של טוויטרהמייסד והמנכ"ל לשעבר, ג'ק דורסי, משקף כיצד התפתחו הדברים עם פלטפורמת המדיה החברתית שהוא היה חלק בלתי נפרד ביצירתו, ששייכת כעת לאילון מאסק.

בשניהם אשרשור ציוץופוסט עלון(בטוויטרפלטפורמת הניוזלטר Revue שהושבתה כעת), דורסי התייחס ל-Twitter Files, מסמכי החברה הפנימיים עליהם מדווחים הכותבים שנבחרו ביד מאסק, מאט טייבי ובארי וייס. השם והמיילים של דורסי עלו כמה פעמים במה שכבר פורסם.

עד כה, ה-Twitter Files הראו בעיקר תקשורת פנימית בין עובדים בחברה, שבה הם מתווכחים על קטעי תוכן ספציפיים, האם התוכן הזה מפר את הכללים של טוויטר, ואיזו פעולת ענישה לנקוט על אותם ציוצים או משתמשים.

בפוסט שלו על הכיוון הפעיל שאליו ביצעה טוויטר את מדיניות ניהול התוכן שלה, דורסי נשמע מתחרט. ביסודו של דבר, זה נראה כאילו הוא רוצה שהוא פשוט ייתן לטוויטר להפוך לנוף גיהנום של כל דבר.

"זה הכביד על החברה יותר מדי כוח, ופתח אותנו ללחץ חיצוני משמעותי (כמו תקציבי פרסום)", כתב דורסי. "אני בדרך כלל חושב שחברות הפכו חזקות מדי, וזה התברר לי לגמרי עם השעיית החשבון של טראמפ".

ייתכן שהציוץ נמחק

הפתרון המוצע של דורסי טמון בשלושת העקרונות הללו:

1. המדיה החברתית חייבת להיות עמידה בפני שליטה תאגידית וממשלתית.

2. רק המחבר המקורי רשאי להסיר תוכן שהוא מייצר.

3. מתינות מיושמת בצורה הטובה ביותר על ידי בחירה אלגוריתמית.

במבט ראשון, חלק מהעקרונות הללו נשמעים הגיוניים, אבל המציאות היא שהם לא כל כך קלים לביצוע בפועל, כי יש לך עסק עם בני אדם. לדוגמה, איך דורסי תתמודד עם איומי מוות, פרסום נתונים פרטיים של משתמש או חומר התעללות מינית בילדים אם רק הפוסטר המקורי יוכל להסיר אותו? האמונות שלו נובעות מהרעיון שכולם באינטרנט פועלים בתום לב, וזה ברור שלא כך.

דורסי התייחס במידת מה לחששות הללו באומרו שהסרות והשעיות "[מסבכות] הקשר חשוב, למידה ואכיפה של פעילות בלתי חוקית". אבל זה משלב בין הרבה נושאים. אם יש הקשר או שיעור רחב יותר, אז בוודאי שמדיניות המתינות צריכה לקחת זאת בחשבון על בסיס כל מקרה לגופו. לא הכל חייב להיות גלוי לציבור עבור פלטפורמות מדיה חברתית כדי להתריע בפני רשויות אכיפת החוק על פעילות בלתי חוקית אפשרית.

ברור, כישות למטרות רווח טוויטר עשתה בחירות כדי שהמפרסמים לא יפסיקו להוציא כסף על הפלטפורמה. עם זאת, רבות מההחלטות הללו נבעו גם על ידי משתמשי הפלטפורמה עצמם שלא רצו לקיים אינטראקציה עם גזענות או הטרדה.

דורסי אפילו מעלה מקרה אחד כזה של הטרדה ביצירה שלו: הכוונה האחרונה של אילון מאסק לראש אגף האמון והבטיחות לשעבר של טוויטר, יואל רוט.

"ההתקפות הנוכחיות על עמיתיי לשעבר עלולות להיות מסוכנות ואינן פותרות דבר", כתב דורסי. "אם אתה רוצה להאשים, הפנה את זה אליי ואל המעשים שלי, או היעדרם."

רוט נאלץ לאחרונהלִברוֹחַביתו לאחר שהנרטיב של קבצי טוויטר צייר אותו כנבל הגדול שלו ומאסק רמז באופן לא כל כך עדין שרוט היה פדופיל עקב קריאה לא הוגנת של עבודת הגמר שלו בקולג'.

אז איך העקרונות של דורסי יעזרו למישהו כמו רוט? "בחירה אלגוריתמית", פתרון אידיאלי שהציע דורסי, רק יאפשר לרוט לתקוע את ראשו בחול ולהימנע מלראות את האיומים וההטרדות בפיד שלו. זה לא ימנע ממשתמשי מדיה חברתית אחרים לשנות את חייו מכיוון שהם עדיין יכולים לבחור לצפות בתוכן על רוט.

"הטעות הגדולה ביותר שעשיתי הייתה להמשיך ולהשקיע בבנייהכלים לניהולנוהשיחה הציבורית, מול הבנייהכלים לאנשיםמשתמשים בטוויטר כדי לנהל את זה בקלות בעצמם", אמר דורסי בפוסט שלו.

באמת, טוויטר היה צריך לעשות את שניהם. למשתמשים צריכה להיות שליטה רבה יותר על מה שהם רואים במדיה החברתית וכיצד הם משתמשים בפלטפורמה מסוימת. אבל גם לפלטפורמות יש אחריות. טוויטר צדקה בהצבת מסננים בחשבונות מסוימים שעדיין אפשרו למשתמשים לשתף פוסטים לעוקבים שלהם אבל לא, נניח, לקדם את הפוסטים האלה בפיד המגמות. אבל טוויטר היה צריך גם ליידע את המשתמשים אם החשבונות שלהם נפגעו עם מסננים כאלה, כמו גם למה ומה הם יכולים לעשות כדי לתקן את הבעיה.

תוך הקפדה על העקרונות המוצהרים של דורסי, נראה שהוא רוצה לטוויטר הייתה מערכת שפשוט העבירה את האשמה מהתאגיד אל המשתמשים שלו. וזה, מר דורסי, ההיפך מלקיחת אחריות.