הבוס של 'פחד מהמתים המהלכים' על הצעד הרע של אלישיה, איומים חדשים בעונה 2

נראה שהים הפתוח לא בטוח כמו שמדיסון ושאר החבורה קיוו לופחד מהמתים המהלכים.

בבכורה של עונה 2, ה-Family Walkers הפליגו ביאכטה של ​​סטרנד, The Abigail, בתקווה להימלט מהכאוס ביבשה. אמנם הפרק היה שליו יחסית, אבל לא סביר שהוא יישאר ככה. חלקית יש לנו לאליסיה להודות על כך.

ראה גם:

בשלב מסוים של הפרק, היא מתיידדת עם קול ברדיו ששייך לאדם בשם ג'ק, שנשמע נחמד - אבל אולי יש לו מניעים אחרים. את מבינה, אלישיה המתוקה והבוטחת לא מבינה שהיא מסרה מידע רב על ההגדרה המפנקת שלהם באביגיל - כמו העובדה שהם סיננו מים, ומקום פנוי.

כשהסירה של ג'ק מתחילה לספוג מים (או לפחות כך הוא טוען) הוא מפציר בה לעזרה - רעיון שסטרנד מטיל וטו במהירות.

יש הרבה מתח על הסירה, למעשה - בין סטרנד לאחרים, בין טראוויס וכריס, בין סלזאר לצלופחים. וככל שהזמן עובר, זה לא סביר שיתפוגג.

בנוסף, הפרק מסתיים ברמז לכך שטורפים מתקרבים במהירות - ואני לא מדבר על הסוג בעל הסנפיר.

להלן, המפיק בפועל דייב אריקסון מפרק את הפרק בראיון עםניתן למעוךומתגרה בחלק מהאקשן שיגיע בעונה 2.

MASHABLE: ראשית, בכניסה לעונה הזו, כמה משחרר היה לדעת שעברת על פני כמה מהדברים הקשים של חינוך זומבים -- הכללים של העולם החדש הזה?

דייב אריקסון:זה מרגיש נהדר. אבל הדבר המעניין הוא שהחינוך שהם עברו בעונה הראשונה היה בעיקרו ספציפי למתים -- מה הם הדברים האלה, האם הם עדיין בני אדם -- ומנסים לעבד את זה. אני יודע שהייתה רמה מסוימת של תסכול עם טרוויס במיוחד כי הוא באמת מאוד רצה להאמין שיש שם משהו, אבל החלק הזה נעשה. אני חושב שהם מבינים שהמתים מתים. מה שלא הייתה להם הזדמנות לעשות זה באמת לחקור מה קורה בשאר העולם. הם היו מבודדים למדי.

עד שהם הבינו שהמתים מסתובבים בינינו, המשמר הלאומי היה שם והם היו תקועים מאחורי גדר במשך שני פרקים. אז הם קיבלו טעימה מהחורבן כשעשו את דרכם אל החוף בגמר, אבל אז הם רואים את ההשפעות המלאות של מבצע קובלט בראש הפרמיירה.

לא היה לנו היתרון של פרק של CDC. לא היה לנו אף אחד בעמדת סמכות - וגם לא יהיה לנו - שאמר, 'הנה הסקופ'. העולם נעלם. זה אירוע ההכחדה שלנו'. ואני חושב שהם הולכים לים במחשבה שאולי יש מקום שלא הושפע ממנו; הם הולכים לים בתקווה שיהיה.

הדבר היפה באביגיל הוא שיש מספיק טווח לסירה הזו... יש הרבה אפשרויות לאן הם יכולים ללכת. ואני חושב שזה גורם להם קצת לעצבן, כי אי ידיעת הקטקליזמה המלאה פירושה שאולי יש לאן ללכת. ואז עבור חלק מהדמויות האחרות, אני חושב שזה מטלטל אותן עד עצם ליבן. לא לדעת מה הולך להיות היעד הסופי שלהם זה יותר ממה שהם יכולים להתמודד. אז היה טוב להוציא את חינוך הזומבים מהדרך בעונה 1.

אבל בהתחשב במפגשים שהיו להם עם הרשויות עד כה, האם אתה חושב שלמישהו מהם עדיין תהיה תקווה שהרשויות האלה יוכלו לעזור? אם הייתי הם ורואה את משמר החופים, הייתי אומר, "לא! לא סומך עליך."

אני חושב שאתה צודק. וזו הייתה חלק מהסיבה למונטאז' הרדיו הקטן הזה בבכורה, שם הוא מסתיים במשמר החופים. זה היה מצחיק, כי התקשרנו למשמר החופים ואמרנו בעצם, "אם היית מוציא הודעה כדי לומר,מצטער, אנחנו לא יכולים לעזור לך, איך הייתם מנסחים את זה?" והם עצרו ואמרו, "על מה אתם מדברים?" - מה שלמעשה היה מרגיע. הרעיון שהם אי פעם לא יוכלו לעזור היה משהו שהם פשוט לא חישבו.

נראה אותם מחברים את זה יחד בפרק 2 ואילך, ומקבלים תחושה טובה יותר של... נגיע למקום - בדומה לתוכנית המקורית ובדומה לקומיקס - שבו הם מבינים, "זה אנחנו נגד הכל". לא מדובר במציאת מקום בטוח, אלא ביצירת מקום בטוח, ואיך נוכל לעשות זאת. האם הסירה היא כזו או לא נותר לראות, אבל נבין די מהר שהסירה באמת לא בטוחה יותר על המים מאשר על היבשה.

אני חושב שסטרנד מבין את זה מיד -- עם כל הנאום "זוהי הסירה שלי". יש לו רגע ריקטטורה נחמד.

הוא כן! הוא איש חכם. וזה חלק ממה שאני אוהב בסירה - המתח שמגיע איתה, באופן פוטנציאלי.

בהתחלה, יש מידה מסוימת של הקלה כי הם קיבלו תצוגה ברורה של מה [מתרחש] ביבשה. אבל אז אתה תקוע על סירה עם בחור שאנחנו לא מכירים. כל מה שאנחנו יודעים - וסלזאר מדבר אליו - הוא שהוא עזב כשהפצצות החלו ליפול. יש לו יעד וברור שיש לו מושג מה הוא רוצה לעשות. מה שאנחנו לא יודעים זה איך [השאר] משתלבים בזה. הוא לא תכנן להביא שבעה אנשים נוספים. האם הוא רק רוצה את ניק? האם הוא רוצה את כולם? האם הוא ישמור עלינו או לא? אני חושב שהמתח שמגיע מזה מעניין.

אני גם חושב - ואנחנו נוגעים בזה בהמשך - למרות שדניאל ואופליה הפכו לחלק מהקבוצה והם עברו כמה דברים קשים ביחד, אנחנו עדיין לא מכירים אותם כל כך טוב. כל מה שאנחנו יודעים על סלזאר זה מה הוא מוכן לעשות כדי לקבל מידע. הוא עדיין לא מישהו שטראוויס בהכרח סומך עליו; הוא לא מישהו שאנחנו מכירים היטב.

אני גם חושב שאתה במצב שכאשר דחיפה באה לדחוף - והוא מבהיר מאוד - "אני צריך לטפל בבן שלי. הבטחתי לאשתי לפני שיריתי בה, שאני הולך לקחת לטפל בו". מדיסון תמיד תטפל בניק ואלישיה. סלזאר תמיד ידאג לאופליה. לסטרנד יש רק לסטרנד לטפל בו - אלא אם כן יש משהו שאנחנו לא יודעים עליו.

אבל זה היה מסקרן גם כן - איך הסירה תזין את הפרנויה והדאגה שלהם. אם לא נלמד שום דבר אחר בבכורה, זה שאין בטיחות על המים. אז נהיה במצב שבו יש לנו פיצול יפה בין יבשה לים. האיומים העומדים בפנינו הצטרפו כי עכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם מה שהיינו מתמודדים איתו לו היינו נטולי ארץ, ולהתמודד עם העובדה שיש לנו סירה שאנשים נחשקים בה. הם לא פיראטים, אבל יש אנשים על הים שירצו לקבל את הסירה הזו כי אתה יכול להשיג מי שתייה טריים, ולנסוע 2,000-3,000 מייל, וזה יחסית נוח.

כשאלישיה ציינה שיש להם מים לשתייה, הייתי מוכן לזרוק אותה מהסירה.

זה היה משהו שדיברנו עליו הרבה, כי רצינו ללכת שם בתור. העניין עם אלישיה הוא - לניק היה רגע הבהירות שלו בעונה שעברה. ניק לא יודע מה הולך להיות העולם הזה, הוא לא יודע בדיוק מה המקום שלו יהיה בו, אבל הוא כמעט מרגיש משוחרר. הוא כמעט מרגיש כמו, "אני חי את האפוקליפסה שלי כבר הרבה זמן ועכשיו כולם צריכים להדביק אותי."

הוא הולך לתפקד בעולם הזה בצורה בריאה ולא בריאה כאחד. כל אדם שסבל מתוספת, ברגע שהוא מתנקה, אתה לוקח את האישיות הזו ואת התכונות הממכרות האלה ואתה מתעל אותם למשהו אחר. אז יהיה מעניין לראות איך ניק מתעל את התכונות הללו.

אתה מקבל רמז לכך בבכורה, כי יש לו כמה רגעים עם המתים - ולא רגעים טיפוסיים עם המתים - וזה יוביל לאבולוציה שלו. הם קיבלו את החינוך שלהם לגבי המתים בעונה שעברה, וניק היה למעשה האדם הראשון שאמר, 'הם מתים. תסתדר עם זה'. הוא ישתנה מעט בהשקפה שלו ככל שהעונה תתקדם, והוא הולך להתעמק בזה באופן שמבחינתו הגיוני לחלוטין. אבל לאחרים, במיוחד מדיסון, זה יהיה מדאיג בלשון המעטה. הוא מוכן לזה במובנים רבים; אלישיה ממש לא.

עבור אלישיה, היו לה את התוכניות שלה; היה לה הכל מוכן. אני חושב שהכאוס הזה והרעיון הזה של חוסר שליטה מפחידים אותה. אז היא צריכה להסתגל בצורה שניק לא עושה, וכשהיא שומעת את הקול הזה, זה כמו מאט. היא מעולם לא הצליחה להיפרד ממאט. היא יכולה רק לדמיין איך זה היה כשהוא הסתובב, והיא בדיוק יצאה מהנסיעה האלימה להפליא הזו. ופתאום יש את האדם הזה שנראה אנושי וכמו בן זמננו ומישהו שהיא יכולה לדבר איתו. וכן, היא נותנת יותר מדי.

לבסוף, מה היית אומר שהיה הלקח הגדול ביותר שלמדת מעונה 1 שהעברת לעונה 2?

שאלו אותי את השאלה הזו בעבר -- לא שזו שאלה לא טובה.

"כמה נדוש, סנדרה." [צוחק]

לֹא! זה מסובך כי זה מניח מודעות עצמית שאולי אין לי בעצם. [צוחק] אחד הדברים שלדעתי היו חשובים: לרעתי האישית, אני לא עוקב אחר מדיה חברתית כמו שאני חושב שכמה שואונראים אחרים עושים. אז דברים כמו, כשאנשים התחילו לבוא אליי ולהגיד, 'אנשים משתגעים כי טרוויס מדבר עם זומבים', אמרתי, 'נו, מה היית עושה? הוא לא צפההמתים המהלכים״.אבל דברים כאלה, רק מנקודת מבט כללית, מנסים להיות מודעים יותר. לא שזה צריך להכתיב סיפורים או לנווט דברים, אבל אני גם חושב שהכל תלוי בקהל המעריצים ובאנשים שמבינים את התוכנית. אני חושב שזה היה חשוב - להיות מודע לאופן שבו הזרמים משתנים שם בחוץ.

מנקודת מבט של סיפור, מבחינת הדרמה המשפחתית שלה ומבחינת חוסר התפקוד של המשפחה הזו בפרט, כל זה מתחקה די טוב. ואני חושב שמה, בתקווה, כולם ישימו לב הוא שכשנגיע להפסקת אמצע העונה, ההחלטות שמדיסון מקבלת, שטראוויס מקבל, קשורות מאוד לקונפליקט המקורי שלהן חוזר לטייס. הנושאים שהם מתמודדים איתם הם עדיין בעיות משפחתיות, והם רק מוגדלים עכשיו כשיש לנו רקע של סוף העולם.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.