פייסבוקיודע יותר מדי עלינו.

עובדה עגומה זו של החיים המודרניים היא כזו שהכתבים והעורכים של Mashable מכירים היטב. עם זאת, לדעת משהו במופשט שונה מלראות אותו מקרוב בפרטים אישיים מעוררי תופת.

אז במהלך השבועות האחרונים, כמוהִתגַלוּתנערם למעלההִתגַלוּתתוך פירוט עד כמה פייסבוק תיעדה וסיווג כל היבט בחיי המשתמשים שלה, החלטנוכדי להורידולחקור את התיקים האישיים שלנו - ומה שמצאנו היה, ובכן, מבולגן.

מהמילים האחרונות שהוקלדו לאקס מזמן, לזיקה משוערת לציפורים, ועד השימוש שלנו ב-GIF לכל החיים, נקודות הנתונים שנאספו יוצרות מעין עצמי צל: לא בדיוק אנחנו, אבל לאלֹאגם אותנו. כך פייסבוק רואה את כולם, גם אם לא כך אנו רואים את עצמנו.

התוצאה הסופית של נטילת כל הנתונים האישיים האלה באופן אקראי בשרתים של חברת פרסום אחת היא ניחוש של מישהו, אבל אם יתברר שהם מיליוןקיימברידג' אנליטיקסמתגלגל עם הזמן אל האינסוף, לפחות יהיה לנודבריו של מארק צוקרברגלנחם אותנו בדרך למטה: "אנשים פשוט הגישו את זה. אני לא יודע למה. הם 'סומכים עליי'". זיונים מטומטמים."

עבר הזמן שנבדוק במה בדיוק בטחנו בו.

דיימון ברס

אני יכול להיבהל מכל הנתונים המהותיים שיש לפייסבוק על החיים האישיים שלי, או מהסרטון שהיא מאחסנת של צעיר ורזה ממני שר "לה לה אוהב אותך" למצלמת האינטרנט הישנה שלי, אבל במקום זאת אני אתחרד מזה:

אני לא זוכר את ה-GIF הזה של סנטה, או את ההקשר שבו הוא נשלח. (האם שלחתי את זה? האם קיבלתי את זה? ומַדוּעַ?) למרות זאת, פייסבוק תפסה את זה לנצח - כתם מוזר, בגודל 2.4 MB של הזהות המקוונת שלי, שיחזיק מעמד, ללא תועלת, כל עוד שרתי הרשת החברתית יחזיקו.

אה, גם, הטרוב שלי הכיל את קטע האודיו הזה:

פייסבוק היא הרבה דברים עכשיו, אבל שנים על גבי שנים של שימוש בהחלט התנו את המשתמשים שלה מלהיות זהמְשׁוּנֶהעל זה, הייתי מהמר. האם אי פעם היינו כל כך תמימים?!

רייצ'ל תומפסון

הרעיון להוריד את נתוני הפייסבוק שלי עורר בי עצבים. כאילו, ממש ממש עצבני. ומסתבר שצדקתי כשהייתי עצבני. יש לי יותר לכלוך בפייסבוק מאשר לאמא שלי.

ראשית, הסתכלתי ברשימת המפרסמים עם פרטי הקשר שלי ומצאתי מיד משהו מאוד מוזר. 12 מתוך 24 המפרסמים הם פלייסטיישן. יש פלייסטיישן אירופה, צרפת, פורטוגל, איטליה, הולנד, בלגיה, רוסיה - אתם מבינים את התמונה. אבל זה העניין: מעולם לא היה לי פלייסטיישן, ואני בטוח שלעולם לא אהיה.

האמת היא, שהתיקיה העצומה הזו של תמונות, הודעות ופוסטים על ציר הזמן (שלא תקווה) מציירת תמונה די מביכה של החיים בשנות העשרים המוקדמות שלי. כשדפדפתי בעדכוני סטטוס שפורסמו עוד בשנת 2008, למדתי שיש לי כמה מחשבות מעניינות, טעות, שהרגשתי שאני צריך לחלוק עם העולם.

קח את שתי אבני החן האלה:

נראה שהייתי גם מעריץ של סטטוסים אזוטריים, ולפעמים, ישר מוזרים.

למדתי שהמילים האחרונות שלי לחבר הרציני הראשון שלי במהלך הפרידה החריפה שלנו היו אלה: "נסה להישמע כאילו אתה מתכוון לזה. סנפיר." ברור שהאמנתי שאני חי בתוך סרט שחור לבן.

בסינון הודעה על הודעה, הדהים אותי שהנתונים שלי בפייסבוק הם לא יותר מקריפטה של ​​מערכות יחסים מרוסקות וחברויות מפורקות. "אתה רק מצטער שגיליתי. בבקשה תפסיק לשלוח לי הודעות", נכתב בכתובת הידידות שלי ושל אמילי, ד. 2010.

התברר לי שהמוח האנושי שלי בחר בחוכמה לשכוח את כל הדברים המביכים שאמרתי ועשיתי במהלך שנותיי הצעירות. אבל, פייסבוק היה שם כל הזמן ומוודא שלעולם, לעולם לא אשכח את הפעם שבה גנבתי את החבר של חברתי אמילי.

רחל קראוס

יש לי הכי הרבה שאלות לגבי המפרסמים שיש להם כביכול "פרטי יצירת קשר" שלי. האם זה אומר את מספר הטלפון שלי? אֶלֶקטרוֹנִי? ואיך הם משתמשים בזה? רובם אולמות קונצרטים שהלכתי אליהם, מלונות בהם התארחתי ושירותי נופש בהם השתמשתי. אבל יש גם...דונלד גלובר? ואני רק חייב לומר, זה בסדר אם יש לו את פרטי הקשר שלי והוא רוצה להשתמש בהם.

כמו כן, "ציפורים" היא קבוצת מודעות שאני חלק ממנה. ומי שמכיר אותי יודע שאני שונא ציפורים. אני לא זוכר שפרסמתי על זה? אם זה מדבר על איזושהי אסטרטגיית פרסום שמשחקת על הפחדים שלי, טוב בפייסבוק.

סשה לקך

אחרי שהורדתי את נתוני הפייסבוק שלי אחרי 12 שנים ברשת החברתית הייתי יותר נוסטלגי מאשר התגנבתי החוצה.

לחיצה מהירה על קבצים של תמונות, הודעות, סרטונים ואפילו חיטוטים נזכרתי בשותפים ישנים לדירה, בשיעורים במכללה ובמסיבות ליל כל הקדושים.

אבל אז בקטע "מודעה" בפרופיל הארכיון שלי, גיליתי מידע חדש ומדאיג: רשימה של מפרסמים שיש להם את פרטי הקשר שלי. אמנם פרטי הקשר שלי מוגבלים למה שנתתי לפייסבוק (המייל האישי שלי ומספר עבודה ישן), אבל עדיין זו הייתה רשימה ארוכה שכללה חברות שחשבתי שמעולם לא יצרתי איתן אינטראקציה (Viking River Cruises ו-Brave New Look) או שמעולם לא שמעתי על (מה ג'אנו עושה שם? כנראה שזו חברת הלבשה רפואית). הנה הרשימה המלאה:

מפרסמים עם פרטי הקשר שלך

• Airbnb

• מראה חדש אמיץ

• Spotify

• Condé Nast Traveler

• פרויקטי מימון המונים של משחקי שולחנות הטובים ביותר

• Marriott Rewards

• Ars Technica

• יאנו

• סרטוני מימון המונים הטובים ביותר

• עיצוב פרויקטים של מימון המונים

• Airbnb

• קִלשׁוֹן

• פרויקטים של מימון המונים טכנולוגי

• פרויקטי מימון המונים הטובים ביותר

• סרטוני מימון המונים לעיצוב הטובים ביותר

• סרטוני מימון המונים של משחקי שולחנות

• שייט נהר ויקינג

• פרויקטי מימון המונים של משחקי שולחנות

• סרטוני מימון המונים טכנולוגיים הטובים ביותר

• סרטוני מימון המונים טכנולוגיים

• פרויקטי מימון המונים טכנולוגיים מדהימים שאתה צריך לראות

• פרויקטים מדהימים של מימון המונים בעיצוב שאתה צריך לראות

• פרויקטי מימון המונים בעיצוב הטובים ביותר

• פרויקטי מימון המונים טכנולוגיים הטובים ביותר

• אובר אוכלת

• שייט ויקינג באוקיינוס

• סרטוני מימון המונים של משחקי שולחנות הטובים ביותר

זה די מצחיק להסתכל אחורה על מתי התיידדתי עם החברים שלי בקולג', אחר כך חברים לעבודה, ואחר כך חברים ללימודים. שנים מסוימות היו טובות יותר להיקף החברות בפייסבוק מאשר אחרות.

הקטע הגרוע ביותר הוא "בקשות חברים שנשלחו" שעדיין ממתינות. זה ברור מי ביקשתי להיות חבר שלי, אבל הם לא טרחו לקבל את הבקשה שלי. תודה רבה.

אתה יכול גם לראות את כל "בקשות החברים שנדחו" ו"החברים שהוסרו" שלך וזה לא כל כך כיף, אבל זה הכל חלק מההיסטוריה המקוונת שלך.

קרי פלין

התגברתי על מערכות היחסים הקודמות שלי, אבל כנראה שפייסבוק לא.

כשהורדתי את נתוני הפייסבוק שלי, החלק שהכי תפס אותי בהפתעה לא היה איך לבריטני ספירס ו-Thirty Seconds to Mars יש את פרטי הקשר שלי לפרסום, אלא זה היה העובדה שהעמוד הראשון של הפרופיל שלי הראה "יחסים קודמים ." כן, ממש מתחת ל"סטטוס מערכת היחסים" הנוכחי שלי היה "היחסים הקודמים" שלי, והוא רשום שלושה שמות.

האמת העצובה היא שאני לא צריך להיות מופתע. למעשה הייתי, אני ממשיכה להיות אחת מהבנות האלה שאומרות שמערכות יחסים הן לא אמיתיות אלא אם הן בפייסבוק, ועכשיו אני רק משלמת את המחיר. פרופיל נתוני המשתמש של פייסבוק עליי כולל את השמות של שניים מהאקסים שלי ואת השם של אחד החברים הכי טובים שלי, שנכנסתי איתו בצחוק למערכת יחסים בפייסבוק "זה מסובך" בתיכון. שום דבר מזה אינו ניתן לעיכול בקלות בפרופיל הפייסבוק הציבורי שלי, אלא אם כן הייתם גוללים בציר הזמן שלי, ואני אסיר תודה על תחושת הפרטיות הזו.

עם זאת, יש תחושה אחת של פרטיות. פרופיל הנתונים שהורדתי לא מציג את השם של אקס שחסמתי כרגע בפייסבוק. הודות לתכונת החסימה של פייסבוק נראה שלא אני ולא מי שניגש לנתונים שלי בצורה מרושעת לא יוכל לראות את שמו של מישהו שאני לא מרגיש בנוח לדבר איתו. אז תודה זאק. אני אדאג לעדכן אותך איך מערכת היחסים הנוכחית הזו מתנהלת.

קאריסה בל

אני כבר לא משתמש הרבה בפייסבוק, אבל יש לי חשבון כבר יותר מעשור אז לעבור על כל הנתונים שלי הוא מבט מוזר לעבר.

הדבר הראשון שאני שם לב אליו הם כל הפוסטים הישנים של "ציר הזמן" שלי מהתקופה שבה זה היה ה"קיר" שלך. זוכר איך חברים נהגו לכתוב הודעות בפרופיל שלך? אני חושב שזה היה החזקה מ-Myspace או משהו כזה, אבל עכשיו זה נראה לי מוזר שכולנו כתבנו זה לזה בפומבי הערות שכל אחד יכול לראות. אלוהים, כל אלה כל כך, כל כך מפחידים עכשיו - הרבה בדיחות פנימיות מטומטמות והתייחסויות מצועפות מאוד לדברים שמעולם לא היו צריכים להיות במדיה החברתית. אני שולח צילומי מסך לזוג חברים שמזכירים לי שזה היה עוד כשהיית צריך ללמוד בקולג' כדי שיהיה לך חשבון פייסבוק ומעולם לא חשבנו ש"מבוגרים אמיתיים" יוכלו לראות את זה.

אני מוצא הודעות שהחלפתי עם חבר ותיק מבית הספר היסודי שמת לפני כמה שנים וזה קצת צורם. שנינו למדנו בקולג' באזור המפרץ ודיברנו על לשתות קפה כדי להתעדכן, אבל מעולם לא עשינו זאת. עכשיו אני מרגיש רע שלא עשינו זאת.

אני לוחץ למודעות ואני גאה לומר ש"היסטוריית המודעות" שלי מכילה רק שלוש מודעות. שניים שהסתרתי ואחד אני די בטוח שלחצתי עליו בטעות. קטע המידע של "מפרסמים עם איש הקשר שלך" אינו מפתיע ברובו, למעט שניים: "ויקינג נהר שייט" (האם זה בגלל שהייתי צופה הרבה ב-PBS??) ו-PediaSure, שלמדתי הוא סוג של משקה תזונתי עבורו ילדים צעירים. אין לי מושג מאיפה זה בא, אבל אני יותר מבולבל מאשר נבהל.

אני מתחיל לעבור על הודעות ישנות אבל מפסיק כשאני מבין שאני כבר לא יודע מי הם רוב האנשים האלה, מה שמזכיר לי למה אני לא משתמש יותר בפייסבוק מלכתחילה.