אני זוכר את הפעם הראשונה שהלכתי לטיפול המרה. אם אני כנה, חשבתי שזה די נחמד באמת.

האישה בקבלת הפנים של הכנסייה שמארחת את הטיפול ביקשה ממני להיכנס לגיליון של המבקר. אחר כך, עליתי למעלה לפגוש בחור שיוכל "לעזור לי", או לפחות כך נאמר לי. שתינו כוס קפה ודיברנו כמעט שעה, וחשבתי שהוא אדם אדיב ועוזר. בטח, חלק מהדברים שהוא אמר גרמו לי לבכות ואמרתי לו דברים שמעולם לא סיפרתי לבן אדם אחר, אבל זה היה חלק מהכל, נכון? זה היה 2011, הייתי בשנה האחרונה באוניברסיטה, בן 21, אומלל מאוד וברור שלא סטרייט. החיים שלי התהפכו, ובמהלך החודשים הבאים הם רק ילכו ויחמירו. אבל עשיתי את כל הדברים שאמרו לי שיעזרו לי - האור היה צריך להיות בקצה המנהרה בקרוב.

העניין הוא שלא אמרו לי שזה טיפול המרה. רק שש או שבע שנים אחר כך היה לי רגע של נורה שהמפגשים שהיו לי עם איזה 'יועץ' ללא רישיון על ספה בכנסייה במטרה מוצהרת יחידה לדכא את המיניות שלי, נפלו, למעשה, תחתהגדרה של טיפול המרה. רק אחרי שהבנתי את זה התחלתי לשחזר את מה שקרה באותה שנה ואת המעמקים שאליהם ירדה הבריאות הנפשית שלי, וסוף סוף הצלחתי לחבר דברים.

אם גדלת בסביבה שבה מוזרות בכל צורה שהיא לא רק נרתעה אלא תויגה כשגויה ומסוטה מבחינה מוסרית, ביקור במקום שטוען שזה יכול לשנות את מה שאתה מרגיש עשוי להיראות כמו הבחירה ההגיונית, אם לא היחידה. יש. לא צריך לגדול בכת דתית פונדמנטליסטית כדי להרגיש כך, אבל זה בהחלט עוזר. כשהכומר בכנסייה שלי - ש(די מדאיג עכשיו אני חושב על זה) אהב לעתים קרובות לדבר איתי על "המאבקים ההומוסקסואליים" שלי - הציג את הרעיון שאני הולך לפגישה הזו עם בחור מכנסייה סמוכה אחרת, הכל נראה להיות מעל הלוח. "אני באמת רוצה שתעקוף את [המיניות שלך] ותשתנה", הוא אמר לי. זו הרגישה כמו הדרך הטבעית ביותר לחשוב ולדבר באותה תקופה: סוף סוף, הייתה דרך קלה יותר להתמודד עם המיניות שלי מאשר להיות אומללה בקשר לזה כל הזמן!

טיפול המרה מבוסס על שני רעיונות. האחת: שכל מיניות או ביטוי מגדר החורג מהטרוסקסואל או סיסג'נדר שגוי (או לפחות לא רצוי) ושתיים: ניתן לשנות או לדכא את המיניות או הביטוי המגדרי של אדם. שני הרעיונות הללו אינם מבוססים, אם לא פשוט שגויים עובדתיתמַזִיק. הראשון הוא פשוט עמדה קנאית - תיוג חלקים באנושות כ"בלתי רצויים" רק בגלל השוני - והשני אינו מגובה במדע. למעשה, זהמוכפש באופן פעיל על ידי המדע.

לְפִיסטונוולוסקר הלהט"ב הלאומי בבריטניה בשנת 2018, שבעה אחוזים מאנשי הלהט"ב הוצעו או עברו טיפול המרה, כאשר המספר כמעט הוכפל עבור אנשים טרנסים וא-מיניים. בארה"ב, בית הספר למשפטים של UCLA יצא לאורמחקר ב-2018ההערכה היא ש-698,000 מבוגרים קיבלו טיפול המרה, כאשר 350,000 מהאנשים הללו עברו טיפול המרה בעודם מתחת לגיל 18. זוהי כמות מדהימה של אנשים בהתחשב בכך שב-בְּרִיטַנִיָהוארה"ב, כל הייעוץ והייעוץ העיקרייםגופי פסיכותרפיה, כמו גםשירות הבריאות הלאומי, הגיעו למסקנה שטיפול המרה מסוכן וגינו אותו, כאשר המועצה הבינלאומית לשיקום קורבנות עינויים מרחיקה לכת עד כדי מיתוג אותולַעֲנוֹת, ואתדו"ח מועצת זכויות האדם של האו"םהמלצה על איסור עולמי על טיפול המרה.

"אבל מי ישלח את עצמו ברצון לטיפול המרה?" זו השאלה שחברים שלי לא מצליחים להתגבר על הראש, ולמען האמת, זו נקודה מוצקה. המעט שאנו כן שומעים על טיפול המרה כרוך במצבים אגרסיביים להפליא, מעוררי מצוקה, החל מהתעללות פיזיתאֶלטיפול בהלם אלקטרו. אמנם גרסאות אלו של טיפול המרה עדיין מתקיימות, על פי אדו"ח מועצת זכויות האדם, המגוון הנפוץ יותר של טיפולי המרה באירופה ובארה"ב ינוהל על ידי מוסד אמוני, כלומר מעין טיפול מדבר שיכלול תפילה ועצות דתיות. אולם כאשר מסתכלים באופן גלובלי, ספקי בריאות ונפש הם העוסקים העיקריים בטיפול המרה בכמעט מחצית מהמקרים, ורשויות המדינה יכולות להיות מעורבות גם כן. טיפולים אלו יכולים לנוע בין טיפולים הומאופתיים לתרופות או טיפולים הורמונליים, כמו גם ההתעללות האלימה והאכזרית יותר שהוזכרה קודם לכן. אנשים יכולים להרגיש כל כך כפויים על ידי משפחותיהם, הרופאים שלהם ואפילו הרשויות שבהן הם חיים לשנות את מי שהם, עד שחלק מהאנשים משלמים סכומי כסף גדולים כדי להיות נתונים ל"טיפולים" הללו.

בבריטניה, זה כןעדיין חוקיללהט"ב להיות נתונים לטיפול המרה, אבל הממשלה כרגעניהול התייעצות בנושא חקיקה לאסור זאת. סטונוולהצהיר כי האיסור המוצעחייב להיות אפס חריגים - הוא חייב לכלול הגדרות דתיות והוא צריך לכלול טרנסים. עם העובדה שממשלות כמו ברזיאני,גֶרמָנִיָה, ו24 מדינות בארה"בכעת יש חקיקה המוציאה מחוץ לחוק או נמצאים כעת בתהליך של ניסוח החוקים לאיסור טיפול המרה, נראה למי מבחוץ שההשתתפות בו חייבת להכיל אלמנט של כפייה לפחות.

הטיפול עצמו היה, עכשיו אני מסתכל עליו לאחור, גם מצחיק וגם מטריד מאוד. אני לא יודע אם אתה מכיר את השיטה המופעלת לעתים קרובות על ידי נוכלים, מדיומים ואנשי אשליות מנטליסטים המכונה "קריאה קרה," אבל זה בעצם דיג אחר מידע תוך שהוא נראה רק שואל שאלות תמימות. האיש הזה יכול היה לראות שאני פצצת זמן רגשית רגישה ומתקתקת ולכן הוא לאט ורוגע הנחה אותי לפני שלחץ על כל הכפתורים שלי בבת אחת. "מתי אתה רואה לראשונה את אמא שלך בוכה?" הוא שאל אותי, כלאחר יד באמצע הפגישה הראשונה. עד לנקודה הזאת, מעולם לא דיברתי על הזיכרון הזה לאדם אחר, וברור שמשהו כזה הוא הולך להיות נקודת מגע רגשית עבור כל אחד, במיוחד אם הזיכרון היה מגיל צעיר - "איך זה גרם לך להרגיש?" הסביר בשלווה שרמת הרגש הזו נובעת מכך שאני באופן טבעי אמפתי וחומל - שתיהן תכונות מצוינות, הוא הרגיע אותי - אבל שה"סטייה" שלי במיניות היא בגלל שפירשתי את הרגשות האלה כ משיכה מינית האמנתי לו.

ה'טיפול', למרות שהוא משאיר טעם רע בפה שלי אפילו לקרוא לזה כך, נמשך כך במשך כמה פגישות. מה שאני זוכרת ממנו הן ההצהרות האלה שמה שהרגשתי לא היהבהכרחרע, רק פירשתי את זה לא נכון, כיויתי את הרגשות שלי לכיוון הלא נכון. מה שהייתי צריך לעשות, אמרו לי, זה לזכור שרק משיכה מינית לנשים היא טבעית ושאני צריך לא לסמוך על אטרקציות אחרות וללמוד לכוון אותן בראש שלי. הבריאות הנפשית שלי צנחה, כצפוי. הפכתי מלהיות פשוט אומללה במצבי כגבר קווירי שמנסה להבין אם המיניות שלי יכולה להשתלב עם האמונה שלי, לבוז באמת לחלקי בחיים. שנאתי שאני צריך להתמודד עם הרגשות האלה, והשתוללתי על עצמי. הרגשות הללו התבטאו במהירות כחלומות אובדניים חיים ומזעזעים, והתחלתי להרהר בפגיעה בעצמי. בשלב זה, לחצתי על כפתור הפאניקה והגעתי למישהו שבטחתי בו.

אני זוכרת את ההלם החיוור על פניו כשפירטתי בשלווה כמה אני מרגישה נמוכה - מבחינתי כל זה היה נורמלי. לא יכולתי להיות חולה, קיבלתי עזרה! למרבה המזל, הוא אמר לי במילים לא ברורות שיש לי אפשרויות בחירה. למרות שהוא עצמו היה מנהיג בקבוצה נוצרית שהייתי מעורב בה, הוא הסביר שאני יכול לבחור באיזו דרך אני רוצה ללכת, גם אם זה אומר לנטוש את האמונה שלי. הכנות הכנה שלו, ההתעקשות שלו שהדרך הנוכחית שבה אני נמצאת מטרידה וברור שהיא לא הנכונה, והדאגה האמיתית שלו אליי, אפשרו לי את המרחב להגיע למסקנות שלי. הוא דאג שאהיה בקשר עם חברים שידאגו לי בעיקר כבן אדם ולא כנפש ש'תינצל' ותשנה. הוא הציע משאבים וקבוצות תמיכה קהילתיות בראשות נוצרים אחרים שהיו להט"בים, אבל רק אם ארצה להשתתף ובזמני שלי. התמיכה שלו והידיעה הזו שהיו לי בחירות אפשרו לי להתרחק ולהגיד לא, לא רציתי לבזבז את חיי במאבק כדי למצוא דרכים להתחתן עם האמונה והמיניות שלי. בעוד רבים מאנשי הלהט"ב חיים חיים נפלאים ומספקים של אמונה, זה לא היה בשבילי. אז עזבתי את האמונה שלי, מוביל אותי לנתיב שאני עדיין בו היום. התחלתי ללמוד לאהוב את עצמי ולפעול לקראת הבחירה להיות מאושר. ללא ספק, האיש הזה הציל את חיי.

איך כל זה יכול להגיע מכמה פגישות שפירות למראה עם בחור אקראי? מכיוון שאי אפשר לשנות את המיניות, וגם לא בחירה, כיצד השפיעה הקוואקריות הזו אפילו הקלה ביותר? טיפול המרה הוא, בבסיסו, פשוט מניפולציה רגשית. "שנה כי אלוהים רוצה שתעשה זאת" או "כי המשפחה שלך רוצה שתעשה זאת" או "כי החיים שלך יהיו טובים יותר". ישנם סיפורי 'הצלחה' כביכול מקבוצות גיור שונות שבהן 'הומוסקסואלים לשעבר' מדברים על איך הם התגברו על עצמם ועכשיו חיים חיים הטרוסקסואלים. עם זאת, נעדר מרוב העדויות המזויפות הללו, הרעיון שהם 'נרפאים' מהמוזרות שלהם. רובם ידברו על איך הם פשוט מדחיקים את עצמם - אם כי אולי לא במונחים כאלה. דיכוי האישיות שלך, חייך, החלקים בעצמך המרכיבים את מי שאתה, הוא הסלע של טיפול המרה. אין זה פלא שיש לכך השפעות ברורות ומסוכנות על בריאותו הנפשית של האדם. עד כדי כך שכאשר רואיינתי בעבר על התקופה שלי בטיפול המרה, לא הצלחתי לענות במדויק כמה פעמים השתתפתי, או לתת סיבות מפורטות יותר למה זה הפעיל את פעמוני האזעקה בראשי. הזיכרון שלי מאותם ימים מלא, רחמנא ליצלן, בפערים, ואני לא זוכר מתיחות ארוכות של חודש בשנת 2011. לאחר שדיברתי עם מטפל, נאמר לי שאובדן זיכרון הוא סימפטום שכיח של מתח וחרדה או שלתגובה לטראומה. לא רק זה, נאמר לי, אלא שהשתתפות במפגשים של טיפול המרה, או כל טיפול אחר מכוון לא נכון, יכולה לא רק להוביל לטראומה סביב האירוע אלא גםחוסר אמון מתמשךופחד משירותי בריאות הנפש שיכולים להשפיע על החלטות בנוגע לבריאותו של אדם במשך שנים רבות.

לסטונוול יש מאוד ברור ושורה פשוטה על טיפול המרה: "לא צריך להגיד לאף אחד שזהותו היא משהו שאפשר לרפא." כמי שעבר את זה וכמעט לא יצא מהצד השני, אני יכול רק להדהד את זה.

אבל מה שאני יכול לומר מבחינתי הוא שהחיים שלי אחרי טיפול המרה עם כל העליות והמורדות הרגילים, המאבקים והניצחונות שהחיים מביאים, היו הכי טובים שיכולתי לרצות שהם יהיו. השארתי את האמונה שלי מאחור, פגעתי בעצמי, וזכיתי להפוך לאדם שאני היום - כדי לגלות מי זה שאני מדכא. בזמן שהתחלתי את המסע לבד, אני לא עכשיו בשום אופן. החברים שלי, השותפים שלי והאנשים שאני פוגש במסע הקווירי שלי הפכו, כפי שאנו שומעים לעתים קרובות כל כך, למשפחתי ולרשת התמיכה שבחרתי.

ההבנה שמותר לי ליהנות מהאישיות, מהמיניות ומהאנושיות שבתוכי הייתה הגילוי הגדול ביותר בחיי. לכל מי שחשב או חושב על טיפול המרה, אני אומר את זה: לעולם אל תכפי את עצמך למשהו שמעצם טבעו מבקש להסיר מעצמך חלק שהוא טוב. עשיתי, ולא רק שזה לא עבד, זה פשוט לא היה שווה את זה. רק על ידי כך שלמדתי לקבל ולהביע את עצמי, החיים באמת נפתחו בפניי - ואני לא יכול להודות מספיק לאנשים סביבי שהכניסו אותי לנתיב הזה.

אם אתה רוצה לדבר עם מישהו, ה-TrevorLifeline מספק ייעוץ חסוי בחינם לאנשי LGBTQ. כדי להגיע ליועץ, התקשר למספר 1-866-488-7386 או הודעת טקסט START למספר 678678. אם אתה בבריטניה, הנהרשימה של קווי סיוע לבריאות הנפש של LGBTQ. הנה ארְשִׁימָהשל משאבים בינלאומיים.