תשחק את זה מגניב. שמור על קור רוח. תתייחס אליהם מרושע. אל תגיב מיד. היו מרוחקים. תהיה מרוחק. יהיה קשה להשיג. אלו הם הכללים שעליכם לעקוב אחריהם כדי להיות "הילדה המגניבה" - חוג היכרויות נפוץ שנשים רבות מרגישות שלוחצות עליהן להיענות לבל יסומנו כדבקות או נואשות.

הבחורה המגניבה התחילה את דרכה כדמות מניות שנולדה מתוך ספרות וסרטים שנכתבו על ידי גברים. אבל מאז, הטרופ הפך כל כך נפוץ, הבחורה המגניבה עכשיו חזקה בתרבות הדייטים, בלי שום סימן להיעלם בקרוב. הילדה המגניבה היא כבר לא רק דמות בספר - היא נקודת השיא של נחשקות נשית. היא התגלמות הבשר והעצמות התלת מימדית של הפנטזיה הגברית. היא הדחייה של השפל של התנהגות נשית - דביקות. ובעיני רבים מאיתנו, היא מהווה סטנדרט התנהגותי מחניק שמאלץ אותנו להסתיר את האישיות האמיתית שלנו.

מאז שהתחלתי לצאת כנער, הפנמתי את התפיסה שאני צריך להעמיד פנים אדישות ולהשפיע על עמדה מגניבה כדי "לקבל את הבחור", כביכול. באופן לא מודע, נשאתי את הכלל הזה לבגרות - הוא מתבטא בהתנהגות שלי בתחילת מערכות יחסים, הוא חודר לעצות שאני נותן לחברים, וזה מעורר את החרדה שלי עד שהמסכה מחליקה והאני האותנטי שלי נחשף.

בספרים שקראתי, בסרטים שצפיתי בהם, הדמויות הנשיות המפתות והמשכרות ביותר היו בלתי ניתנות להשגה ומרוחקות - הרצויות שלהן קשורה בל יינתק לחוסר העניין והאי-השגה השקט שלהן. תחשוב על Eustacia Vye מ-Thomas Hardy'sשובו של היליד, ססיליה טאליס באיאן מקיואןכַּפָּרָה,אסטלה בציפיות גדולותמאת צ'ארלס דיקנס.

לאחרונה, התחלתי להטיל ספק בלחץ המחניק שאני חש לאמץ את התפקיד הזה בכל פעם שאני מתחיל לראות מישהו חדש. מי אמר לי שאני צריך להתחזות למישהו אחר וממש לאמץ אישיות אחרת כדי להיות נחשק למין השני?

הסופרת קייטי טמולה, שיוצאת עם גברים, אמרה לי שהאידיאל של "ילדה מגניבה" תופף בה מאז שהייתה ילדה. "פשוט תמיד היו לי אנשים קרובים אליי שאמרו לי שאני צריכה לשחק את זה מגניב עם בחורים", היא אומרת לי. טמולה אומרת שבני משפחה ומורים אמרו לה "להפסיק להיות כל כך רגשנית ואקספרסיבית" - במיוחד עם גברים.

"אני קצת מרגישה לחץ מהעולם באופן כללי לא להיות מי שאני", אומרת טמולה. "תמיד הייתי רגשנית ונלהבת מאוד לגבי דברים. לעתים קרובות אני מוצאת את עצמי מייחלת להיות הגרסה הרגועה והמגניבה יותר של בחורה שאני רואה אותה מוצגת בתקשורת".

הסטודנט אלכס סי (שמעדיף לא לחשוף את שמה המלא) אומר לי ש"הניסיון להיות "הילדה המגניבה" לא חל רק על היכרויות הטרוסקסואליות".

"אני כל הזמן מרגישה את הלחץ הזה כאישה הומו שיוצאת עם נשים", היא אומרת. "בהחלט נראה שהאדם שהכי פחות מתעניין והכי מרוחק מחזיק הכי הרבה כוח, וייפגע פחות אם הדברים ילכו דרומה.

"אני מאמינה שחלק מהלחץ נובע גם מהניסיון להימנע מסטריאוטיפ ה-U-Haul הלסבי שבו נשים מתחילות להיות רציניות יותר מדי מהר כי אף אחד לא לוחץ על הבלמים", היא אומרת.

אלכס מסבירה שהיא מעכבת כעת את ציפיותיה ומונעת מעצמה להביע את מלוא רגשותיה. "חבל שדייטים הגיעו לזה כי איך מישהו יכול להרגיש ממש נרגש מדייט או לדעת אם מישהו באמת מתעניין בו כשכולנו מדכאים את הרגשות האלה?"

הבחורה המגניבה נמצאת בכל מקום. היא בספרים שאנחנו קוראים, היא אצלנומסכי טלוויזיה וסרטים,היא בעצת היכרויות שאנו נותנים ומקבלים. מכל זווית, תרבות הפופ שאנו צורכים מגבשת את אידיאל הבחורות המגניבות כשיא הנחשקות הנשית. אולי את אחד התיאורים הטובים ביותר של הטרופ הזה ניתן למצוא אצל ג'יליאן פליןילדה נעלמה.הסיכום של פלין לטיפוס הזה פוגע בראש: "להיות הנערה המגניבה פירושו שאני אישה לוהטת, מבריקה, מצחיקה שמעריצה כדורגל, פוקר, בדיחות מלוכלכות וגיהוקים, שמשחקת משחקי וידאו, שותה בירה זולה, אוהבת שלישיות וסקס אנאלי, ומכניסה לפה נקניקיות והמבורגרים כאילו היא מארחת את המפץ הקולינרי הגדול בעולם, תוך שהיא שומרת איכשהו על גודל 2, כי Cool Girls הם מעל הכל לוהטים."

ד"ר סטייסי גיליס- מרצה בכירה לספרות ותרבות של המאה ה-20 באוניברסיטת ניוקאסל - מאמינה שהילדה המגניבה נטועה ב"איך נשים ממוקמות באופן דיסקרסיבי בתוך מבנים פטריארכליים של כוח". גיליס רואה את הטרופה הזו כקשורה ל"מודל כיבוש טורף-טרף", לפיו הבחורה המגניבה אינה ניתנת להשגה עד שהיא נכבשת על ידי הגבר הנכון. "זה על אי-השגה, אבל עם הרמז שאפשר יהיה להשיג אותך", אומר גיליס. "בהבטחה שעם הגבר הנכון הוא יצליח לשבור את המחסומים של האישה הזו".

מחקר על הדרכים שבהן נשים מציגות את עצמן באפליקציות היכרויות יכול גם לשפוך מעט אור על הלחצים שנשים עדיין מתמודדות איתם להתאים לאידיאלים התנהגותיים מסוימים.שון ברוק,חוקרת DPhil במכון האינטרנט של אוקספורד, ערכה מחקר על האופן שבו נשים מציגות את עצמן באפליקציות היכרויות כמו טינדר ובמבל.

"'מגניבות' או 'להיות מגניב' זה סגנון מגדרי ולעתים קרובות גזעני", אומרת לי ברוק במייל. "כאשר משתמשים בהם לתיאור נשים, 'מגניבות' מתייחסת לאימוץ של אידיאלים גבריים טיפוסיים של התנהגות, כמו חיבה של כדורגל או משחק". ברוק מאמינה שהבחורה המגניבה היא דחייה של סטריאוטיפ דייטים נשי אנטיתטי: האישה הדבוקה.

"רעיון נפוץ במיוחד הוא שנשים הן 'נצמדות', מה שהיה די נפוץ במחקר שערכתי הן על אפליקציות היכרויות והן על ממים", אומרת ברוק. דבקות היא, לפי ברוק, מונח מגדרי המתייחס ל"תלות רגשית מוגזמת" - התנהגות "לא רצויה" בתרבות ההיכרויות.

"קלינגי הוא לא רק התקשרות, אלא קשור ספציפית לגברים שמתלוננים על התנהגות של אישה ונתפשים צורך מוגזם בתשומת לב", אומרת ברוק. הקונוטציות השליליות של להיות ממותגות כ"דבוקות" עשויות, לדברי ברוק, לגרום לחלק מהנשים לבחור לפעול "מרוחקות ומרוחקות" מבן זוג פוטנציאלי. "האסוציאציה השלילית של התנהגות נשית יכולה להוביל נשים לאמץ תכונות גבריות שהן רואות שהופכות אותן לנחשקות יותר בדייט, שם התנהגות נשית כביכול זוכה לרוב לדמוניזציה".

ברוק אומרת שבמהלך המחקר שלה היא גילתה שנשים שמשתמשות באפליקציות היכרויות בוחרות לעתים קרובות להציג מבחר תמונות שמציגות תכונות נפוצות של בחורה מגניבה. "המחקר שלי הראה שנשים יאכלסו את התמונות שיש להן בפרופיל שלהן בפריטים שלדעתן מראים 'קרירות', כמו עיסוק בפעילות גופנית בתמונות שבהן הן לא 'מאפרו' (כלומר שיער ואיפור)". היא אומרת.

אז מאיפה בעצם בא האידיאל הזה? לדמויות ספרותיות של גברים יש מאפיינים מגולמים היסטורית כמו ריחוק וחוסר השגה. לעתים קרובות הם מוטרדים וזקוקים לאילוף. גיליס אומר שאפשר למצוא את הטרופ הזה בסיפורת פופולרית בסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, אבל זה בהחלט עשוי ללכת רחוק יותר מזה.

"אני בהחלט יכול לחשוב על כמה מקרים של הופעתו בספרות סנסציה של שנות ה-60, וזהו מבנה דיבורי רב שנים", אומר גיליס. "זה מאוד מפתה, נשים מתערבבות בכפייה כדי להרגיש שככה הן צריכות להיות כדי למשוך תשומת לב גברית".

"זה שההתרחקות הגיעה לכאן, תראה, אתה רואה שכותבים את זה בספרות פופולרית בסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, ולתמיד הנשים האלה בנרטיבים האלה בסופו של דבר נשואות", אומרת גיליס. "זה היפוך של המודל של רוצ'סטר-דארסי, אלא שאין מאחוריו סוכנות לנשים כי הוא עדיין ממוקם בתוך מבנים פטריארכליים".

אפשר לטעון שהדברים זזו קצת בחברה מאז המאה ה-19, אז למה נשים עדיין מרגישות לחצים לדבוק בתפיסה מיושנת של אטרקטיביות נשית? גיליס מאמין שזה בא מ"רצון להיות רצוי בתוך הפטריארכיה".

"אם יש רק דרכים מסוימות שבהן ניתן לרצות אותך בתוך הפטריארכיה ההטרונורמטיבית אז אתה מוחד לעמדה הזו", אומר גיליס. "ככה אנחנו - כמיעוטים בפטריארכיה - משתלבים בתפקידים האלה שבאמצעותם אנחנו הופכים למתחננים, אנחנו רוצים שהמבט הגברי יבוא עלינו אז נעשה כל מה שצריך".

בחוויה המקוממת שלי, אני מרגיש סוג של מצוקה ארורה-אם-תעשה כשאני מתמודד עם הרצון שלי להתחרות נגד הארכיטיפ הזה. "אבל העניין הוא," אמרה לאחרונה חברה בהעווית פנים. "להיות הילדה המגניבה בעצם עובד." היא צודקת, במובן מסוים. כל הזמן אומרים לנשים שמודל ההתנהגות הזה עובד, שזה טריק בדוק ומנוסה, כזה שאתה יכול לסטות ממנו על אחריותך בלבד.

אז, איך נלך על פירוק הסטריאוטיפ הזה? גיליס משער כי לתרבות הפופולרית הקווירית יש את הכוח להעלות את הסטריאוטיפים הללו שעדיין מהווים מקור ללחץ עבור נשים. "[תרבות פופולארית קווירית' היא מרחב שבו יש משחקיות לטרופים ולתפקידים האלה, הם נתפסים כמשהו שאפשר לנוע אליו ולצאת ממנו".

"ניתן לפרק כל סטריאוטיפ, זה לא קורה בן לילה. האתגרים לכך מגיעים מסיפורי צעירים ו-LGBTQ שלועגים למסורות הרומנטיות ארוכות השנים הללו", היא ממשיכה.

בינתיים, נשבעתי להימנע מלשחק את הבחורה המגניבה כשאני יוצאת. אני כבר לא יכול להעמיד פנים שאני מישהו שאני לא רק כדי שאוכל להגשים סטריאוטיפ נוקשה של אטרקטיביות נשית. אני לא הילדה המגניבה, וגם לא אהיה לעולם. קח את זה או תעזוב את זה.