ציינתי את החבר הכי טוב שלי ב-FaceTime כבר שני ימי שישי ברציפות. בסדר, אני יודע, זה לאלְהֵרָאוֹתכמו הרבה להתפאר.

אבל זה משהו שמעולם לא באמת עשינו קודם -מחווה במעורפל על מצב העולם- כל זה.

אני אוהב את החבר הכי טוב שלי. גדלנו יחד; הייתי האיש הכי טוב בחתונה שלו. אבל הוא גר בעיר אחרת, אנחנו עסוקים, ואנחנו לא מתקשרים או מסמסים כמה שהיינו רוצים. ביום שישי שלפני המגפה, סביר להניח שנתפס בדברים אחרים, נהנה מהנוחות של סוף השבוע הקרוב. אבל עכשיו... טוב עכשיו, אין לנו שום דבר לעשות מעבר לערבב משקה למבוגרים ולדבר באמצעות הקסם של FaceTime.

באופן מוזר, אני מרגיש קרוב יותר אליו, למרות...שוב מחוות במעורפל- כל הזוועה. אני לא לבד בחוויה הזו. אנשים ברחבי העולם אמרו לי שהם חוו משהו דומה.

אנה דייויס, 42, היא גולה בריטית המתגוררת בשווייץ. היא ורייצ'ל אנדרווד, בת 42 המתגוררת בבריטניה, היו חברות ילדות שהתפרקו כשעזבו את בית הספר. הם התחברו מחדש לפני כמה שנים באירוע של חבר משותף. הידידות ניצתה לחיים אבל הוגבלה להיפגש כמה פעמים בשנה.

הכל השתנה עם הקורונה. שתי הנשים אוהבות כושר, אז הן החליטו לעשות אימונים וירטואליים יומיים יחד כסוג של מוטיבציה במהלך ההסגר. הצמד עשוי להפיל עשרות בורפי ביחד, ואז לשבת ולפטפט על ארוחת הבוקר עד שיגיע הזמן לעבוד.

"אני לא מעולה בלהתקשר לאנשים, אפילו למשפחה שלי, אבל אני חושב שאולי בגלל שיש לנו אהבה משותפת לספורט ולשמירה על כושר, זה הפך לדחף שלנו", כתב דייויס באימייל ל-Mashable. "אני לא יכול לדמיין את היום שלי בלי זה עכשיו."

אנדרווד הסכימה שהטקס החדש מסדר אותה מנטלית ליום הזה והוסיפה שהיא "מודאגת מעט [ממתי] החיים יחזרו לשגרה".

"אני בעצם לא יודע איפה הייתי בלעדיה!" היא כתבה במייל.

ד"ר ג'ונתן קנטר, מנהל המרכז למדע הקשר החברתי באוניברסיטת וושינגטון, אמר שהוא שם לב שהרבה אנשים מתחברים מחדש - או מתחברים עמוק יותר - עם בני משפחה וחברים במהלך המשבר הזה.

"אני חושב שזאת תופעה מעניינת שאף אחד מאיתנו לא היה מוכן לקראתה: כשאנחנו פשוט מאבדים את שגרת היום שלנו, זה משבש אותנו פסיכולוגית בדרכים שקשה לבטא אותן אבל הן משמעותיות למדי", אמר ד"ר קנטר בטלפון. רֵאָיוֹן. "אנחנו מרגישים כאילו איבדנו את הקרקע שלנו. אנחנו מרגישים כאילו האדמה מתחת לרגלינו כבר לא כל כך יציבה".

"ואני חושב שאנשים כמהים ומחפשים דרכים לבסס מחדש את היציבות הזו", הוסיף. "לחזור לכמה ממערכות היחסים הקודמות האלה, אני חושב שזו דרך להתחבר מחדש לזמנים שבהם הרגשנו יציבים יותר."

הבידוד הוא בודד. זה חליטת מכשפות של הסוריאליסטי והיומיומי. זה מעורר חרדה. אז אנחנו מגיעים לאהובים. אולי חברות שאנחנו מוקירים אבל נמוגה עם הזמן. ועכשיו אתה יכול להתקשר אליהם ואין חשש שאין מה לומר - לכולנו יש את המגיפה הזו במשותף.

ייתכן שהציוץ נמחק

ייתכן שהציוץ נמחק

ייתכן שהציוץ נמחק

ג'ון, צעיר בן 40 המתגורר בלוס אנג'לס, שהעדיף שיתייחסו אליו רק בשמו הפרטי, יצר תחילה קשר עם שני חברים ותיקים בעיר הולדתם כאשר פתחו צ'אט קבוצתי כדי לשתף מאמרים הקשורים לנגיף הקורונה. עד מהרה הם היו בשיחות זום כל יום. בסופו של דבר הם התחילו להביא אורחים מפתיעים כדי לתבל את הדברים. (הטוב ביותר עד כה היה אבא של ג'ון, שאותו כינה באהבה "חכם").

"אני חושב שזה גורם לכולם להבין מה חשוב", אמר ג'ון על משבר הקורונה. "ואני מקווה שכשזה יתבהר לא נשכח את זה. אני מקווה שנזכור את הקשר, ו[שה] האנשים בחייך הם באמת מה שחשוב. אתה לא יכול להיות עסוק מדי כדי להבין לאן אתה מגיע מִן."

ג'ון גר לבד - חברתו בתוכנית פוסט דוקטורט בבוסטון - ובדרך כלל הוא היה נוסע הרבה יותר ועסוק יותר בעבודה. באופן מעשי, לו ולחבריו פשוט יש הרבה יותר זמן לקפוץ לשיחות זום.

ומניסיוני האישי, אני פחות מודאג מלהטריד מישהו בשיחה כי מה עוד הוא צריך לעשות?

"אני חושב שיש כמו אישור בשתיקה לסוג זה של פנייה עכשיו - ואישור מפורש לסוג זה של פנייה - ברמה החברתית שלא הייתה קיימת קודם לכן", אמר ד"ר קנטר. "ולכן זה עשוי להקל על אנשים להתגבר על כמה מהמכשולים שאולי הובילו אותם לא לעשות זאת בעבר."

יש כמובן חסרונות לחיבור דיגיטלי. אתה לא יכול לקלוט לגמרי הכל מסרטון שהיית עושה בחיים האמיתיים. קשה יותר לקרוא את הרגשות של אנשים בווידאו צ'אט, וברור שאי אפשר לעשות דברים כמו לחבק או ללחוץ ידיים. אבל זה כן מספק שדרה לחיבור אמיתי.

יעל בר-טור, יועצת דיגיטלית בת 37 בניו יורק, בילתה הרבה יותר זמן (מקוון) עם משפחתה, שכולן מתגוררות בישראל. הם אפילו התכנסו לארוחת ערב וירטואלית של פסח והיא עשתה קריאות סיפור עם אחייניה ואחיינים.

"אני חושב שאנשים נוטים יותר לעשות דברים באינטרנט עכשיו, ואנשים שלא בהכרח היו נוחים מדי עם [חללים] דיגיטליים נעשים יותר ויותר נוחים כי הם חייבים", אמר בר-טור בשיחת טלפון. "אבל יש גם את כל זה, אני לא יודע, כמו מרחב רגשי, שבדרך כלל תופס אותו כמו ללכת לברים, ולהתרוצץ, ופשוט לעשות את כל הדברים החברתיים האחרים האלה."

ייתכן שהציוץ נמחק

ייתכן שהציוץ נמחק

שיהיה ברור: שום דבר לא יכול היה לקזז את הזוועה והסבל והמוות שנגרמו על ידי מגיפת הקורונה. וכפי שציין ד"ר קנטר בשיחה שלנו, "המשבר הזה מתרחש בצורה לא שוויונית, וחלק מהאנשים סובלים ברמות אדירות, שבהן הם כנראה ירגישו שקשה עוד יותר כרגע להגיע לאנשים... בגלל שהם הם פשוט מלאים בכאב ובייסורים."

אבל יש לקחים שאנחנו יכולים לקחת מההסגר. כמו איך לפעמים צריך את השילוב הנורא של שעמום ופחד מהבידוד כדי לעורר בנו השראה להגיע לאנשים שאנחנו אוהבים. ד"ר קנטר עצמו אמר שהוא יצר קשר עם החבר הכי טוב ותיק - הוא היה האיש הכי טוב בחתונה שלו - אחרי עשור שלא דיבר.

"זה היה פנטסטי, וכן, בדיוק כמו לדבר על כך שהוא חוזר לחיים שלי נותן לי תחושה של הרגעה בגוף שלי שניתן לחוש", אמר.

ד"ר קנטר הוסיף אז: "אם נוכל לבקבק את האופן שבו אנשים מושיטים יד אחד אל השני ומנסים להתחבר, ולשתות מזה גם אחרי שהמשבר יסתיים, אני כן חושב שזה יהיה מעטה כסף אמיתי בין כל אימה ויגון".

העולם הפוך, העתיד אינו ברור. אבל אני יכול FaceTime לחבר הכי טוב שלי בסוף השבוע הזה, והיי, זה משהו.