מעט מאוד תכונות מונפשות מותר אפילו לנסות את סוג ההיקף הרגשי שלשל נטפליקסאיבדתי את הגוף שלי. אבל העובדה שהאינדי הצרפתי הקטן הזה היה מועמד לאוסקר הסרט המונפש הטוב ביותר לשנת 2020 על כוכב כמו זה של דיסניקפוא IIהיא עדות להצלחת שאיפותיה.

קטגוריית הסרטים המונפשים רחוקה מהפרופיל הגבוה ביותר של האוסקר. למען ההגינות, קשה לקחת כל קטגוריה שממנה את 2018בוס בייביעל פרס אוסקר ברצינות.

אבל ערכים כמואיבדתי את הגוף שליהם בטוח יערערו על הדעות הקדומות שחלק מהסנובים עדיין מחזיקים נגד הכרה באמנות של סרטים שאינם לייב אקשן.

ההתנשאות שלאיבדתי את הגוף שליזה פשוט, אם בהתחלה קשה לעטוף את דעתך. לסרטים יש, בעצם, שני גיבורים: ילד צעיר בשם נאופל רודף אחרי בחורה שהוא מתאהב בה, ויד חסרת גוף חיה שמשוטטת ברחובות פריז.

אבל באמת הכל חי בפניםאיבדתי את הגוף שלי, גם מילולית וגם פיגורטיבית.

הסרט עושה מאמצים קפדניים כדי להראות לצופים את המסעות הטרגיים אך היפים של כל הדברים בעולם הזה, בין אם הם חיים, דוממים או מנותחים. אפשר אפילו לומר ששתי נקודות המבט העיקריות הללו "דמויות" (ילד ויד מנותקת) חולקות גם את התפקיד של גיבור עם זבוב, שלוש נקודות המבט המשולבות זו בזו לאורך הסרט עם מוטיבים וסיפור שמתגלה לאט לאט.

זה אחד מהםאיבדתי את הגוף שליהחוזקות הגדולות ביותר של. זה גורם לך לראות את הקשרים הבלתי ניתנים להפרדה אפילו בין הדברים הנבדלים והמפורקים ביותר. במהלך מונטאז'ים של פלאשבק בשחור-לבן, ויגנטים שלכאורה לא קשורים לחתוך יחדיו ברצף מהיר קרשנדו לרגעי "אהה", כשאתה מבין בדיוק מה מחבר את כולם.

לדוגמה: זבוב נוחת על ידו של נאופל הצעיר כשהוא אוחז בדמות פעולה של אסטרונאוט, ואחריו דגם של כדור מסתובב על צירו, לפני שהוא קופץ חזרה אל ידו אוחז במיקרופון הפעם, מחזיק אותו אל נחיל זבובים כדי ללכוד את הצליל שלהם. הגלובוס המסתובב חוזר, רק כדי שיהפוך לנוף של עצים מחוץ לחלון המכונית כשהוא מסתובב ללא שליטה, זבוב נוסף נוחת על המיקרופון הפזור בין פסולת של תאונת דרכים. לבסוף, הזבוב חוזר על ידו של נאופל הצעיר, אבל עכשיו הוא חבוש מההתרסקות, והוא עומד מול מקום קבר.

איבדתי את הגוף שלייכול לחקור מרחבי חיים עצומים באופן בלתי מובן בטווח של מונטאז' בן דקה. מצד שני, הוא מבלה חמש עשרה דקות איטיות בסצנה שהיא, בעצם, המסע של משלוח פיצה כושל.

הקצב המעוות הזה מרובד בגישה מעוותת דומה לקנה מידה. תוך שניות אתה קופץ ממבט ממעוף הציפור של המטוס, לצילום POV של נאופל צופה בזבוב אינץ' לכיוון ידו, לפני שלבסוף רואים מנקודת מבטו של הזבוב - כל העולם שלו מורכב מהציפורן של נאופל.

התוצאה היא סרט עם תחושת יראה שאין כמותה, שבו אתה מתפעל לא רק ממרחבי העולם שלנו אלא גם מהאינרציה הבלתי ניתנת לעצירה. זהו כדור הארץ שופע יותר חיים ממה שאנו יכולים להעלות על הדעת, והכל מתרחש בבת אחת, על כדור הארץ שלא מפסיק להסתובב על צירו.

איבדתי את הגוף שלימחדיר לכל אחד מ"גיבוריו" (בין אם חי, מנותח או חרק) את כל האנושיות שעשייה קולנועית יכולה להציע לנושאים שלה, כל אחד מקבל תצלומי תקריב צמודים משלו, צילומי POV, ציונים נוסקים וקשתות סיפור. אבל לעומת זאת, נראה שהעולם עצמו מתייחס אליהם בקרירות חסרת תחושה, מחפץ ומבטל אותם בכל צעד ושעל. בשלב מסוים, נאופל מופתע שמישהו מראה יותר דאגה לשלומו מאשר הפיצה שהוא היה אמור לספק לאחר ששניהם נפגעו ממכונית.

כפי שהכותרת מרמזת,איבדתי את הגוף שלילוכדת את הרגעים המכוננים בחיים שבהם הנשמה שלך מרגישה שהיא עוזבת את גופך. אתה צופה מלמעלה, עד לאירוע שמשנה את מסלול חייך כאילו הוא קורה לאדם זר. הגוף שלך הופך זר, יחד עם המושגים של זמן, מרחב וחומר.

יש הרבה מנוגדיםאיבדתי את הגוף שלי, שכן הוא צריך להתגבר על דעות קדומות משני הצדדים.

יש סנוביסטים של סרטים שלא יראו את ההישגים שלו כשווים לכל מועמד לייב אקשן לאוסקר. אבל גם, זה קצת קשה למכור עבור מעריץ האנימציה ההדיוט בהתחלה, מדי. למרות ששמעתי את השבחים שלו מושרים שוב ושוב, אני עצמי הרגשתי סלידה ממנו בהתחלה, נדחתה מהמותג הפריזאי הייחודי שלו של חרדה אמנותית שגורם לי לגלגל עיניים ללא קשר לז'אנר.

אבל בכל פעםאיבדתי את הגוף שלימתנודדת בקצה של שימוש בחתך קפיצה מלודרמטי אחד יותר מדי, זה תמיד מצדיק באורח פלא את משקל הרצינות העצמית שלו.

בסבירות גבוהה,איבדתי את הגוף שלילא יזכה באוסקר 2020 בשנה כשהיא תתמודד מול אלוף מכתיר כמו פיקסאר עםצעצוע של סיפור 4. אבל בואו נהיה אמיתיים, הסרטים הטובים ביותר ממילא רק לעתים רחוקות זוכים באוסקר.

איבדתי את הגוף שליזורם כעתבנטפליקס.