לונדון - כשהולי ברוקוול הלכה לראשונה לרופאים לפני ארבע שנים - אז בת 26 - וביקשה לבצע עיקור, היא סירבה בגלל שהיא "צעירה מדי" ונאמר לה שיום אחד תשנה את דעתה.

כעת, בן 30, ברוקוול - שמעולם לא רצה ילדים - עוקר סוף סוף לאחר קרב של ארבע שנים.

המאבק שלה לקבל גישה לנוהל עורר שפע של תמיכה - כמו גם בוז - ברשתות החברתיות, ונשים אחרות התייצבו כדי לחלוק את חוויותיהן של סירוב עיקור במהלך שנות העשרים לחייהן.

למרות שברוקוול הצליחה במאבקה למען ההליך, המקרה שלה - ושל נשים רבות אחרות שסורבו אף הן - מעלה שאלה חשובה: מדוע נשים בשנות העשרים לחייהן מסורבות לעיקור?

"במספר הפעמים הראשונות ששאלתי, פשוט קיבלתי שמיכה 'לא'. אין דיון ואין גמישות, פשוט לא", אמר ברוקוולניתן למעוך.

היא מספרת שהרופאים אמרו לה שהיא צעירה מדי בגיל 26, למרות שהציעו לחבר שלה כריתת כלי דם בגיל 24.

"הם אמרו שאשנה את דעתי ושאין לי כדור בדולח לראות מה אני ארצה בעתיד. זה נכון, אבל בוודאי אותו דבר לגבי אנשים שמביאים ילדים לעולם?" היא אומרת.

לא אירוע בודד

ברוקוול היא לא האישה היחידה שחוותה סוג כזה של חוויה. קירסטי, בת 32, התעניינה לראשונה לגבי עיקור כשהייתה בשנות העשרים המוקדמות לחייה.

"אמרו לי שאני צעירה מדי ואף אחד לא ירצה לקחת את האפשרות של ילדים למקרה שאשנה את דעתי", אמרה קירסטי.ניתן למעוך.

"אני אישה בוגרת, אך האוטונומיה שלי עדיין מוטלת בספק."

"למרות שכעסתי, באמת נמאס לי יותר מאנשים שלא לוקחים אותי ברצינות. אני אישה בוגרת ובכל זאת האוטונומיה שלי עדיין מוטלת בספק", היא אומרת.

קירסטי המשיכה לבקש מהרופאים את ההליך, אך רק לאחרונה - לאחר זיהום מהתקן תוך רחמי שהביא למצב רפואי - הרופאים שלה רואים את בקשתה כ"תקינה".

קלייר ביקשה את ההליך לסירוגין מגיל 18, ונאמר לה שוב ושוב שהיא "צעירה מדי" לשקול זאת.

"הרופא באותו שלב אמר שאני הרבה יותר מדי צעיר מכדי אפילו לשקול את ההליך כאופציה בת קיימא, מה שאני יכול להבין, אבל זה עדיין הרגיש כאילו הנושא נדחה לחלוטין", אומרת קלייר על הראשון שלה. ניסיון לבקש את ההליך. היא אומרת שהרופא שלה אמר שאף רופא לא ישקול אותה לעיקור עד שהיא תהיה לפחות בת 32.

"הניסיון שלי היה בעיקר שלילי, עד לנקודה שבה אני מתלבט עכשיו אם כדאי לנסות להילחם על זה, או פשוט להשלים עם העובדה שלא אהיה מסוגל לקבל מה שבעצם הוא אוטונומיה גופנית".

בסוף 2015, קלייר - שכיום היא בת 23 - שאלה לאחרונה רופא, ש"להוט מאוד" לעודד אותה להשתמש באמצעי מניעה אחרים כמו גלולה או תוך רחמי, לצורך עיקור.

"לקחתי שני כדורים שונים, ושניהם השפיעו בצורה די קשה על הבריאות הנפשית והגופנית שלי", אומרת קלייר.

כשהסבירה את מצבה ואת רצונה לעבור עיקור, נאמר לה שתשנה את דעתה.

"מי אמר שמישהו בשנות ה-20 המוקדמות לחייו עושה בחירה פחות אחראית ממישהו בשנות ה-30 לחייו?"

"[הרופא] אמר לי מילים במשמעות של 'נשים תמיד משנות את דעותיהן, את הרבה יותר צעירה מכדי לקבל את ההחלטה הזו, ואנחנו רק צריכים למצוא את הגלולה או השיטה המתאימה לך'".

"נראה לי שזה מגוחך שמצפים ממני להאמין לשטויות האלה שהשעון הביולוגי שלי יתחיל לתקתק בקסם ויגיד לי שאני חייבת ללדת", המשיכה קלייר.

כשאנני ביקשה מרופאים לעקור לראשונה בגיל 27, היא נתקלה ב"לא מוחלט".

"רציתי חוות דעת שנייה ואמרו לי 'אני יכולה להבטיח לך שאף מנתח בבריטניה לא יסכים לזה'", אמרהניתן למעוך.

בעוד אנני מעולם לא רצתה ילדים, המוטיבציה מאחורי הרצון שלה לעבור עיקור נובעת גם מהכאב הכרוני שנגרם מתסמונת השחלות הפוליציסטיות, שלדבריה הורס את חייה.

"הוא [הרופא שלה] גם התנשא על הבחירות שלי בחיים, והציע שאולי אשנה את האידיאלים שלי 'כשאתישב'".

"ילדים הם נהדרים אבל הם לא בשבילי. כשאמרתי את כל זה לרופא שלי, הוא אמר 'חכי עד שתתחתני'", המשיכה אנני.

אמנדה, לה שני ילדים, ביקשה עיקור שלוש פעמים. כשהייתה בת 28, היא פנתה לרופאים לצורך עיקור, אך סורבה בגלל שהיא "צעירה מדי" והזהירה שהיא עלולה "להתעצבן בהמשך חייה".

אמנדה מספרת שרופאים אמרו לה ש"אם אחד הילדים שלי או שניהם ימותו, ארצה 'להחליף' אותם".

"התשובה שלי הייתה לא אני אוהב אותם מאוד ולעולם לא יכול להחליף את הילדים שלי הם מאוד חסרי תחליף!"

מה זה 'עיקור נשי'?

בבריטניה משתמשים בשני סוגים עיקריים של עיקור נשיים; חסימת חצוצרות - ההליך הנפוץ ביותר, שבו החצוצרות נחסמות באמצעות אטבים או טבעות - או עיקור היסטרוסקופי, הכולל שימוש בשתלים לחסימת החצוצרות.

לְפִיה-NHS, שירות הבריאות הלאומי של בריטניה, עיקור נשים "יכול להיות ניתוח קל למדי, כאשר נשים רבות חוזרות הביתה באותו יום".

"קשה להפוך את עיקור קליפס החצוצרות, ולא ניתן להפוך את שיטת Essure [היסטרוסקופית]", אמרה ד"ר קייט גאת'רי, דוברת המכללה המלכותית למיילדות וגינקולוגים (RCOG)ניתן למעוך.

"כמו בכל ניתוח, סטריליזציה נשית טומנת בחובה סיכונים לרבות הניתוח לא מוצלח אצל אחת מכל 200 נשים (קליפס חצוצרות) עד אחת מכל 500 (אסור), סיכון מוגבר להריון חוץ רחמי במקרה שהניתוח לא יצליח, שינויים במחזור החודשי, זיהום ו פציעה", המשיך גאת'רי.

האם יש הגבלת גיל?

התשובה הקצרה היא ברגע שאתה מבוגר, לא. אבל המציאות, כפי שגילו נשים רבות, מורכבת יותר.

עצה של NHSמדינותכי "מנתחים מוכנים יותר לבצע סטריליזציה כאשר נשים מעל גיל 30 והביאו ילדים לעולם, למרות שחלק מהנשים הצעירות שמעולם לא ילדו בוחרות בכך".

הנחיות שנקבעו על ידי המועצה הרפואית הכללית של בריטניה (GMC)מְדִינָהשאנשי מקצוע בתחום הבריאות "צריכים להניח שלכל חולה בוגר יש את היכולת לקבל החלטות בנוגע לטיפול/טיפול שלהם."

באנגליה, ויילס וצפון אירלנד, אנשים בני 18 ומעלה נחשבים למבוגרים, בעוד שבסקוטלנד אנשים בני 16 ומעלה נחשבים כמבוגרים.

דובר של המכון הלאומי למצוינות בבריאות וטיפול (NICE) אמרניתן למעוךהיא אינה מפרסמת הנחיות לגבי זכאות לשירותי עיקור, כך שההנחיות לגבי שיטות עבודה מומלצות אינן מזכירות מגבלת גיל בכל הנוגע לעיקור.

בינתיים של בריטניהקריטריונים לזכאות רפואית לשימוש באמצעי מניעה, המבוסס על הנחיות שהותאמו מארגון הבריאות העולמי,מקומותנשים צעירות וחסרות ילדים המבקשות עיקור תחת קטגוריה C שמשמעותה "זהירות", אך לא קטגוריה D שמשמעותה "עיכוב." גברים צעירים וחסרי ילדים המבקשים כריתת כלי דם ממוקמים גם הם תחת קטגוריית "זהירות" לפי הנחיות אלה.

ה'סיכון של חרטה'

על פי ה-RCOG, "יש לנקוט משנה זהירות בעת ייעוץ לאנשים מתחת לגיל 30 או לאנשים ללא ילדים המבקשים עיקור", הצהרה הידהדה בהנחיות NICE, האומרת כי הרופאים חייבים להעריך את "הסיכון לחרטה מאוחרת יותר" אצל אנשים מתחת לגיל 30 ואלה ללא ילדים. עם זאת, הנחיות אלו אינן מחייבות.

"מחקרים מצאו שחרטה שכיחה, במיוחד אם נשים עוברות עיקור לפני גיל 30, אם הן חסרות ילדים, או אם יש עימות בין אישה לבן זוגה", אמר גאת'רי.

עם זאת, אחד המחקריםמְצוּטָטעל ידי RCOG בהנחיות שלה לגבי מתחת לגיל 30 קובע כי "רוב הנשים שבוחרות בסטריליזציה אינן מתחרטות על החלטתן".

"רוב הנשים שבוחרות בסטריליזציה אינן מתחרטות על החלטתן".

נושאי RCOGהנחיות לשיטות עבודה מומלצותלקבלת הסכמת עיקור נשית, המופצת לכל נאמנויות NHS. הנחיות אלו מתארות כיצד יש לדון ברופאים בסטריליזציה של נשים, אך ל-RCOG אין סמכות לאכוף הנחיה זו.

לפי הנחיות אלה, הרופאים חייבים להסביר לאנשים המבקשים עיקור את הסיכון של חרטה, את הקשיים בהיפוך ההליך וסיכונים נלווים אחרים; כל אלה חוזרים על עצמם ב-aטופס הסכמהדורשים את חתימות המטופל והרופא.

אבל אפילו עם הצעדים האלה נשים עדיין מרגישות שלא ניתנת להן ההזדמנות להחליט בעצמן.

בעקבות המקרה המתוקשר של ברוקוול, ארגוני זכויות נשים שקלו, וחלקם טוענים כי עמדות חברתיות כלפי נשים חשוכות ילדים ממלאות תפקיד שהופך את אפשרות העיקור לפחות נגישה.

המנכ"ל של חברת פאוסט, סם סמת'רס, אמרניתן למעוךשאמהות נשפטות בחומרה על ידי החברה ואלו שבוחרות לא להיות אמהות נשפטות "הקשות מכולן".

"הבחירות שנשים עושות צריכות להיות עניין עבורן, ובכל זאת החברה שלנו מרגישה צורך לעמוד בראשן", היא אומרת.

"נשים צריכות להיות חופשיות לבחור. כולל חופשיות לבחור עיקור."

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.