמיתיהם הגברים, מחקר שנערך על ידי המרכז לביומכניקה יישומית של אוניברסיטת וירג'יניהנחשף.

עיקר הרעיון לספר הגיע כשקריאדו פרס חקרה את ספרה האחרוןתעשה את זה כמו אישה,כשהיא גילתה שסימפטומים של התקף לב נשקליםלא טיפוסיים והרופאים לא מצליחים לזהות אותם. "כל המידע הציבורי שראיתי אי פעם היה על תסמיני התקף לב גבריים טיפוסיים, אז לא הייתי מזהה אם אני חוטף התקף לב. ואז נוסף על כך, כדי להבין שגם הרופאים לא מבינים את זה, אני פשוט לא האמנתי באמת." "המדע לא אמור להיות כזה, המדע אמור להיות אובייקטיבי, המדע לא אמור לסבול מסקסיזם", אומר לי קריאדו פרס. "מספרים ונתונים נועדו להיות רק מספרים ונתונים, הם לא נועדו לשאת בתוכם את בעיות החברה".

אבל, יש היבטים של מה שנקרא "עבודת נשים" שאנחנו פשוט לא אוספים עליהם נתונים, אומר קריאדו פרס. "נשים שעובדות בסורגים לציפורניים, יש מעט מאוד נתונים על האופן שבו כל הכימיקלים והאבק משיוק ציפורניים אקריליים ישפיעו עליהם", היא אומרת. "כי אנחנו פשוט לא רגילים לחשוב על עיסוקים של נשים כמסוכנים". קריאדו פרס מצטט בספרסקירה משנת 2014מאת אן רוכון ​​פורד, הקובעת שנשים העובדות במכוני ציפורניים חשופות לעתים קרובות לכימיקלים רעילים הקשורים ל"סרטן, הפלות ומחלות ריאה".

ואכן, היעדר נתונים על ההשפעות הבריאותיות של עבודה על נשים מציע הצצה לאופן שבו החברה עשויה לראות עבודה שבוצעה על ידי נשים. "אנחנו לא מודדים את זה כי זה רק נתפס כ'עבודת נשים', וזה לא יכול להיות קשה ומסוכן".

בקריאת הספר הזה, קשה שלא להיבהל. וקריאדו פרס אומר שאנחנוצריךלְהִבָּהֵל. "אף אחד לא רוצה שנשים ימותו", היא אומרת. "אני חושב שכאשר אנשים מודעים לזה, הם כן חושבים שזה מזעזע". אבל, זה לא אומר שהתעשיות האלה לא מודעות. "יש אנשים שיודעים על זה", היא אומרת. "אף אחד מהדברים שחשפתי הוא דברים שאנשים בשטח לא יודעים עליהם. חוקרים יודעים על זה".

ברא פרז דיבר עםאסטריד לינדר,מנהלת המחקר של בטיחות תעבורה במכון הלאומי למחקר כבישים ותחבורה שבדיה, שעובדת על מה שהיא מקווה שיהיה "בומת מבחן הריסוק הראשונה שתייצג במדויק גופות נשיות. לינדר אמר לקריאדו פרס כי בובות נשים הוצעו במבחן הריסוק. שנות ה-80, "היצרנים לחצו כדי לא לכלול אותם בגלל העלות".

"כשאתה שומע דברים כאלה, אתה לא יכול שלא לחשוב, אולי זה חוסר אכפתיות", אומרת קריאדו פרס, ומסתייגת שהיא גם לא מאמינה שאנשים מרושעים או שזו איזושהי קונספירציה. "היית מקווה שאנשים ישימו את בטיחות הנשים מעל לשולי הרווח", היא מוסיפה.

אז איך אנחנו הולכים לגשר על פער הנתונים ולצמצם את הסיכונים האמיתיים שהוא נושא? ובכן, התשובה נמצאת ממש לפנינו. "זה פשוט להפליא, אתה רק צריך לאסוף נתונים על נשים", אומר קריאדו פרס. "לאסוף נתונים מפורקים בין המינים, נקודה, הסוף. הפתרון כל כך פשוט מסנוור. אפשר לתקן אותו מחר, אתה רק צריך להתחיל לעשות את זה".

גיוס חוקרות והבטחת נשים לתפוס תפקידים בכל דרג בארגון חשובה גם היא. "להיות נשים בכל התפקידים של החברה שלך, מלמעלה למטה, זה לא רק תרגיל של תקתוק - זה חשוב מאוד לתוצאות העבודה שאתה עושה, כי כל העדויות מראות שנשים פשוט לא שוכחות נשים ", אומר קריאדו פרס.

העסקת יותר חוקרות היא אחת הדרכים להבטיח שתופק עבודה מנותחת מגדרית, אך עידוד של יותר נשים צעירות להיכנס לתחום STEM הוא חשוב - במיוחד בהתחשב בכך שרק23 אחוזים מכוח העבודה של STEM בבריטניה הם נשים.

בשבועות שקדמו לפרסום,נשים בלתי נראותכבר הוכיחה מחלוקת עצומה ברשתות החברתיות. "יש גברים שכעסו מאוד באומרו 'אבל גברים עובדים במקצועות הכי מסוכנים'", אומר קריאדו פרס. "יש רעיון שעבודת נשים פשוט לא מסוכנת, אבל זה בגלל שאנחנו יודעים על הסכנות שבעבודת גברים כי אספנו נתונים".

זה לא ספר על יחידים, זה על איך מערכות מכשילות נשים. אני שואל את קריאדו פרס אם אולי פער הנתונים הזה יכול להציע לנו תובנה לגבי הדרך שבה רואים נשים בחברה.

"במידה שלא נראה אותנו", היא עונה. "פער הנתונים בעיני הוא בלב של בעצם כל מה שקשור לאופן שבו נשים מופלות לרעה", היא מוסיפה. "אנחנו לא רואים את גופם, אנחנו לא רואים את חייהם, ולכן העולם לא נותן להם דין וחשבון."

הפתרון ברור עד כאב: אל תתעלמו ממחצית מאוכלוסיית העולם.