הוא משחק ב-Xbox, מנווט את דרכו באמצעות GPS ויודע מתי לכבות את האורות - אבל החיים לא תמיד היו כל כך קלים עבור דיוויד וודברידג'.

וודברידג', שאיבד את ראייתו כשהיה בן 8, אומר שהדברים היו שונים מאוד לפני 20 שנה.

"הייתי צריך לעשות הרבה יותר עבודה ולהתרוצץ כדי לקבל את אותה רמת גישה שאני עושה היום", הוא מספרניתן למעוך.

"הייתי מאוד סומך על המחשב הנייד שלי ו[הייתי צריך] מספר מכשירים עצמאיים: מחשבון מדבר, שעון, GPS, יומן."

המשימה של קריאת מסמך מודפס, למשל, הייתה צריכה להיסרק למחשב ולנתח באמצעות תוכנת OCR (זיהוי תווים אופטי) - תהליך מייגע.

מכשירים אלה היו גם יקרים בצורה בלתי רגילה.

"היתה לי מערכת GPS מדברת בעבר, אבל זה היה בסביבות 1000 $, והיית צריך להביא אותה לספק כדי לעדכן אותה באופן קבוע", מסביר וודברידג'.

היום, כל זה מוחלף באייפון שלו.

אפליקציה בטלפון שלו אומרת לו אם האורות דולקים, וסורק יכול לזהות כסף נייר תוך כדי תנועה.

הכתבה קולית במכשירים ניידים מודרניים עברה דרך ארוכה גם מאז שנות ה-90, הוא הוסיף. "היה לי תכתיב דרקון ב-1991, זה תפס אולי 80 אחוז ממה שאמרת, והיית צריך להמשיך לקרוא את זה לעצמך עם ברייל כדי לבדוק."

Woodbridge, שעובד עם Vision Australia ללא מטרות רווח כמאמן טכני, הוא גם אחד משגרירי הנגישות של אפל.

אז באופן טבעי, הוא מעריץ גדול של המוצרים שלה, ונושא iPad, Apple Watch, בנוסף להסתמך על Apple TV שלו בבית.

אבל הוא נאבק באוטוקורקט כמו כולנו.

"אני מכבה את התיקון האוטומטי", הוא אומר. "זה מעצבן אותי כי זה תמיד מנסה להציע לי מה להקליד".

הוא גם רוצה שיצרני אפליקציות יתייחסו קצת יותר לצרכים של אנשים עם מוגבלות בעיצובי ממשק המשתמש שלהם.

"[אני] בתחום הטכנולוגיה כבר 27 שנים, אבל בכל פעם שאני מנסה להשתמש בממשק משתמש חדש, זה אתגר", אומר וודברידג'.

"יש לי את המנטליות שאולי משהו לא יעבוד בפעם הראשונה, אז אני לא מתעצבן עד הפעם השמינית או התשיעית".

אתה יכול לתפוס יותר מוודברידג' עללְצַפְצֵףובאמצעות הטכנולוגיה הרגילה שלופודקאסטים, שם הוא סוקר תוכנות וגאדג'טים מנקודת מבט של נגישות.